דוקטור ג'קיל בציבור ומיסטר הייד בבית? העצמי המקוטע והמפוצל 

ב. חיה חיים עפופי סודיות. התקיימה בו זמנית בשני עולמות: האחד כלל את המרחב הציבורי שלה והשני את המרחב הפרטי. כלפי חוץ, היא מוכשרת, נעימה, לא חברותית מידי אבל בהחלט לא גסת רוח באופן כלשהו. אנשים אמרו עליה שהיא מעט מרוחקת ומסוייגת אבל נעימה מאוד, היו כאלה אשר תייגו אותה כסנובית. במרחב הציבורי ב. נראתה כמי שחיה את חייה באופן מלא. לעומת זאת, במרחב הפרטי, ב. הרגישה כאילו היא מתפרקת.

במהלך חייה ב. למדה להפריד או לפצל עצמה לשני אנשים. כלפי חוץ שידרה שיש לה הכל, שהיא אדם שלם; מבפנים הרגישה שהיא חיה בתוך כאוס פנימי. ב. ביקשה להיפגש איתי כשהרגישה שאיננה יכולה לחיות יותר "חיים כפולים". החלק הפרטי באישיות, אותו להסתיר, הוצף יותר ויותר במרחב הציבורי. היא הרגישה מתוסכלת מכך שאיננה מצליחה יותר לשמור על קור רוחה בסביבה חברתית, דבר ש"הצליחה" לעשות משך שנים. היא החליטה סוף סוף, לחזור ולשלב את שני החצאים שלה לשלם אחד, יותר סימטרי.   

בטיפול, כאשר ב. שיתפה בהיסטוריית החיים שלה, הסתבר שדפוס הפיצול מלווה אותה מרבית חייה, היא למדה אותו בשלב מאוד מוקדם. אביה של ב. היה דמות ציבורית מוערכת בקהילתו. אמה הייתה מעורבת בפעילויות שונות בקהילה בה חיו. מכאן שהיה מצופה שב. ואחיה התנהגו בהתאם למעמד ההורים בקהילה. הציפיה הייתה שתמיד התנהגו יפה, יהיו, מנומסים, חברותיים, אדיבים ונדיבים.

הוריה נהגו להתגאות בה ובאחיה בכל מקום. ב. מספרת על אביה שכאשר היו בציבור, בקרב אנשים שהעריכו אותם, נהג להניח יד על כתפיה ולהתרברב איזה ילדה מוצלחת יש לו ? תלמידה מצטיינת ואדם נדיב וחכם. אבל בבית, אם חלילה ב. נכשלה בבית ספר או במטלה אחרת, האב היה מקבל התקפי זעם חסרי רסן, העליב, ביטל ופגע ? השתמש באלימות מילולית ורגשית. עוד סיפרה על אמה אשר מחוץ לבית דברה אליה בשקט ובשלווה הסבירה לב. בסבלנות רבה כל מה שהייתה צריכה לעשות או רצתה לדעת. לעומת זאת בבית כאשר ב. לא הבינה מיד מה עליה לעשות וביקשה הסבר - אמה הגיבה בעצבנות, קוצר סבלנות, רוטנת ונרגזת בלי כל יכולת להכיל תסכול כלשהוא.

ב. גדלה בבית של "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד". ובדיוק כמו דוקטור ג'קיל היא למדה להסתיר בכל מחיר את זהותו של  ד"ר הייד. אף אחד לא היה צריך לדעת שהיא חיה עם "מפלצת" בתוכה ? זה המסר שקלטה בבית הוריה והוא הופנם באופן מלא.

דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד היא אלגוריה הקשורה למאבק בין הטוב לרע בנפש האדם וקשורה למושג בפסיכולוגיה של עצמי אמיתי ועצמי כוזב (שקרי). עצמי כוזב מתפתח בילדות המוקדמת בו הילד מאבד את הידיעה מי הוא באמת, בדרך כלל שלא באשמתו. הילד  מבין שעל מנת לשרוד עליו להתאים עצמו לציפיות העולם שסביבו, נוטש את משאלותיו שלו ולומד להתאים עצמו לציפיותיהם של אחרים. מדובר במנגנון הגנה אשר התפתח בילדות ותפקידו להגן על האני האמיתי מפני סבל.  במצב לא בריא העצמי הכוזב יחפש נתיבים (לעיתים הרסניים) כדי להוציא את העצמי האמיתי. אדם ינהג כלפי חוץ כאילו הוא מלא בטחון עצמי, מוצלח ומצליח בעוד בפנים הוא חש ריקנות, שנאה עצמית, חסר ערך ושקרן על שמצליח לשקר את העולם.

כאשר העצמי האמיתי "לא עובד", אנו יוצרים לעצמנו עצמי כוזב המאפשר לנו להרגיש בטוח ומקובל ? אך במחיר משמעותי. התאורטיקן דונלד ויניקוט כתב: "רק העצמי האמיתי יכול להיות יצירתי ורק העצמי האמיתי יכול להרגיש אמיתי". הייתי מוסיפה שרק העצמי האמיתי יכול לשאת את הסיכון של אינטימיות עמוקה.

העצמי האמיתי-האוטנטי שונה מהעצמי השקרי: העצמי האמיתי הוא הליבה של מי שאתה באמת, לא מי שאנשים אומרים ומצפים ממך להיות. זהו ה"אני" שאתה מציג רק בפני אנשים המכירים אותך באופן הקרוב ביותר ואתה סומך עליהם שיקבלו אותך כפי שאתה מבלי לפגוע ולהיפגע. בכל פעם שעומדים בפני הבחירה לחלוק ולחשוף את העצמי האמיתי, מרגישים כמעט על פי תהום - קשה ומפחיד נורא לעשות את הצעד קדימה.

פיצול הוא תהליך נורמלי ובכל אחד מאיתנו יש עצמי אמיתי ועצמי כוזב ? אלא שהם נעים ברצף של בין הנורמלי לפתולוגי.

הסימנים לכך שאדם חי בתוכו עם דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד הם כאשר הוא עוסק בהסתרה והטעיה. הביטוי לכך הוא כאשר במרחב הציבורי הוא נוהג בנימוס, עידון ועדינות  ייתר, בעוד במרחב הפרטי האדם קשוח, חסר סבלנות וגס רוח כלפי הסביבה הקרובה כמו הורים, בן/בת זוג, ילדים ואחים. או כלפי עצמו.

בכל אחד מאיתנו ישנה מידה מסויימת של פיצול. אנחנו הילד, ההורה, בן המשפחה, החבר, המעביד, המורה, המאהב, המתבודד. יכולים להיות לנו מצבי רוח שונים, תלוי היכן אנחנו נמצאים. אנו מסוגלים להתאים את האישיות שלנו למצבי חיים שונים. גמישות רגשית ומחשבתית היא סימן לבריאות,  בדומה להסתגלות ולתגובת הגוף לרמות מתח שונות: הנשימה, קצב הלב ולחץ הדם, כולם מגיבים ומשתנים בהתאם למה שקורה לנו.

הדבר אשר מזיק היא ההכחשה של החלקים השונים באישיות שלנו ? אנו בהכחשה ובהתרחקות ואותם חלקים שאיננו אוהבים. כאשר אנו מכחישים, באופן קיצוני, מרכיבים מסויימים באישיות שלנו אנו חווים את הפיצול במלוא העוצמה, הדבר מוביל למידור בכל תחומי החיים. במילים אחרות, כשאני בציבור אני יכול להתנהג ולהרגיש רק באופן אחד,  אבל כאשר נמצאים במרחב הפרטי עושים ומתנהגים איך שרוצים. לדוגמא: במרחב הציבורי מראים רק את הצד הספציפי אותם רוצים להציג בציבור, אך במרחב הפרטי אעשה כל דבר שיעלה בדעתי. האדם עוטה על עצמו מסכה של שקט ושלווה, בעוד במרחב הפרטי הוא יסיר את המסכה כדי להראות את הכאוס המתחולל בתוכו.

המשמעות של לחיות עם ג'קיל והייד הינה חיים עם מסרים סותרים ומבלבלים. הוא אוהב אותי, הוא לא אוהב אותי, הוא אוהב אותי, הוא לא אוהב אותי ? אלא שאין אלה עלי הכותרת שקורעים מהפרח אלא קורעים חלקים מהלב. לחיות עם ג'קיל והייד משמעותו לחיות עם סודות והסתרות, אף אחד לא ידע מה באמת מתרחש בחיים האישיים שלך.

"המסכה" שהאדם עוטה עליו נועדה להסתיר את החלק חסר הבטחון והפגוע ולהימנע מתחושת דכאון, חוסר ערך, וכדומה. המסכה מגנה מפני תחושות כאב; שימורה נועד להשאיר את האדם במקום "בטוח" יותר מבלי לנוע על גלי הרגשות השונים. המסכה משאירה את האדם באשליה שהוא מה שהוא רוצה להציג לעולם. ההסתרה איננה מאפשרת התקרבות וידיעה מה האדם באמת עובר, מה הן הטלטלות הרגשיות אותן הוא חווה. ההסתרה איננה מאפשרת אמפטיה, הכרה ותוקף לתחושות האוטנטיות. נראה כאילו אנשים אלה חיים תחת מעטה שאינו מאפשר אינטימיות רגשית אמיתית.

בשלב הראשוני בטיפול אנשים עם הגנות עמידות, מתקשים לראות ולהראות את הכאב, הסבל ותחושת חוסר הערך. האדם מגיע לטיפול ומציג (כפי שהוא מציג לעולם) את החוזקות, ההישגים, היכולות וכדומה. כאשר נבנה אמון בין המטפל למטופל, זה יכול לוותר באיטיות על מנגנוני ההגנה אשר הוא עטוף בהם, כדי להביא לידי ביטוי את האני האוטנטי הכולל בתוכו את כל אותם מרכיבים כואבים אותם למד להסתיר בכשרון רב.

האדם הוא עסקת חבילה ? ישנם חלקים שאוהבים יותר וחלקים שאוהבים פחות. קבלת עצמנו כשלם מעבירה מסר שאין צורך להיות מושלם כדי שנאהב את עצמו ושאחרים יאהבו אותנו. צריכים להיות פחות ג'קיל והייד ויותר "מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל".

רובנו רוצים שתהיה לנו האפשרות לשנות דברים מסויימים בעצמנו. קשה לעשות שינוי בר קיימא משום שתכונות רבות מושרשות בנו ותכונות מסויימות בבסיס האישיות קשה לשנות. אבל ישנם דברים רבים אחרים שניתן לשנות. אף פעם לא מאוחר מידי לעשות שינוי. בהשקעה ובהתמדה אתה יכול להיות האדם שאתה רוצה להיות.