פוסט טראומה: מי זה שמדבר מתוכי? 

?האני בתוך עצמי, שיותר חזק ממני?  

אודי (שם בדוי) חווה תאונת דרכים. החלים, עבר שיקום. עם זאת, מאז הוא לא מסוגל לעבור במעבר חציה מבלי להיות נתקף בתחושות מוזרות ולא נעימות המציפות את גופו - סימפטומי חרדה.

דפנה גדלה כיתומה בבית סבתא. חייה לא היו קלים: הסבתא הייתה אשה רודנית שהעבידה אותה בכל רגע פנוי, עקבה אחרי הילדה וכפתה עליה את דעתה בכל שאלה שנשאלה וגם שלא נשאלה. הסבתא נפטרה לפני שנים רבות אך גם כיום דפנה לא מסוגלת להריח ריחות הבשמים שאיכשהו מזכירים את הבושם של סבתא, בו הייתה משתמשת באופן קבוע. כשהיא מריחה את הריח הנורא היא מרגישה חולשה, כאילו מושבתת וזקוקה למנוחה של מספר דקות בכדי לחזור אל עצמה.

רועי נפצע וחולץ מתוך טנק בוער במלחמת הלבנון השניה. למרות שעבר מאז זמן רב וכיום רועי מתפקד מעולה לשביעות רצונו מהחיים, הוא לא מסוגל להריח ריח של גומי שרוף. פשוט לא מסוגל.   שלושת האנשים הללו נפגשים בטיפול הקבוצתי לנפגעי טראומה, ומבינים שיש כאן "מישהו" שלא תלוי בהם. מישהו שמופעל מ?טריגר? כנגד רצונם (קולות, ריחות, מראות, תחושות) משהו שעדיין לא סגור אצלם בנפש שתוקע אותם ולא נותן מנוח. אף על פי שהגיונית שלושתם מבינים, שהרגעים הקשים מזמן כבר מאחוריהם, הם חווים מצבי חרדה קשים וגם מוטרדים מעצם העובדה שיש בנפשם חלק נפרד שעושה ככל העולה על רוחו ומתנהג כישות בפני עצמה. ?מי הוא?? - עולות השאלות באוויר - ?האם אנו סובלים מפיצול אישיות??

    • • •  

נפש האדם רחבה מאין היקף, אך כשלומדים לטפל, נדרשים לתת הגדרות ברורות ככל הניתן למצבי נפש השונים. 
בזכרוני אני חוזר לאותם השנים הנפלאות שלמדתי ב?מרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה? (קרית יובל י-ם). כל שעור וכל מפגש התרגשתי לגלות מחדש, אשר כל המושגים הנוגעים לנפש האדם ואופן התנהלותה, כבר מוכרים לי מלימודים התורניים. ובאמת, זה די מדהים לגלות שבקבלה וחסידות מדברים על אותם מצבי נפש האדם, שכיום מלמדים. ומאחר שלא מצאתי מילים מדוייקות יותר לתאר את מה שלמדתי ב'מרכז', הרי שגם בעבודתי הטיפולית עם הלקוחות אני משתמש עם הגדרות התורניות, ומה פלא שלאור הגדרות אלו הטיפול הופך למובן יותר, הגיוני יותר וידידותי יותר.

  • • •  

ובכן נתחיל מזה, שלאדם ישנן שלוש נפשות:

• נפש השכלית (המתנהלת בהגיון שכלי ושיקול דעת)

• נפש הבהמית (או בשמה השני ?חיונית?, ותפקידה שמירה על גוף האדם - ביטחון, בריאות ועוד)

• נפש האלוקית - השואפת לרוחניות ונמשכת אליה בכל עת.   האחרונה (ה"אלוקית") איננה מושפעת ממה שקורה לאדם בעולם. היא לא נהנית וגם לא נפגעת מהעולם. לכך, הטיפול לא יתמקד בה, כמו גם המאמר הזה.   

ה"שכלית" - להיותה "גרעין ההגיון" שבאדם, גם איננה חווה מאורעות הקשים בחיים. הנפש הזו בנויה לשרוד כל מצב סכנה ולתפקד בו בצורה לוגית ויציבה. במהלך האירוע הקשה וגם לאחריה ההגיון הקר מצנן כל היסחפות לדמיונות שאינם מציאותיים וממקד את האדם לתפקד כרגיל. לאחר האירוע הנפש השכלית חוזרת למקומה הרגיל והרגוע. זהו ה"עצמי" הראשון, שבו אנו רגילים לחוות את עצמנו.  

ה"בהמית" - ראויה לתיאור רחב בפני עצמו. בדומה לבהמה שכל חפצה הוא לאכול טוב, לישון טוב ולהנות, אמנם היא חכמה במציאת הזדמנויות עונג, וכולנו עדים לכך שהיא עושה זאת מצויין.  עם זאת, להיותה אחראית גם על שלומו הגופני של אדם, הרי שבמצבי לחץ היא   עדיין נשארת בהמה - ללא שיקול דעת, ללא יכולת לחשוב בהגיון וממילא גם פתרונותיה הינם אינסטינקטיביים בלבד. אצל כולנו ללא יוצא מן הכלל, מיום היוולדו של אדם הנפש הזו התפתחה לאט מאד ונשארה אי-שם בעומק הילדות. היא התחילה ברמה של תינוק בן יומו, שלא מבחין בין טוב לרע, בין שחור ללבן. רק למידה איטית מנסיון אישי אימנה אותה לסמוך על הסביבה: להמתין בסובלנות שהאוכל יגיע, לא להכנס לפאניקה מכל רעש ובקיצור - לסמוך על ה"מבוגר" שבאדם, הלא הוא הנפש ה"שכלית". כך התחלנו להאמין שאנו יותר שכליים, כאשר למעשה אדם מורכב משני כוחות הללו, רק שברוב המקרים הבוגרים שבינינו, נפשם ה"בהמית" תסמוך (לרוב) על הנפש ה"שכלית".  

שעת המבחן 

הנה, מגיע רגע הפגיעה. בין אם מדובר בטראומה מהסוג ה"פשוט" (Simple Trauma, ממקרה חד פעמי כמו של אודי ורועי), בין אם מדובר בטראומה מורכבת (Complex Trauma, במקרה של דפנה), בשניהם אדם חווה חוסר אונים מוחלט, המציאות בלתי צפויה, לא ניתן לסמוך על הסובבים ולבטוח בהם, ובכלל ישנה תחושה איומה שהעולם כבר איננו מקום בטוח לחיות בו.  (הערה: ?חשיבה? של נפש הבהמית מזוהה לרוב עם ה?תת מודע?, והתכנים של חוסר אונים וייאוש יכולים להיות גם לא מודעים). אמנם כשהאיום חולף והסביבה השתנתה, הנפש ה?בהמית? מרגישה זאת, אך להיותה נטולת יכולת חשיבה הגיונית אין לה ביטחון שהאיום לא יחזור שוב בעוד רגע. גם לאחר עשור או שניים - אצלה הזכרונות עודם טריים, הריחות מזכירים, האנשים - לא ניתן לסמוך עליהם, ובכלל, מי אמר שניתן לחיות בביטחה בעולם הזה? 
אי-שקט תמידי, רגישות על סף גבוה, ייאוש וחוסר תקווה - ומכאן הדרך קצרה להפרעות חרדה (מובן למה), עם או בלי דיכאון, OCD (הצורך הכפייתי לקבל "אישורים" שהכל בסדר)  והסיכון להתפתחות הפרעות אישיות למיניהן או מחלות נפשיות הפוגעות ביציבות הנפשית של אדם. (כאן חייבים לעצור ולומר, שלא כל אדם שחווה טראומה ילקה בנפשו. לכל אדם ישנה רמת חוסן נפשי, ורמה זו שונה מאדם לאדם. בעלי חוסן גבוה יותר נמצאים בסיכון נמוך יותר, ולהיפך).  

כיצד זה מתפתח ברמה מעשית?

אודי נפגע מהמכונית החולפת ומאבד הכרה. באותם רגעים שבהם גופו מועף באוויר כמו עלה נידף ברוח סוערת, הנפש ??בהמית? (המתפקדת גם במצב של חוסר הכרה) מסיקה, שהייתה זו טעות גדולה לסמוך על כללי הבטיחות (שדווקא נשמרו!), על הנהגים, על בני אדם בכלל ועל ההגיון העצמי בפרט. המסקנה היא אחת: "העולם מסוכן, ומעתה אין לסמוך על השכל שבמילא לא יכול להבטיח את המשך החיים ועובדה לאן הגענו בגללו" (אדם לומד לא לסמוך גם על עצמו).

מכאן קל מאד להבין מדוע לאחר תקופת השיקום וההחלמה מהתאונה אודי עדיין מתקשה לעבור במעבר החציה: מבחינת הנפש ה"בהמית" שלו הסכנה עדיין בתוקף, ולא "כמו אז", אלא בטווח מיידי, ?תיכף זה מה שהולך לקרות בודאות?! והנפש מונעת (בתת-מודע) מאודי לרדת מהמדרכה - גופו נחלש, אודי מרגיש מסוחרר, הדופק מתגבר, זיעה קרה מכסה את גופו, והוא חווה בדיוק את אותם הסימפטומים כמו אדם שניצב מול אימת הסכנה. ואמנם שכלית אודי מבין שאין סיכוי שכעת תתרחש תאונה (שהרי הוא חוצה רחוב שקט בישוב קטן בו אין רכבים) אבל נפש ה"בהמית" לא "קונה" שכנוע שכלי: "יקירי, כבר היינו בסרט הזה, גם אז חשבת שתוכל למנוע אסון אבל השכל שלך לא הציל אותך. כעת אני אדאג לך בעצמי - אמנע ממך לרדת לכביש וכך תינצל במאה אחוזים".  כפי שנראה, הנפש ה"בהמית" מציעה סוג של "התמודדות" עם המצב. התמודדות זו אינה רעה, שכן אודי לא יינזק מהרכבים להיותו נשאר על המדרכה. מצד שני, התמודדות כזו איננה יעילה, שכן מגבילה את אודי באורח חייו. דוגמאות כאלו של "חרדה ככלי להישמר" במצבי סיכון הדימיוניים ניתן למצוא בכל תחומי החיים: חרדת המבחנים (הגוף מוצף באדרנלין ומוכן לבריחה. ומה תועיל לנו הבריחה, כאשר ברצוננו דווקא לגשת למבחן?), התייצבות אל מול המעסיק הרודן (הנטיה לפייס אותו במקום למחות על משכורת נמוכה ושעות עבודה הלא-צודקות), חזרה אל בי"ס (שממנו ברחת לאחר השפלות מצד חברי הכיתה) ועוד.

  • • •

זהו מודל נפש האדם המתואר בתורת ישראל. ואמנם קיומן של נפשות-אישיויות כאלו או אחרות טרם נתמך ע?י המדע, אך מצד שני גם לא הופרך על ידו. (אל תדאגו - גם התיאוריה של פרויד לא עומדת במבחן מדעי).
כך או אחרת, אם קראתם את הדברים הללו ומצאתם את אותו ה"אני" הנוסף בתוך ה"עצמי" האישי שלכם, בודאי הבנתם גם ללא המדע במה מדובר.

הטיפול

עבודה הטיפולית היעילה תתייחס למקום הזה, ל"אישיות" הזו בתוכנו, שאמנם כל כוונתה הוא לטובה, אך היא הסתבכה והלכה רחוק למדי. אם ניתן לה מקום (ולא נדחיק אותה), נקבל אותה ואת חששותיה האמיתיים, נוכל לעזור לה להתמודד מול "מעברי החציה". אמנם היא לא מבינה דברי הגיון, אך  בעבודה טיפולית נכונה נוכל (אם לא לשכנע אז) להעניק לה ביטחון ש"עברנו בכביש ולא נפגענו", "עשינו זאת שוב, ולא קרה כלום", "ניסינו בפעם השלישית ועדיין הכל בסדר" - הקניית תחושת ביטחון. אנו נתייחס כמובן גם לחווייה הטראומטית עצמה, לא נדחיק את הזכרונות הכואבים. הזיכרונות האלו לעולם לא יימחקו ולא יעלמו לשום מקום. לכך, בטיפול נלמד לקבל את החווייה, לתת לה מקום הראוי בחיים, ולהתפנות לחלקים של יכולות, כוחות על מנת לנצל את החיים לשביעות רצונו של האדם.   אברהם ביטקין