מה עושים עם המוצץ??? 

עד גיל שנה וחצי גם אנחנו קמנו ליהלי כל לילה 3-4 פעמים (לפחות), "רק לתת לה מוצץ", לעומת זאת- בגיל חצי שנה יובל כבר ידעה לקחת מוצץ לבד במשך היום והלילה ושעות השינה שלנו לא נפגעו. מחוננת? כן, אבל גם יהלי (אמא אובייקטיבית, אבל בחיי, תשאלו את כולם). אז איך נסביר את התופעה? במקרה הזה- הפכנו את יהלי לפאסיבית בפעולותיה לגבי המוצץ במהלך הלילה, וזו הייתה שורש הבעיה.
הורים רבים לתינוקות פונים אליי בשאלה "מה עושים עם המוצץ????". התינוק רגיל להירגע ולהירדם רק עם מוצץ, לפעמים עד גיל מסוים ישן לילה שלם אבל לאט לאט מתחיל להתעורר מדי שעה- שעתיים, רק כי המוצץ נפל והוא כבר התרגל שהוא מצייץ ופתאום, הפלא ופלא, המוצץ כבר בפה ואפשר לחזור לישון...
הבעיה היא כמובן, איך לא, בנו ההורים.
בתור הורים צעירים לנו לא היה ברור שאם יהלי יודעת לקחת מוצץ ביום, היא מסוגלת לכך גם בלילה. במקום ללמד אותה ולהראות לה שהיא מסוגלת, קמנו, הכנסנו מוצץ וחזרנו לישון, עד הפעם הבאה. חשבו רגע מה היה קורה אם אתם הייתם "מצייצים" ופתאום הייתם מקבלים מה שחשקה בו נפשכם (כאן זה המקום להפליג בדמיונות), בלי להתאמץ, בלי ללמוד ובלי לעשות כלום למעשה. ציוץ וזהו. המצב הזה הוא לכאורה נוח ונעים- כל צרכינו מסופקים, אך אנחנו לא לומדים לספק לעצמנו את הצורך וזו בדיוק הבעיה עם המוצץ במרבית הבתים.
ברגע שהילד לומד לספק לעצמו את המוצץ (ובדומה- כל חפץ מעבר שמנחם אותו בהקשר של שינה) תלות זו איננה פוגעת באיכות שנתו של הילד ושל שאר המשפחה, דינו אינו כדין שאר גורמי התלות החיצוניים, שמטרתנו לנטרל (ידיים, האכלה שלא בהקשר של אוכל, אלא של שינה, כדור פיזיו או כל מה שהורים יצירתיים מעלים על דעתם בניסיון להרדים את הילד).

אז איך עושים את זה?
* כדי לאפשר לילדינו ללמוד כיצד לקחת מוצץ ולספק את הצורך בעצמם, עלינו לזהות את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים ולפעול בהתאם.
*כאשר מדובר על תינוק רך, החל מגיל 3-4 חודשים נוכל להתחיל לתרגל עימו את נטילת המוצץ. מבחינה מוטורית, בגילאים אלו מרבית התינוקות כבר מושיטים ידיים ומכניסים לפה כל חפץ בהישג יד. על כן, פזרו בשעות היום מוצצים על משטח הפעילות של התינוק ואפשרו לו להתנסות במוצץ תוך כדי משחק. תוכלו לראות כי יתפוס את המוצץ ויכניסו לפיו- זוהי חשיפה מצוינת ואבן דרך ראשונה.
*שימו לב כי הנטייה הראשונית שלנו, בכל גיל, היא להרגיע את התינוק/ ילד באמצעות מוצץ. נסו לשנות דרככם- כאשר התינוק זקוק להרגעה, הרימו אותו על הידיים, נחמו אותו בחיבוק או מגע (מה יותר טוב מהרגעה על אמא/ אבא?!), כאשר יירגע (ואם הוא רגיל להירגע מיד עם מוצץ, ייתכן שייקח לו קצת זמן להבין איך נרגעים עליכם- היו סבלניים, הכילו אותו וזה יגיע) יתפנה רגשית ואז תוכלו להגיש לו את המוצץ על כף ידכם ולא להכניסו מיד לפיו. התנהלות זו מאפשרת לילד ללמוד ולהבין כי הוא מסוגל לקחת את המוצץ לבדו ולהכניסו לפיו. זכרו- כל עוד אינו רגוע, אינו פנוי ללמידה ולא תוכלו להביאו לכדי פעולה, המתינו שיירגע ועשו זאת אז.
*לאחר שילדכם שולט בפעולה זו בשעות הערות, התחילו ללמדו לעשות כן בהשכבות הערב- הניחו מספר מוצצים במיטתו, הראו ואמרו לו כי יש מוצצים במיטה והוא יכול לקחת כשיצטרך (רוטינה זו כדאי לבצע עוד טרם התחלת הלמידה בערב/ בלילה, כך הילד יתרגל ולאט לאט יבין את המשמעות, כשיוכל יתחיל לקחת את המוצץ בעצמו). בתחילה הוא לא יבין מדוע "החוקים השתנו" ועליו לקחת חלק אקטיבי בנטילת המוצץ. לאחר זמן מה תחזו בפלא- הילד מתחיל לקחת לבד את המוצץ..
*כשאתם חשים כי גם בהשכבת הערב השליטה של הילד בנטילת המוצץ היא מספקת, ניתן להתחיל להקנות הרגל זה גם בלילה. יותר קשה, בעיקר לנו ההורים שלא מבינים איך גור קטן כזה ייקח את המוצץ לבד, אבל זה פשוט קורה והם עושים זאת מתוך שינה. נכון, הדבר הנוח לפעמים הוא לקום ולהכניס מוצץ, אבל זכרו- טיבה של תלות לאבד מערכה ולאחר זמן מה תופעת העמידות תצוץ, התעוררות אחת בלילה תהפוך ליקיצות ומרובות ובנקודת זמן זו כבר יהיה קשה יותר להתמודד ושנתו של הילד תפגע עוד יותר.

 אז נכון, זה לא פשוט, אבל בעיקר טמון באמונה שלנו בכך שהילד פשוט מסוגל... אם ילד מסוגל לקחת חפץ ולכוונו לפיו, הוא יכול לעשות זאת גם עם מוצץ. אם הוא מסוגל לעשות זאת במשך היום- נוכל ללמדו לעשות זאת במשך הלילה.
העניקו לילדכם את היכולת ללמוד ולהאמין בעצמו, להבין כי הוא מסוגל לספק את צרכיו ולהיות עצמאי, לא רק בהקשר המוצץ. אמונה זו תעניק לו כלים ומסוגלות לאורך כל חייו.

בהצלחה,
טל