תזונה נכונה - האם חייבים לשמור על הסטטוס קוו? האם הפחד לצאת שונה עוצר בעדינו? 

הערה אישית מקדימה:
המאמר אינו בא כדי להעביר ביקורת או לגרום לחוסר נעימות אצל מישהי/ו, אעפ"י שזו התחושה שיכולה להתקבל.
אני באמת ובתמים מאמינה שאמהות והורים בכלל עושים הרבה דברים בגלל חוסר מודעות וידע בנושאים מסוימים, או בגלל שהם באמת מאמינים שזאת הדרך הנכונה, מסיבות שונות, ובטח לא מתוך "הורות לא טובה". גם עצם פעולה, שבמודע אנחנו יודעות שאינה טובה לנו, אבל היא הרגל ונוחות, היא גם סוג של בחירה שנעשית מנסיבות אישיות באותו הרגע, ואני בטוחה שכל אמא יכולה להזדהות עם תחושות האשמה והלקאה עצמית כי היא "לא מספיק טובה", וזה הדבר האחרון שאני רוצה להשיג. אלה רק מחשבות פרטיות שעברו לי ולמספר חברות שלי בראש, ואני בטוחה שאנחנו לא היחידות, והיה לי חשוב לשתף.

שינויים בסביבה לא תומכת

בימים האחרונים אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת, ומספר שיחות אקראיות עם חברות קרובות רק חיזקו אצלי את חשיבותו של הנושא הבוער. ואני אסביר למה אני מתכוונת. 

בכל מה שקשור לתזונה נכונה ובריאה, פעמים רבות אנחנו רגילות לבקש "רשות" מהסביבה לאכול בריא, או לכל היותר "מתנצלות" על כך שבדיוק עכשיו התחלנו תהליך הרזיה, שמענו איזו הרצאה מעניינת על אורח חיים בריא או קראנו ספר בנושא. אם אנחנו יוצאות למסעדה עם חברים, אז יהיה לחץ חברתי מתון או חזק, תלוי בחברה ובמידת העמידות שלנו, לשבור את השגרה ולאכול משהו "רגיל", "לא בריא", אבל טעים מאוד, במשפט כמו: "נו, כמה כבר יוצא לך לאכול במסעדה / להיות באירוע... יאללה בואי נחגוג?"

אם החלטנו להימנע או לצמצם אכילת מוצרים מהחי, פה בכלל החגיגה גדולה. כולם ירימו גבה ויוכיחו לך שיש לך דעות מוזרות ולא ברור מאיפה את מקבלת רעיונות כאלה, או במקרה ויש חברות שכבר נחשפו למידע שאת נחשפת, אבל עדיין לא "מוכנות נפשית" לשינוי, יגידו משהו בסגנון של "בכל דבר צריך להיות איזון, ולא צריך להשתגע אחרי אופנה כזאת או אחרת בתחום הדיאטה. כל יום אנחנו קוראות כתבות הפוכות אחת לשנייה, לכי תביני מזה מה נכון ומי צודק. לכן תמיד חשוב לא להשתגע לאף כיוון". 

ומה התרומה שלנו לחינוך הילדים?

וישנה בעיה, שלפי דעתי הכי גדולה בכל הסיפור הזה, וזה החינוך והבריאות של הילדים שלנו. 

ברגע שהחלטנו להקנות לילדינו תזונה נכונה, ואנחנו אף מצליחות ומשקיעות לפני היציאה מהבית ומכינות קופסאות של ירקות ופירות חתוכים, סנדוויצ'ים מחיטה מלאה עם חומוס ואבוקדו, תמיד תימצא בסביבה אמא (או אבא) שלא בדיוק חושבת בכיוון, או שהתעצלה קצת (קורה לטובות שביננו), ובמקום להביא תפוח, הביאה ביסלי ובמבה לגן השעשועים. 

את יושבת בגן, מנסה לתת לילד את הירקות שחתכת. אבל הוא כבר ראה את הבמבה אצל החבר מהשכונה, והוא לא חושב פעמיים לפני שניגש לאותו הילד ומבקש, לרוב יותר בכיוון של דורש, שיתנו לו גם.

ומה את עושה עם זה? 

במקום להגיד לילד שלך: "מצטערת חמוד, אבל זה לא אוכל בריא, יש לי משהו יותר טוב בשבילך", ולהתמודד עם בכי קורע לב ומבטים "זועמים" לכיוונך מצד האמא שהעלבת אותה קשות ונגעת בנקודה הרגישה, שהיא לא דואגת לבריאות ילדיה, או לכל הפחות להגיד "מתוקי, קודם תוכל את הפרי ורק אח"כ, תוכל לקבל את הבמבה לקינוח", אנחנו שותקות, כועסות, מתבאסות. והרי את לא יכולה להגיד לאמא השנייה, זרה גמורה ובטח לא לחברה קרובה שלך, שתפסיק להביא את הזבל הזה למשחקיית הילדים, שתיקח אחריות ותדאג להביא משהו נורמלי לגן. "זה לא כזה קשה לחתוך פרי או ירק... ", כי היא לא רק פוגעת בבריאות של הילד שלה (נו מילא, בעיה שלה ואת לא באה לחנך אף אחד), אבל היא פוגעת בעקביות גם בילדים אחרים, שהוריהם משקיעים ומתאמצים, עד כמה שיכולים, אפילו שגם להם קשה, גם אצלם אין זמן לזה, אבל בריאות הילדים זה מספיק חשוב!

לא, אנחנו שותקות, כי הסטטוס קוו אומר ש"לאכול לא בריא זו הנורמה, ולאכול בריא זה היוצא דופן". "במבה וביסלי זה בסדר", "אין זמן או אנרגיה להשקיע ביציאה החוצה כי כולנו עסוקים כל היום וכל הזמן בדברים 'יותר חשובים' ".

ומה אנחנו מלמדות תוך כדי את הילדים שלנו: 

• במבה וביסלי זה בסדר, גם אם בבית אנחנו לא מרשות.
• עדיף לשתוק מאשר להתמודד עם קושי, כמו לשים גבולות לילד ועוד מול אנשים אחרים, וחס וחלילה לחנך אותו לערכים שחשובים לנו למען בריאותו הוא.
• עדיף להיות כמו כולם ולא לנסות להיות שונים, גם אם זה פוגע בבריאות שלנו, בערכים שלנו.
• ה"לא נעים" לפגוע ברגשות חברה או ה"פחד להתמודד עם הסביבה" יותר חשובים מהבריאות ומהאמונות שלנו. 

נקודות להתבוננות פנימית

מציעה לחשוב ולהתבונן על הדבר הזה שאנחנו עושות כל הזמן. איפה אנחנו עומדות מול ההתמודדות עם הסביבה הלא תומכת והלא מפרגנת שלנו. האם אנחנו מפרגנות לעצמינו מספיק ובאמת מאמינות בדרך שבחרנו לעצמינו ולילדינו? אולי לשנות, אולי לא. תלוי בכל אחת מאיתנו באופן אישי.

ועוד דבר, ואולי יותר בכיוון של הצעת ייעול בניסיון שלך להתמודד עם הסביבה ולהיות נאמנה לעצמך:

בפעם הבאה שאת מארגנת אירוע שכולל אוכל ושתייה, גם אם זה לא יהיה בזמן הקרוב, נסי לארגן את האירוע בהתאם לאמונות שלך (כן, גם אם האירוע כולל ילדים, ותסתכני בזה שאולי הם לא יאהבו את האוכל שתגישי).
אל תנסי לארגן אירוע ש"אחרים יאהבו" כשאת דואגת שיהיה "אוכל רגיל" ולא האוכל שאת מאמינה שטוב לגופינו.
נסי לדבוק בעקרונות שלך. אני מבטיחה לך שתופתעי לטובה, וחברות רבות יתפעלו לטובה מהאירוע הבריאותי שארגנת, כי הן בעצמן חולמות לעשות את אותו הדבר, אבל לא מעזות או לא יודעות איך.

הרבה בריאות,
אירינה גלוזמן