מי היה כאן קודם ומי רוצה בית שלם
קליטת כלב חדש בבית דורשת מעבר לארגון הראשוני וללקיחת אחריות לדאגה לכל צרכיו, יכולת הצבת גבולות, חינוך ואילוף הכלב.
חשוב לזכור שאנחנו הבאנו את הכלב לביתנו. אפילו אם מצאנו אותו בפתח הדלת, אנחנו היינו פה קודם. מה משמעות הדבר? התפקיד שלנו הוא להציב את הגבולות כדי שהכלב יבין מי בעל הבית. הכלב הבוגר שהבאנו הביתה, יבין זאת מהר, אך לגור ייקח יותר זמן. גור הכלבים יבין שאנחנו בעליו אם נתנהג ככאלו. הנה מספר עצות שיעזרו לנו להבהיר לגור הכלבים שאנחנו הבעלים ולא ניתן לעשות בביתנו כל מה שהגור יחפוץ בכך.
נחישות ועקביות
כן, כמה פשוט ככה מוצלח. ברגע שאנו קובעים את הכללים ומגדירים לגור מה מותר ומה אסור, אנו מסמנים לו ומסבירים לו שאנחנו בעלי הבית וכי עליו לנהוג על פי הכללים. יש להיות עקביים בתגובות שלנו ועל אלו פעולות אנו מגיבים. כדי לפשט, הנה דוגמה:
הגור לוקח את הנעל שלנו כיוון שהוא מעוניין לשחק איתה. אין צורך לצעוק וכמובן לא להרביץ. יש לקחת את הנעל מהגור ברגע שהוא לוקח אותה ולהחזיר אותה למקום. רצוי מאד להוסיף "אסור" או "לא" או כל מילה אחרת שנוחה לשימוש. על המילה להיות יחידה, להיאמר פעם אחר פעם ובנחישות. כלומר ה"לא" שלנו הוא לא מוחלט ולא "למה לא".
במילה שנשתמש כשנרצה שהגור לא ייקח את הנעליים, נשתמש לכל פעולה לא רצויה אחרת. הגור לומד את השפה שלנו ואנו נשתדל לצמצם אותה בעבורו. המילה תאמר בבירור ללא סייג ותיאמר פעם אחר פעם כשהגור עושה פעולה לא רצוייה.
לא לוותר
הפנים החמודות של הגור כל כך מפתות, שאנו עלולים לחשוב שאם נמנע ממנו לעיסת נעליים נחריב עליו את עולמו. אין לתת לגור נעליים אחרות, אפילו אם יש לנו נעל ישנה או שהוא כבר כרסם אחת, לא לוותר. אם הנעליים הן מחוץ לתחום אז כל הנעליים מחוץ לתחום.
חשוב שגם לא נוותר לעצמנו, אפילו אם אנחנו באמצע ארוחה משפחתית, אם הגור לקח את הנעל מהמקום, יש להעמיד אותו במקומו.
לכעוס על החפץ
זו שיטה שלמדתי עם הכלבה הראשונה שלי והנסיון הטוב הזה פשוט מחייב שיתוף. לכעוס על החפץ, במקרה של הכלבה שלי, היא פשוט אהבה את פח האשפה. בדיקות שונות הראו שכלבים מוציאים את התסכול שלהם והחשש שבעל הבית לא יחזור, ברבע שעה לאחר עזיבת הבעלים את הבית. רוב בעלי הכלבים עוזבים את הבית למספר שעות וכשהבית נראה לא בדיוק כפי שעזבנו אותו, הכלב כבר שכח שהוא האחראי למצב.
לכן, כעס על הגור שהרס, כרסם או הפך את הפח כשאנחנו לא היינו בבית, הוא אינו יעיל. כלומר, הגור יבין שכועסים עליו אבל לא יבין למה.
לעומת זאת, יש לכעוס על החפץ אותו הגור הורס או שנרצה שהוא יתרחק ממנו. הגור יבין היטב שהחפץ אינו רצוי, שהחפץ הוא "רע" ולכן כדאי להתרחק ממנו. זה נראה מצחיק, אבל אם הקהל הוא הגור וזו הדרך ללמד אותו, רצוי מאד לאמץ את השיטה.
לצאת ולחזור
הגור חושש מעזיבה. הוא לא מבין שמי שעוזב אותו גם יחזור אבל לא עכשיו. לכן, רצוי לתרגל יציאה מהבית. לצאת ולחזור לדקה. לתרגל מספר פעמים ביום את התרגיל וכל פעם להגדיל את השהות שלנו בחוץ. רצוי להוסיף מילים טובות, להסביר לגור שאנחנו יוצאים, להגיד לו שלום וכשאנחנו חוזרים, אפילו אם מדובר בטווח קצר בלבד, לקבל את פניו בשמחה.
רצוי לתרגל את היציאה מהבית מספר פעמים ביום ולא ברצף. זה לא משחק עם הכלב אלא דרך חינוך. אנחנו רוצים להמחיש לו שאנחנו חוזרים ולטעת בו בטחון שהוא לא ננטש.
לצאת ביחד
במידה והגור כבר מוכן ליציאות משותפות, צאו ביחד. בתחילת הדרך עדיפים הרבה טיולים קצרים על פניי טיול אחד ארוך. כשיגיע הזמן לאילוף גם הטיולים יתארכו.
מידיי פעם שואלים אותי האם ניתן לשחרר את הגור בחצר עד שיעשה את צרכיו. ההמלצה היא לצאת יחד איתו, לראות תשעשה את צרכיו ולשבח אותו על כך. אפילו גור קטן צריך להבין את מקומו ואת מקום עשיית הצרכים. אם לא נשים לב מה הגור עושה בגינה, לא נוכל לחנך אותו לפעולה רצוייה.
כפי שכתבתי בהתחלה, אנחנו הבאנו את גור הכלבים, אך ייתכן שהוא לא יודע זאת. זוהי האחריות שלנו להעביר לו את המסר הנכון ואם התחושה היא שאנחנו לא מצליחים, אפשר ורצוי לקבל עזרה.
לשאלות נוספות ניתן לפנות אלינו, אתר החי של ישראל.
