זוגיות מאושרת והקשר לילדות מאושרת - העבר איננו בהכרח המנבא הטוב ביותר של העתיד. 

קיים מיתוס האומר שהעבר הוא מנבא טוב של העתיד. כלומר, אנשים שהייתה להם ילדות מאושר יחוו זוגיות מאושרת ? ולהיפך. למרבה המזל אין זה כך. מסתבר שאנשים אשר חיו במשפחות בהם מערכות היחסים היו פוגעניות ומתעללות מסוגלים לפתח מערכת יחסים אוהבת ובריאה. זוגות רבים שאני מכירה חיים חיי סיפוק, הנאה והגשמה על אף שגדלו בתנאים אשר היו רחוקים מאידיאליים, לחלקם היו חיים איומים. לעומת זאת, אני מכירה אנשים אשר גדלו במשפחות אשר היה בהם שפע, אושר, בטחון ואהבה, אבל מערכות היחסים שלהם נוראיות. אין ספק שעדיף לגדול במשפחה מאושרת. אלא שהמאמר מתייחס לכך שלא תמיד יש קשר ישיר בין האופן בה גדלת לבין היכולת לקיים בבגרות מערכת יחסים מוצלחת.

אתם וודאי שואלים מה הם המרכיבים הקריטיים הקובעים את סיכויי ההצלחה של מערכת זוגית? סביר להניח שמספר לא מבוטל של אנשים קיבלו התחלה לא טובה (בלשון המעטה) בחיים וגדלו בנסיבות לא אידיאליות הכוללות הזנחה, התעללות פיזית או מילולית וכדומה. אין ספק כי נסיבות חיים כאלה מהווים מכשול משמעותי אשר לעיתים פוגע בהתפתחות ברמות שונות: פיזית, רגשית וכדומה. חשוב להדגיש כי ניתן להתגבר על מכשולים אלה כאשר בבגרות נוצרת  ומתפתחת מערכת תומכת, משאבים רגשיים ומוטיבציה לשינוי. שינוי כזה איננו קל להשגה, הוא מהווה אתגר רציני, אך הוא אפשרי.

דהיינו, גם אנשים שגדלו במשפחה "לא מתפקדת" מסוגלים בבגרותם ליצור מערכת יחסים בריאה, מתפקדת ואוהבת.  אחד התכונות המאפיינות אנשים אשר גדלו במשפחות שבהם הייתה הזנחה או התעללות, היא הפנמה שהם אינם ראויים אהבה, הערכה וכבוד. ילדים נוטים לקחת על עצמם את האשמה ליחס ההורים אליהם ולהניח שמה שהם קיבלו מההורים ? זה מה שמגיע להם. ילדים אלה מאמינים שאינם ראויים לטוב יותר. אין ספק שתחושות אלה מלוות את האדם מהילדות המוקדמת לבגרות, לכן אין זה דבר פעוט אותו יש לתקן. אמנם, קשה ומאתגר לתקן אבל בהחלט אפשרי.

ברי המזל שבינינו אשר גדלו במשפחה שהעניקה חום, אהבה והערכה, צפוי שבגרותם תהיה מלווה בתחושת בטחון וערך עצמי לצד תחושה שהעולם הינו מקום בטוח עבורם. יש להניח כי אנשים אלה הרגישו מוערכים, רצויים ואהובים. למרות זאת, הערכה עצמית גבוהה אינה ערובה למערכת יחסים מוצלחת כשם שהערכה עצמית נמוכה איננה ערובה לכשלון מערכת היחסים.

מרבית האנשים נמצאים בקשת שבין שתי הקטבים ? "גהנום או גן עדן". אך מה שנראה הכי רלוונטי לשאלת יצירת מערכת יחסים מוצלחת בבגרות,הינה יכולת האדם ללמוד, לעבוד על הבגרות הרגשית, להתרחק מדפוסים לא בריאים ומחוייבות לרפא את המקומות בתוכנו אשר זקוקים לסליחה עצמית, לאהבהוקבלה. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאדם יכול לעשות עבור עצמו ומערכת היחסים הבוגרת שלו, הוא להכיר ב"צל" המלווה אותו מילדותו, להשלים איתו, לשלב אותו בתוך חייו ולהפסיק להתבייש בו ? השלמה וקבלה זו עשויים לשפר משמעותית את הסיכויים ליצירת מערכת יחסים אוהבת ובריאה.

בקצה הקשת נמצאים האנשים המגיעים ממשפחות שבהם לא הרגישו רצויים או מוערכים, משפחות בהם החיים נראו כאוטיים או בלתי צפויים ומרבית הזמן,המשפחה לא היוותה מקום בטוח בעבורם. ילדים עלולים להרגיש שהם "יותר מידי" עבור הוריהם, מוזנחים ונשלטים על ידם. חשוב לזכור כי לילדים אין את היכולת לשנות ולשלוט בתנאים אלה, כך שהם נותרים עם תחושת חוסר אונים, לא ראויים ו/או  בלתי אהובים.

מרבית האנשים מגיעים ממרכז הקשת, כך שמשחר ילדותם חווה את שתי הקצוות ומרגישים תערבות של ערך לצד חוסר ערך, קירבה לצד הרחקה, אהבה והעדר אהבה.

בעוד טיפול בפסיכותרפיה(טיפול בשיחות) היא הבחירה נכונה עבור אותם אנשים הסובלים מערך עצמי נמוך, חרדה, דכאון, או דפוסי התמכרות שונים. אך ישנם אמצעים נוספים שבאמצעותם ניתן לרפא את פצעי העבר אשר הותירו אותנו שבורים או לא שלמים - אחד האמצעים הוא זוגיות ושותפות מיטיבה ומחייבת.

זוגיות ושותפות מחייבת ומיטיבה תספק לנו את הקרקע הבטוחה בה נוכל לחשוף את החלקים שלא החלימו, את ה"צל" שלא אהוב עלינו, את הכאב והבושה המתלווה אליהם. מערכת יחסים מיטיבה מסוגלת להכיל, לאהוב ולחבק את כל אותם חלקים בעצמנו שלא האמנו שניתן לאהוב.זוגיות טובה יכולה להיות חוויה מתקנת, מתקפת, מעצימה ומשמעותית מאוד לעשיית שינוי. חשוב לציין כי יחסים כאלה אינם בהכרח תחליף לטיפול, אבל הדבר עשוי לספק סוג של חוויה שמשפיעה על תחושת הערך שלנו כאדם.

תחושה של קבלה והערכה יכולה לרפא את אותם המקומות הפגועים בדימוי העצמי ולהחזיר תחושת ערך ושלמות אשר לא באו לידי ביטוי בעבר. ככל שנרגיש יותר רצויים ואהובים כך תגדל היכולת לתת ולקבל אהבה, להעצים את הקשר ולהעמיק אותו. זוגיות מיטיבה נוטה לצמצם  תחושות פחד וחרדה ולהעצים  תחושת שלווה ובטחון. יחסים אלה, מעצם טבעם, חושפים את כל מה שהאדם הכחיש או הסתיר באופן מודע או בלתי מודע ובכך נוצרת הזדמנות להביא להקלה, חמלה וקבלה עצמית אשר יש להם השפעה עלינו ועל הסובבים אותנו.

נישואין כשלעצמם אינם מרפאים. אושר איננו נחווה באופן אוטומטי כאשר מתחייבים למערכת זוגית. המשתנה העיקרי שמנבא אם ניצור שותפות מרפאה ומצמיחה, הוא המחוייבות הזוגית וההחלטה לגרום לכך שמערכת היחסים יהיה מקום אשר יאפשר בטחון, אהבה ותחושת רווחה רגשית עמוקה ומשמעותית.

מנסיוני הרב, אפשר לקיים ולהיות במערכת יחסים מצויינת, גם לאחר שגדלים בתנאים קשים.נסיון העבר יכול למעשה להפוך למוטיבציה המניעה את המחוייבות לעבודה הכרחית בתוך הזוגיות, זאת במטרה למלא את אותם הצרכים והחסכים אשר הוכחשו והודחקו בילדות.

אין זה הכרחי כי העבר יכתיב כיצד יראה העתיד. זהו רק מרכיב אחד, לא בהכרח המשמעותי ביותר, המשפיע על האפשרויות העתידיות. ביכולתנו להתאושש, להרפא ולהתעצם מעבר לחוויות העבר שלנו, בתנאי שאנו מאמינים שהדבר אפשרי. פרדוקסאלית, גם אלה אשר יאמרו שהם מאמנים שהדבר אפשרי וגם אלה אשר יאמרו שהדבר בלתי אפשרי ? שניהם צודקים.

ישנו כח רב באמונה, משום שבקלות רבה היא יכולה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה, אם לא נהיה זהירים. כאשר אדם מאמין ומשוכנע שהוא נכה רגשית ומוגבל ביכולותיו בשל העבר שלו - הוא יפעל בהתאם לאמונתו זו ויוכיח לעצמו שהוא צודק.  מאידך אם וכאשר מסרבים לקבל את הרעיון שהעתיד שלנו נקבע על ידי העבר, תהיה לנו היכולת לעשות את העבודה הרגשית הדרושה כדי להחלים ולהתאושש מפצעי העבר, מהאכזבות ומהכאב. יותר מכך, נוכל לא רק לשחרר עצמנו מגבולות האמונות הישנות, אלא יתאפשר לנו לפלס דרך חדשה ליצירת חיים מעבר למה שהיה קודם, מעבר למה שאנו מסוגלים לדמיין בכלל.

אדם יכול לבוא מהקשיים והבעיות הגדולות ביותר ועדיין להיות מסוגל ליצור קשר זוגי משמעותי ממלא, אוהב, מכיל ומעצים ? הכל שאלה של התחייבות ומחוייבות לשינוי.