הזהויות שלי כמנחה 

הזהויות שלי כמנחה

הגעתי ללמוד קורס בין שנתיים  להנחיית קבוצות לפני כשנתיים , מלאו לי אז 45 שנים ,איש מבוגר עם "זהות מגובשת" .

רבקה לזובסקי במודל אנדרגוגיה- למידת מבוגרים טוענת כי הצמיחה ההתפתחותית לא מסתיימת בגיל ההתבגרות , היא יכולה להימשך לאורך כל חיי האדם , האדם יכול ללמוד ולהגשים את עצמו, הסיבה לכך טעונה בשישה אלמנטים:

• הצורך לדעת-הבוגר צריך לדעת למה עליו ללמוד,מה לומדים ,ואיך לומדים ,מענה לשאלות אלו יעורר בקרב הבוגר את המוטיבציה ללמידה.
• התפישה העצמית של הלומד-מפתח את הצורך הפסיכולוגי של הבוגר .
• ניסיון קודם-הבוגר מגיע ללמידה עם ניסיון גדול יותר.
• המוכנות ללמידה-הבוגר מוכן ללמוד  חומרים אשר יסייעו לו להתמודד עם מצבי חיים אמיתיים.
• התמודדות עם מצבי חיים משמעותיים.
• מוטיבציה ללמידה-רצון לסיפוק אישי.

הבוגר בתום לימודיו ישנה במשהו את הזהות שלו.

הגעתי ללמוד  כשמלאו לי חמש שנים בלבד  ,כך הצגתי את עצמי בשיחת ההיכרות , אני  חמש שנים בלבד משתייך לכאורה לעולם הנורמטיבי אבל גם זה לא.

אני מכור נקי חמש שנים , במהלך שנים אלו חייתי בבועה הנקראת "קהילה טיפולית " ,זהו עולמי ,שם אני שווה בין שווים – זו הזהות שלי , היא שונה מאדם רגיל , שם אני "מלך" בקרב הנערים אותם אני מנחה, שם אני מנחה מוערך ומקצועי,אני חושש מאוד לפני המפגש עם חברי לקורס הנחית קבוצות , אני יודע כי מדובר באנשים

בעלי זהות אחרת שונה משלי , אנשים לומדים, עובדים , בעלי משפחות, בעלי יכולת למידה ועוד מיני תארים שהוספתי להם בדמיוני.

קורס מנחים בחברה מרובת תרבויות כלל בתוכו מגוון נושאים ואף מגוון מנחים , אני מתחיל להכיר את העולם החיצוני ממני , הנושא:"יתרון הלובן" – אני משתף לא חשתי בהפליה על רקע עדתי...אני לא יודע על מה מדברים.

היום בתום שנתיים  של למידה אני מבין כי בתקופה זו נעתי בין שני צירים:

ציר הלמידה- בציר זה רכשתי ידע שלא היה לי קודם לכן ובמקביל נחשף בפני ציר ההתפכחות ,מצאתי כי ככל שחלפו הימים והידע התיאורטי גדל כך נחשפה בפני זהותי הקודמת .

במחצית השנה השנייה אף התפכחתי ונושא "יתרון הלובן" פתאום נחשף בפני , זכרוני התעורר,גיליתי את זהותי הקודמת ,יצאתי מהבועה והתחברתי לזהות המקורית שלי ,גיליתי כי משם אני פורץ ופורח.

מרבית מהדרך אותה עשיתי בקורס התרכזתי בעבודתי כמנחה מבלי שידעתי התייחסות מיוחדת לשוני  בקרב קבוצות בחברה, מבחינתי אני –קבוצת המכורים היא היא הקבוצה השונה – עד  לרגע היציאה מהבועה.

היציאה מהבועה  אפשרה לי להתקומם מול  נושאים שהועלו  ומאיימים על הזהות שלי , זכור לי ויכוח יוצא דופן ואף יצא משליטתי  ,משתתפת בקבוצה לטעמי "זילזלה" בדבריה בזיכרון חללי צה"ל , המפגש התקיים  לאחר  יום הזיכרון לחללי צה"ל ,אני ראיתי לנגד עיני את חבריי שנפלו במלחמת לבנון ,זו הפעם הראשונה בה הבעתי את עמדתי כאשר נושא "צה"ל" עלה על הפרק, זו הפעם הראשונה בה שיתפתי את הקבוצה בחיי לפני הנפילה לסם ,  אני כבר לא בן חמש , אני מתחבר לזהותי הקודמת.,בעצם היום לאחר פרק לימוד זה יש לי זהות אחרת

המורכבת מעולמי הקודם,חמש שנות חיי הנקיים והשנתיים הנוספות במכללה- זהות כמעט חדשה.

הלמידה בפרקטיקום וההתנסות שרכשתי בהנחיית בני נוער נורמטיביים חשפו בפני את היכולת שלי לעבוד ולהנחות קבוצות נורמטיביים מחוץ לבועת "קהילות טיפוליות".

ההתנסות בפרקטיקום אף הגבירה בי את הביטחון והיום אני עוסק בהנחיית קבוצות של נוער בסיכון באזור הצפון , יצאתי מהמרחב הבטוח .

היום אני חש מספיק בשל ובטוח להנחות אף הורים לילדים בסיכון.

אני מביא לעולם ההנחיה את ניסיון החיים שלי , את עצמי, את האג'נדה שלי , בפרקטיקה למדתי כי אני מגיע לקבוצה ו"שופך" עליה את האג'נדה שלי  , היום ברור לי כי האג'נדה שלי די אם תהיה בהוויה שלי ,היום אני נותן יותר מקום למשתתפים בקבוצה ופחות "מרביץ" בהם  תורה,למדתי להניח להם , הם עושים את העבודה ואני נמצא שם בעבורם.

המפגש בקורס עם מנחים שונים ומשתתפים מעולמות שונים (היום כבר אינם גוש אחד מבחינתי) חשף אותי  לעולם רחב יותר, למדתי לחיות עם השונות אך אין בי את התשוקה עדין להנחות קבוצות שאינן קרובות לעולם שלי , אני עוסק היום בנושאים הנובעים מתוך מצוקה.

כשאגדל,אני רוצה להנחות קבוצות בנושאים יותר חופשיים כמו מנחה בקורס מנחים.

וחזרה למודל אנדרגוגיה  ,אכן הדרך שעשיתי במהלך שלושת שנות לימודי במכללה משתקפים במודל זה ,גם בתחום הלמידה וההתפתחות האקדמית שלי לא הסתיימה בפרק זה.