דילמת המאמן 

אני מסתכל למתאמנת שלי בעיניים, אני שומע אותה מבטאת את המילים, אומרת את הדברים שתכננה לומר,

אני רואה איך היא עוקפת את הענין המרכזי, את הסיבה האמיתית שחייה נראים כמו שהם נראים- ואני מבין מה עובר לה בראש, היא לא מעיזה להתקרב לשם.

בפגישת ההיכרות שאלתי אותה איזה מאמן היא רוצה שאהיה בשבילה, מאמן אסרטיבי  שיוכל לומר לה כל דבר גם אם הוא עלול לפגוע ברגשותיה או להעליב אותה, אגב כך- או שהיא רוצה אותי שקט. נעים. מחוייך . מלווה ומאפשר לה לעשות את כל הדרך בדרכה שלה.

היא בחרה במשהו ביניים, מאמן מלווה משקף שיציג לה בעדינות בעייתיות שמשתקפת מתוך התנהלותה אבל שלא יזעזע את חייה.

השינויים אם בכלל יבואו בקצב  שלה

ואני מכבד את בקשתה ונמצא שם לצידה ושואל את השאלות ומשקף לה את מה שהיא אומרת בין השורות על כל מה שמשתמע מהן בלי לזעזע או לנענע את הספינה

,ועל קצה הלשון עומדות המילים הקשות ,שהייתי צריך להשתמש בהן  אילו הייתי רוצה להיות בוטה

והאגו של המאמן שאומר -תראה לה שהיא לא עובדת על אף אחד , ושאתה מבין בדיוק מה היא עושה ומדוע היא עושה זאת , והגיע הזמן לחדול מלהתחבא מאחורי המילים הרגועות

ועד כמה שזה מפתה להוכיח איזה מאמן דגול אתה , אני מרסן את עצמי ויודע כי על הכף לא נמצא האגו שלי אלא החיים שלה, והיא זו שצריכה לאשר להיכנס לשם, ולהודות בקיומן של הבעיות עד שהיא תעשה את ז

זה אני אהיה זה שישקף לה את חוסר נחיצותם של המחסומים  שבנתה בעמל כל השנים ואת האפשרות להחליפם בכללי התנהגות אחרים , ובמאזן של כמה זה עולה לה לעומת הרווח שהיא מפיקה- היא תגיע בסופו של דבר למסקנה כי כדאי לה לשבור את המחסומים שבנתה ואני ממשיך ללהטט סביבה מתוך הקשב לקצב שלה.

כמה אני אוהב את העבודה הזאת