הכוונת המחשבות, הדיבור הפנימי והדמיון - פתח לשינוי מציאות החיים? 

הכוונת המחשבות, הדיבור הפנימי והדמיון - פתח לשינוי מציאות החיים?

 מי שמרבה לחשוב על משהו, מושך אותו לתוך חייו. <(הקליקו)

אנחנו חושבים כל הזמן, אנחנו מדברים דיבור פנימי ללא הרף, אנחנו מדמיינים כל הזמן. מותר האדם מהבהמה הוא ריבוד התודעה שלו ויכולתו לשקף את בבואתה לעצמה: אני יכול לחשוב על מה שאני חושב, ויכול לחשוב על מה שאני חושב שאני חושב. החשיבה על החשיבה היא אולי היסוד המובהק היותר של התודעה, של המודעו?ת. וכך אם אנחנו "מוצאים את עצמנו" משוחחים שיח פנימי כלשהו, אנחנו יכולים לבחור לשנות אותו, לשוחח שיח פנימי אחר. אם אנחנו "מוצאים את עצמנו" מדמיינים משהו, אנחנו יכולים להחליט לדמיין דמיון אחר לפי בחירתנו, ולדמיין אותו. אם אנו "מוצאים את עצמנו" מזמזמים במוח איזו מנגינה, איזו פרסומת לחברת ביטוח שנקלטה בדיסק המוזיקלי האוטומטי הפועל במוחנו (ויש כזה, זו מסקנה של מחקרי מוח, וזה כוחם של ג'ינגלים פרסומיים), אנחנו יכולים לבחור להחליף את המנגינה במנגינה אחרת. פעולה כזאת היא מה שנקרא דמיון מודרך, הכוונת התודעה, חשיבה חיובית, וכיוצא באלה.

SO WHAT?

העניין הוא שהכוונת הדמיון, השיח הפנימי והמחשבות היא כלי רב-עוצמה בעיצוב המציאות. לא זו בלבד שהיא משפיעה על העמדות, על המצב הנפשי, אפילו, ובמידה רבה, על המצב הפיזיולוגי (ראו Ernesto L.Rossi, The Psychobiology of Mind-Body Healing; Mind-Body Therapy וכמובן שיטת סילווה, עבודתו של קואה [ראו ברוקס, האוטוסוגסטיה, תרגם משה פלדנקרייז]  ורבים רבים אחרים). היא משפיעה גם על המציאות. כביכול המציאות האובייקטיבית שאינה תלויה בנו, על צירופי נסיבות, על צירופי מקרים.

לעניין זה ברור שהגבול בין המציאות הבלתי-תלויה בנו ובין המציאות התלויה בנו הוא שטח אפור. לפעמים מה שנראה כצירוף נסיבות מדהים מתברר כמקריות שכיחה שפשוט -- אבל זה לא כל כך פשוט עד שהופכים את זה לפשוט -- שפשוט פתחנו לפניה את האפשרות לחדור למערכת התפיסה שלנו, כי היינו פתוחים, רגישים, Sensitized. אם המשפט האחרון יצא מסורבל קצת, אמחיש אותו בדוגמה שכיחה. אתה נוסע בכבישים כמה שנים ולא שם לב לאיזשהו סוג מכונית. יום אחד אתה שוקל אם לקנות  מודל מסוים של מכונית משומשת, וראה זה פלא, מאותו רגע אתה מגלה שהמכוניות מהסוג הזה שורצות בכל מקום. כמובן, הם שרצו בכל מקום גם לפני שהתחלת לחשוב על המכונית הזאת, אבל למה שתבחין בכך? העיניים ראו וההכרה לא סימנה לעצמה. לכן לא בהכרח מדובר במיסטיקה, אלא בטקטיקה פשוטה.

"להיות אדם משמע להיות מודע ואחראי" (ויקטור פרנקל, הרופא והנפש). אתה מכוון את הקשב לפעילות המוחית שלך ונוטל על עצמך אחריות לכוון אותה כדי ליצור את המציאות המתאימה לערכיך ולצרכיך. אתה בונה את הסביבה התודעתית ומתוך כך מכוון את הסביבה החיצונית. האדם ביחס לעולם הוא כמו תא הגוף ביחס לגוף. התווינו את הגבולות במקום שבו נוח לנו להתוות אותם, אבל בעצם מדובר בסימביוזה ענקית של מולקולות, תאים, גופים, קהילות חברתיות ונפשיות, הכול בתוך עולם ומלואו, ואם תרצו, כל אלה הם פחות מאטום אחד ביקום הכביר שאת ממדיו איננו יכולים לתפוס כלל.

ולכן, את שאתם מרבים לחשוב עליו אתם מושכים לתוך חייכם. תדר המחשבה והדמיון שאתם מפעילים בחשיבתכם ממגנט לעולמכם את ה'עולמות' הפועלים באותו תדר.

את העובדה הזאת ניתן להסביר בגישה 'ספיריטואלית' או בעקרונות הפסיכולוגיה המערבית.

ההנחה שביסוד ההסבר ה'רוחני' לתופעה היא שיש פעילות בתחומים שמעבר לחמשת החושים המארגנת את העולם בכלים של אנרגיה ותדרים רוחניים.

ההסבר הפסיכולוגי מניח שלמעשה יש בעולם אין-סוף מידע וגירויים, ולכן בהכרח אנו מעצבים את עולמנו בתהליך סלקטיבי. אם נכוון את המחשבה והדמיון ניפ??תח לאפשרויות ולרמזים שהיו סביבנו כל הזמן, אבל תפיסתנו האישית הייתה חסומה מלהבחין בהם."