כולנו אוהבים להגיד שאם נלקה חס וחלילה במחלות קשות או סתם נהיה זקנים מאוד נוותר על החיים. יש כאלה שאפילו אוהבים לפרט כיצד הם ייפרדו מהגלגול הנוכחי וייערכו לזה הבא אחריו – אבל כשמדובר במציאות עכשווית ולא שעשוע פילוסופי הנוגע לעתיד הרחוק, מעטים מאיתנו באמת בוחרים באופציה של המתת חסד (ועוד יותר קשה, מסתבר, להציע אותה לקרוב משפחה, גם אם לקה במחלה שאין לה תרופה דוגמת טרשת נפוצה או בכזו הפוגעת באופן דרמטי באיכות החיים דוגמת אי ספיקת לב במצב מתקדם).
החיים עם לב שאינו מתפקד
אי ספיקת לב היא מצב בו הלב לא מצליח לספק את הביקוש לדם מצד האיברים השונים. הנטייה של הגוף ליצור מנגנוני פיצוי רק מחמירה את המצב וגורמת בין השאר לשינויים בקצב הלב, להצרת עורקים ולאגירת יתר של נוזלים. בשלבים ראשוניים המחלה כלל לא באה לידי ביטוי, או גורמת להופעת סימפטומים כמו עייפות רבה וקוצר נשימה רק לאחר מאמץ פיזי כך שהתפקוד היומיומי נפגע קלות בלבד – אבל בשלבים מתקדמים יותר הסימפטומים הם חלק בלתי נפרד מהחיים גם כשהחולה במנוחה מוחלטת, כך שבהחלט ניתן לשאול איזה ערך יש לחיים שכאלה ולא בכדי המונח המתת חסד מועלה בהקשר של אי ספיקת לב.
כשמערכת העצבים חדלה מלתפקד
מחלה נוספת שגורמת לחלק מהחולים בה להרהר אודות המתת חסד היא טרשת נפוצה (MS).
חולים במחלה זו סובלים מרמה נמוכה של מיאלין, חומר שומני החיוני לתפקוד התאים של מערכת העצבים. הגורם למחלה הוא מערכת החיסון של החולה עצמו, אשר מסיבות שעדיין לא ברורות לחלוטין, תוקפת באמצעות תאי דם לבנים מסוג T את המיאלין וכאמור פוגעת בתפקוד מערכת העצבים.
כתוצאה מכך מתקשים החולים להניע איברים שונים, ובמקרים מסוימים אף לוקים בניוון שרירים. גם הראייה נפגעת וחלק מהחולים מאבדים לחלוטין את יכולת הראייה בעין אחת או אף בשתיהן. סבל נוסף עלול להיגרם כתוצאה מאובדן השליטה על הסוגרים עם התקדמות המחלה, ובאופן טבעי מתלווה לכל המצוקות הפיזיות גם קושי נפשי ניכר.
חשוב להדגיש כי ישנם סוגים של MS שניתן לחיות איתם שנים רבות, אולם בצורתה החמורה של המחלה הסימפטומים לא צצים אחת לזמן מה (בצורה של התקפים) אלא נוכחים באופן קבוע בחייו של החולה ומחמירים כל הזמן.
מדוע בכל זאת קשה לנו "לחתוך"?
ובכל זאת, גם מי שלקה בטרשת נפוצה, אי ספיקת לב או מחלה סופנית אחרת מתקשה לבחור בהמתת חסד.
יצר החיים הטבוע בנו הוא כוח רב עוצמה, אף שלא תמיד אנו מודעים לו, והוא בהחלט מהווה מחסום של ממש בפני המתת חסד – וכך גם הקושי לשחרר: גם כשאנחנו רואים את יקירינו סובלים ומבינים כי ייטב להם בלעדינו (בין אם יש גן עדן ובין אם לאו, בין אם גלגול נשמות אכן מתרחש ובין אם מדובר בפיקציה), עדיין קשה לנו לוותר על נוכחותם בחיינו ולהציע להם את האופציה של המתת חסד.
