הרבה פעמים אכילת יתר נגרמת כתוצאה מתסכול.
במהלך היום אנחנו חווים תסכולים קטנים וגם תסכולים גדולים של החיים. כשהתסכולים הללו מגיעים לנקודת רתיחה אנחנו נתקעים. אנחנו מתפוצצים. אנחנו מתפוצצים על אחרים, על עצמנו או על האוכל.
אחד הדברים העיקריים אשר מובילים אותנו להרגשה של תסכול אלו צרכים לא מסופקים כמו צרכים בסיסיים של שינה, אכילה, מנוחה או צרכים גבוהים יותר כמו ערך, אהבה, שייכות.
סוגי תסכולים
ניתן לחלק את התסכולים שאנו חווים לתסכולים חיצוניים ופנימיים:
• תסכולים חיצונים - תסכולים שהם מחוצה לנו אשר יכולים להיות:
• תסכולים חברתיים אשר מערבים פעולות של אנשים אחרים
• תסכולים לא חברתיים אשר הם חיצוניים או סביבתיים, כלומר דברים בסביבה שלנו שגורמים לנו לתסכול.
• תסכולים פנימיים: הכוונה היא לתסכולים פנימיים שלנו אשר קשורים לליקויים או פגמים שאנחנו תופסים בעצמנו. במהלך החיים אנחנו יכולים לגלות שאנחנו לא עושים דברים מסוימים טוב כמו אחרים, על ידי כך שאנחנו משווים את עצמנו עם אחרים אנחנו מזהים את התחומים האלו ויכולים להפוך לדי מתוסכלים מהם.
התסכול מתעצם אם:
• המכשולים אשר עומדים בדרכנו נגרמו על ידי אנשים אחרים
• המטרה היא בעדיפות גבוהה בשבילנו
• אנחנו מרגישים שאנחנו קרובים להשגת המטרה ולא מצליחים להגיע אליה
• אם היו לנו הרבה תסכולים לאחרונה או שהתסכול שלנו גדול יותר מאשר של אחרים מסביבנו.
התמודדות עם תסכולים
אנחנו מתמודדים עם תסכול ב-2 דרכים: מתקפה ישירה ומתקפה לא ישירה.
מתקפה ישירה זה כשאנחנו מוציאים את התסכול שלנו על מה שאנחנו מאמינים שגרם לזה.
מתקפה לא ישירה זה כשאנחנו מחליפים את המתקפה בגלל שהמקור של התסכול שלנו הוא חזק מידי או מאיים.
דרך נוספת להתמודד עם תסכול היא על ידי להיות אדיש, לברוח או לסגת מהסיטואציה.
אנחנו גם יכולים להשתמש באדישות כדי להימלט מהתסכול שלנו על ידי שלא אכפת לנו יותר מהתוצאה אז אנחנו לא חייבים להתמודד עם להיות מתוסכלים יותר.
פניה לאכילת יתר כדי להתמודד עם התסכול
כשאנחנו מתוסכלים באופן מתמשך אנחנו אולי נפסיק לנסות או נברח מהתסכול על ידי אכילה.
כשאנחנו פונים לאוכל כשאנחנו מתוסכלים אנחנו יוצרים תגמול לעצמנו שהוא זמני, תיקון מהיר וזה רק גורם לדברים להיות גרועים יותר אחרי שאנחנו אוכלים.
מדוע קשה לנו להתמודד עם תסכול?
אנחנו מחפשים להתחבא מתסכול מכיוון שחלק בנו מרגיש שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי לעצור את זה. אנחנו בעצם משכנעים את עצמנו שאנחנו לא יכולים לפתור את הבעיה שגורמת לתסכול. זוהי תבנית חשיבה של חוסר אונים נלמד שבדרך כלל נרכשת בילדות. המבקר הפנימי שלנו משכנע אותנו שאין לנו כוח נגד הנסיבות שיצרו את התסכול ואנחנו מאמינים לו. כשאנחנו נותנים למבקר הפנימי שלנו להשתלט עלינו, נאמר לנו שאנחנו פגומים ולא מסוגלים להתמודד עם הסיבות לתסכול בדרך יעילה. הביקורת של המבקר הפנימי ממשיכה את מעגל האכילה.
מה הפתרון?
לכולנו יש תסכולים בחיינו אבל תמיד יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר אותם ולחיות איתם בשלום.
כשאנחנו מחפשים פתרון לתסכול שלנו שלא מערב פניה לאכילת יתר או לכל אסטרטגית התמודדות אחרת, אנחנו צריכים לאתגר את עצמנו לחשוב מחוץ לקופסה.
למשל דרך אחת להגיב לתסכול זה באמצעות עקשנות והתמדה. אם אנחנו לא מצליחים בפעם הראשונה זה לא אומר שאין פתרון אלא שעלינו לנסות משהו אחר או לבקש עזרה מבחוץ או אולי להשקיע יותר מאמץ.
עלינו לגשת לבעיה עם פרספקטיבה חדשה וגישה מנצחת. איך שאנחנו ניגשים לפתרון זה חשוב. לא יכולות להיות לנו ציפיות לא מציאותיות ושנצפה שהכל יסתדר בניסיון הראשון או השני.
יצירת תוכניות רבות מאפשר לנו ניסיונות רבים להשיג את המטרה שלנו ומגבה את האופציות שלנו מה שמקטין את האינטנסיביות של התסכול.
טקטיקה נוספת שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי להקטין את התסכול שלנו זה להפעיל מניפולציה על המטרות שלנו על ידי שבירת מטרות גדולות לקטנות. זה יוצר אפשרויות גדולות יותר להצלחה ובונה ביטחון עצמי.
אורנה צפריר - מדריכה נשים לשחרור מאכילת יתר רגשית ומנגנוני התמודדות אחרים, בתהליך מעצים ומשחרר של התפתחות אישית בקורסים ומוצרים אינטרנטיים. לקבלת מדריך חינמי, היכנסי לאתר: http://ornazafrir.weebly.com
