איך יוצרים גבולות נכונים ואיך שומרים עליהם? 

גבולות הם מושג מטעה מפני שאנחנו נוהגים לנסות לדמיין אותם. איך נראה גבול? רובנו חושבים עליו כמו על משהו בעל צורה, או סיטואציה שניתן לתאר אותה. למשל, לבנות גדר ביני ובין השכנים. כשהכלב שלהם עובר את הגדר ורומס את הפרחים בגינה אני מתלונן בפניהם, כי הכלב שלהם (שמייצג אותם כמובן) עבר גבול ברור. גם ביחסים ביננו לבין אנשים אחרים אנחנו מנסים להציב גבולות ולשמור עליהם. למשל, לא לוותר. אם הצלחתי למנוע ממישהו לשנות את התוכניות שלי להיום, אני מרגיש ששמרתי על הגבולות שלי. תפיסה כזו של גבולות נובעת מתחושת חוסר בטחון. אלה גבולות ששומרים על טריטוריה והצורך בטריטוריה נובע מהאמונה שהיא תיתן בטחון, בדיוק כמו כל רכוש אחר שאנחנו מחזיקים בו.

אבל גבולות כאלה, שיש להם צורה, מזינים דווקא מאבק, מתח וחוסר בטחון. בעיה אחת נעוצה בכך שלא תמיד אנחנו יכולים להיות משוכנעים בנכונות הגבול. הצד השני יכול להשתמש בטיעונים שונים כדי להצדיק את הפלישה שלו למה שאנחנו רואים כטריטוריה שלנו. מאבקים בין עמים הם דוגמא אחת. למעשה, אין מדינה אחת שיכולה להצדיק את אחיזתה בשטח שעליו היא יושבת. תמיד יכול לבוא עם אחר ולהציג טיעונים שיראו את הלגיטימציה שיש לו על השטח הזה. גם מול הטיעונים האלה אפשר להביא טיעונים מנוגדים, ואין לדבר סוף. גם בין בני אדם המצב דומה. לא תמיד אנחנו עצמנו מבינים למה מותר לנו להגן על משהו מסוים, לא להתפשר, לא לוותר. לעיתים באמת לא נוכל למצוא הצדקה להתעקשות הזו. הבעיה מתחילה בכך שגבולות שיש להם צורה זקוקים להגיון כדי לשמור עליהם, וההיגיון של הצד האחד אינו טוב יותר בהכרח מההיגיון של הצד השני. זו הסיבה שאנחנו רואים דווקא כל כך הרבה חוסר היגיון ביחסים בין אנשים ובין עמים. כשההיגיון אינו נותן הסבר משכנע לגבולות שהצבנו בינינו לבין אחרים, מתחיל חוסר ההיגיון לשלוט במצב.

הבעיה השניה היא שטריטוריות משתנות מטבען. מצבים משתנים. החיים מתחדשים. מה שהיה שלנו ביום אחד הופך להיות נחלתו של האחר ביום השני. החיים הם כאלה. ניסיון לשמור על מה שבגבולות שלנו מייצג התנגדות לטבע השינוי שבחיים. לאורך זמן הוא מביא אומללות וחוסר סיפוק. הניצחון קצר הטווח שבמאבק על הגבול מביא איתו כנדוניה פחד מהתקפות חוזרות. בסופו של דבר אף גבול אינו נותר על מקומו. בסופו של דבר הכל ישתנה.

לכן, הטעות מתחילה בהבנה של גבול כדבר בעל ממשות וצורה. למעשה, גבול אינו משהו שאפשר לראות והוא אינו מגדיר טריטוריה. גבול הוא מצב חיים. גבול הוא משהו שמתבטא בכך שהוא גורם לצד השני לנהל איתנו משא ומתן (או במילים אחרות "תקשורת") שקוף, והוגן. כשהצד השני מתקשר איתנו בצורה הגונה ושקופה, ולא באמצעות תחבולות, מניפולציות וטקטיקות שנועדו להשיג את רצונו מאיתנו ללא הסכמתנו, הרי שזהו מצב המצביע על קיומו של גבול. המשא ומתן השקוף וההגון הזה יכול להביא לשינוי בטריטוריה שלנו. יתכן שנוותר על משהו (ממילא זה מה שקורה כל הזמן) או שנקבל את רצוננו מהצד השני, וזה יעשה בגילוי לב, ללא הסתרות. כשאין גבול כזה נראה תקשורת המאופיינת בטקטיקות של מרמה. למשל, סחטנות רגשית, דרמות של קרבן, איומים, הסתרה ועוד. אלה משולים למרגלים המתחפשים למישהו אחר על מנת לחדור את הגבול שהוצב להם ולהשיג את מבוקשם ללא הסכמתו של האחר. וכדי שלא נחשוב שאנחנו קרבנות שחיים בעולם שבו שורצים מרגלים כאלה הזוממים לקחת מאיתנו את רכושנו ללא רשות, כדאי להיות הגונים ולהודות שגם אנחנו מומחים בהפעלת מרגלים כאלה שיחדרו לשטח של הצד השני, וישיגו את רצוננו גם ללא הסכמתו של האחר.

הגבול הזה איננו מושג על ידי דרישה מהאחר להיות שקוף והוגן. הדרישה הזו מתרחשת מעצמה כשאנחנו מחליטים להיות שקופים והוגנים. השקיפות הזו מתחילה בקשר הפנימי עם עצמנו. כשאנחנו מדחיקים חלקים שלנו אנחנו יוצרים את הצל בפנים, וכשאנחנו מעדיפים לא להיות גלויים עם עצמנו לא נהיה גלויים גם בחוץ. במצב הזה לא נוכל להציב גבולות יציבים. במצב הזה לא יהיה לנו שקט.

ישירות, הגינות, הוגנות, כנות ושכל ישר. אלה מה שנדרש כדי לבסס גבולות.