מדוע תשעת חודשי ההיריון קריטיים להתפתחותו של ילדך? 

על פי התרבות היפנית והסינית העתיקה יום ההולדת של אדם הינו יום התעברותו. תשעת חודשי ההיריון הינם חיים לכל דבר המשפיעים ומטביעים את חותמם על אישיות של אדם.

מחקרים מדעיים רבים בשנים האחרונות בחנו את תקופת החיים טרום לידה ואפשרו לגלות כי לילד שטרם נולד יש חיים תוך רחמיים מורכבים ובלתי צפויים. יש לעובר אינדיבידואליות ספציפית ויציבה והתגלו יכולות חישה מוקדמות המשפיעות על ההתפתחות הטבעית של העובר תוך כדי מערכת יחסים עם הסביבה החיצונית. האינדיבידואליות של העובר נבנית והופכת יציבה לאורך זמן. בעקבות האבחון החשוב שהחל עם שימושו של אולטרסאונד בחקירות קליניות, נערך מחקר ע"י הגברת אסתר ביק שהתבוננה באמצעות האולטראסאונד בהתנהגות העוברית בסביבת הרחם ואיפשרה להתחיל להבין, ולדעת מה קורה בעולם המרתק והמגוון של החיים לפני הלידה. היא המשיכה להתבונן בהתנהגות הילדים ובהתקשרות שלהם עם הסביבה שנים אחרי הלידה.

כאשר חקרה ביק זוג תאומים ברחם, הראו התאומים כבר בתחילת ההריון הבדלים בטמפרמנט ובהתנהגות, ויכולות תקשורת אינטראקטיבית ומתמשכת. מקס ומרקו, התאומים, הראו כבר ברחם אמם תקשורת קנטרנית של מדון וריב. תאומים אלו גם בגיל שש שנים היו רבים כאשר אחד מהם היה נכנס למסלול של אחיו. התקשורת בין התאומים לוק ואליס היתה שונה. ברחם היו מלטפים בעדינות אחד את השני דרך הקרום שהפריד אותם, בדיוק כפי ששיחקו לאחר גיל שנה, מלטפים זה את זה דרך וילון שהפריד ביניהם. 

בנוסף, החל מהשבוע ה – 13 להיריון ואפילו מהשבוע ה-16 וה-17 להיריון הוכיחו שלעוברים יש כבר העדפות, ואפילו תגובות התנהגותיות מוגדרות היטב, אשר נצפו גם לאחר הלידה. מחקר של פרופ. Heppler של אוניברסיטת קווינס בבלפסט מצא שההעדפה לשימוש של יד ימין או שמאל מתחילה במהלך השבוע ה-15 להיריון ונותר יציב גם לאחר הלידה. 

על פי מחקר שנערך על ידי דר' נויה מבית החולים Policlinico Gemelli di Roma ברומא,  81% מהנשים ההרות מסוגלות לחזות אם העובר יוולד להיות זכר או נקבה. כל זה לא חדש. כבר בשנת 1700 התאולוג השוויצרי והסופר J.K. Lavater  כתב: אם אישה היתה יכולה לתאר  בפרוטרוט את כל המצבים שנשמתה חווה במהלך ההיריון היתה יכולה לחזות חלקית את המבנה האינטלקטואלי פילוסופי, מוסרי, את הגורל והתכונות הפסיכו-גנטיות של עוברה. 

לעובר ישנם כישורים פסיכו-נוירולוגיים מוקדמים חושיים. המערכות התחושתיות מוכנות לפעול זמן רב לפני שהן מגיעות לשיא התפתחותן. קולטני חוש המישוש נוכחים סביב הפה כבר מהשבוע השביעי להיריון. תחושת העור של הפנים בשבוע ה – 11 להיריון. ותחושת העור בחלקים אחרים של הגוף מהשבוע ה – 15 להיריון. חוש המישוש והרגישות בעור העובר נרקמת באופן מצטבר ע"י הניסיונות שלו לחקור את הרחם ואת השליה עם ידיו ועם רגליו. בהתאם למחקרים שונים, גירוי ידני של העובר דרך רקמות הבטן גורם לריאקציות קרדיולוגיות אצל העובר. חוש הטעם של העובר מוגדר יחסית כבר בשבוע ה – 13 להיריון.

המערכת הראשית של חוש הריח קיימת כבר בשבוע 6-7 להיריון ורגישה במיוחד למולקולות גז מסוימות. כבר בלידה לילד יכולת להבדיל בין הריח של אמו לריחות זרים. מי השפיר משנים את טעמם בהתאם לאוכל הנאכל על ידי האם, ומציעים גירוי לחוש הריח והטעם של העובר המשתתף בהרגלים של אמו, ולומד בעקיפין את המנהגים והמסורות שלה הקשורים באכילה ושתייה. בשבוע ה -7 להיריון מתחילה היווצרות של עצב הראייה, ותאים ברשתית. אור קר המופק על רחם האם גורם לשינוי בקצב הלב של העובר. שינויים משמעותיים נרשמו בפעימת לב בהתאם לסוג של אור המכוון לכיוון הרחם, יש לציין כי תגובה עוברית עוצמתית יותר לאור חיצוני שכזה היה ניכר בילדים שנולדו חסונים יותר מאחרים.

חוקרים רבים טוענים שהשמיעה הטרום לידתית מתרחשת באמצעות חוש המישוש: הצליל מופץ דרך גירוי ורטט של נוזל מי השפיר. בשבוע ה – 28 ואפילו קודם בשבועות 22-24 להיריון העובר מסוגל להגיב לרעשים ומצליח להבחין בין צלילים שונים ושוני בין הברות כגון "ביבה" או "באבי". העובר הינו יצור רגיש מאין כמוהו, אינטליגנטי המסוגל ללמידה חושית, בעל תודעה רגשית ולוגית טרום רציונלית המבוססת על אינסטינקט ואינטואיציה.

במהלך חיי העובר, לומדים העוברים ברחם שירים ומוטיבים מוסיקלים מהטלוויזיה לאחר חשיפות חוזרות ונשנות מהרחם. הם מכירים את האגדות והסיפורים שסופרו או שנחשפו להם ברחם אימם ולאחר הלידה יינקו במהירות רבה יותר כאשר ישמעו את הסיפור המוכר לעומת סיפור שלא נחשפו אליו בעבר, גם אם יהיה מאת אותו מחבר. deCaspers ותלמידיו הוכיחו כי היילוד כבר יומיים או שלושה לאחר הלידה מעדיף לשמוע קול אנושי יותר מאשר שתיקה, קול נקבי מאשר גברי ואת קולה של אימו, גם אם הוא מוקלט מאשר קולה של אישה אחרת.

העובר חי באינטראקציה מתמשכת וקבועה עם השפעות סביבתיות. עבור התינוק, השוכן ברחם, כפי שטוען Andree Bertin האם מתווכת בין העובר והעולם החיצון, וזהו חומר הגלם הפיסי והפסיכולוגי המשפיע על הקשרים ביולוגיים, תרבותיים ורגשיים של העובר. קיומה של האם באופן זה מבטיח את ההגנה מפני תוקפנות חיצונית, וכמו כן מנחה את העובר לקראת אוטונומיה ופרידה הדרגתית מהאם. 

"כל מה שהאם חווה, העובר חווה איתה" -אומר סלוגן של העמותה לפסיכולוגיה וחינוך פרהנטאל איטליה. עובדה זאת אושרה שוב ושוב כבר משנות הארבעים במחקרים.

הגישה של קרובי המשפחה אל העובר, המצב המשפחתי, ומצבם של בני הזוג משפיע על חייו של הילד שטרם נולד. בעל מזניח ומתעלל משאיר את האם עם חוויות קורעות לב המשפיעות גם על העובר. ילדים שנולדו לנישואים לא מאושרים מפוחדים יותר מילדים אחרים. אמהות רבות שמו לב להשפעות של סביבה חיצונית אלימה על תנועות מתמשכות של העובר עד אשר עברו לחיות באזור שקט ורגוע יותר, ותנועת העובר נרגעה גם כן.  

כל המתואר מעלה, פותח בפנינו אופקים חדשים בהבנה שלנו את חיי העובר בתקופת ההיריון.
כך למעשה הילד במהלך חייו התוך רחמיים אינו עוד פרט לא מובדל, לא מסוגל ולא מובחן, גוף פיסי חסר כל נשמה, אלא בן אדם רגיש, כשיר ונבון בעל יכולת למקסם את הפוטנציאל שבו בעזרת האמצעים הנכונים.