מה קדם למה? הביצה או התרנגולת? 

מה קדם למה - הביצה או התרנגולת?

לאחרונה היינו עדים למלחמת מחירים מטורפת בין רשתות השיווק על מחיר העוף הקפוא. רשתות השיווק "ירדו מהפסים" ומכרו עופות קפואים במחירים שלא נראו כמוהם. התחרות "שלי יותר זול" הביאה לכותרות את העוף הקפוא, ולפריזרים של חלק מאיתנו - כמות עופות קפואים שתספיק עד לשנה הבאה לפחות.

ברור לכולם שהמלחמה כאן היא לא על העוף הקפוא, אלא על נאמנותו (או, בעצם, חוסר נאמנותו) של הצרכן לרשת השיווק בה הוא רגיל לקנות. זהו תרגיל שיווקי ידוע: מוצר נמכר בהפסד (מכונה בשפה השיווקית Loss Leader) ע"י חנות קמעונאית, למשל סופרמרקט, על-מנת למשוך לקוחות, וכדי שאלה ייקנו גם מוצרים שאינם בהפסד, ואולי באופן זה גם להרגיל את הלקוחות לקנות בחנות זו במקום בחנות המתחרה, הנמצאת במרחק פסיעות מספר ממנה. אחד מבעלי רשתות השיווק פתח בהוזלת מחיר העוף הקפוא, ומשם כדור השלג החל להתגלגל.

אז הגענו לחנות שמוכרת עוף בפחות מ-1 שקל לק"ג, ואולי אפילו נאלצנו לקחת מספר ולהמתין לתורנו לקבלת העוף הנכסף... אבל לבסוף יצאנו עם הכמות המוגבלת שניתן היה לרכוש במחיר הפנטסטי. יופי, הרווחנו 60 ?! נשאר לבדוק אם לא נסענו במיוחד לחנות והוצאנו כסף על דלק, ומה עוד קנינו שם בעודנו ממתינים לעוף המיוחל - האם קנינו מוצרים שבאמת היינו צריכים, או שאולי כבר ניצלנו את ההזדמנות לחגיגת קניות קטנה, מעודדים ע"י החיסכון במחיר העוף ומעבירים את הזמן בכיף תוך המתנה לעוף? ולגבי העוף - האם יש מספיק מקום עבורו במקפיא? או שאולי עכשיו נצטרך לרכוש מקפיא כדי לאחסן את העופות שקנינו?

תחרות בין הקמעונאים היא מצוינת לכיסו של הצרכן, ורצוי מאוד לנצל הזדמנויות כאלה במידת האפשר, אבל חשוב גם לשמור על פרופורציות, ולהסתכל על התמונה הכוללת, ולא רק דרך החור שבשקית הניילון של העוף הקפוא (ופעמים רבות אכן יש כזה...).

בינתיים חלף-עבר לו במשק כנפיים העוף הקפוא, והגיע תורן של שקיות החלב במחיר מגוחך... אז כמה שקיות חלב ניתן לאחסן במקרר? נכון, ניתן להקפיא חלב, אבל המקפיא כבר מלא בעופות קפואים...

אבל התרנגולות המסכנות אחראיות לייצור מוצרים נוספים, ולא רק עוף קפוא. ביצים, למשל. מסתבר שיש בשוק מספר סוגים של ביצים - ביצים "רגילות", ביצים "סופר-טריות", "ביצי חופש", ביצים אורגניות... מה ההבדלים ביניהן? לטענת המשווקים - יש הבדלים ברמת הטריות, בטיב הביצה, באספקטים הבריאותיים, אבל אחד ההבדלים המשמעותיים הוא במחיר. הביצים הרגילות הן מוצר בפיקוח, ולכן יש להן מחיר מקסימום. רשתות השיווק אינן יכולות להעלות את מחירן כאוות נפשן. לעומת זאת, הסוגים האחרים אינם בפיקוח, ולכן ניתן להעלות מחיר. ברור שלפחות חלק מהצרכנים, אם לא רובם, יעדיפו את הביצים הזולות על-פני הסוגים המיוחדים והיקרים יותר. אז מה עושות רשתות השיווק? יוצרות מחסור מלאכותי. אין ביצים זולות, ואז הצרכנים קונים את הביצים היקרות, מחוסר ברירה.

כעת, יתכן שיש "אור בקצה המנהרה" - לאחר חודשים רבים בהם קיים מחסור מדומה בביצים רגילות, החליט משרד החקלאות להטיל פיקוח גם על הביצים ה"סופר טריות". ביצים אלה עתידות להיכנס למסגרת של מחירים מפוקחים כמו הביצים ה"רגילות" שנמצאות כיום בפיקוח, ובא לציון גואל.

ובינתיים, הלקוחות באים לסופרמרקט, קונים עוף קפוא זול וביצים יקרות...
אז מה קדם למה? הביצה או התרנגולת?