מזרקות – או בריכות נוי – פינוק של עשירים או ביטוי יפה לתפיסת טבע עירוני?
מזרקות בחצרות של בתים פרטיים של אנשים כבר אינן סמל סטטוס מנקר עיניים.
נכון, עדיין לא כל אחד יכול להרשות לעצמו מפל יפה של מים בדמותה של יצירת אמנות מקורית אשר מתיזה את פארה לכל עבר, צורכת את אחד המשאבים היקרים שקיימים בטבע,
אך ניתן לחזות כיום בתופעה אשר מובילה אלפי בתי אב בישראל, לא כולם מהמעמד הכלכלי הגבוה ביותר, להזמין לבית מומחה למזרקות ולבחון אפשרות למצב בו מזרקות או מזרקה יעטרו את החצר הביתית שלהם.
שיחות עם מומחים בתחום
מעלות שההתעניינות בתחומים של בריכות נוי, מזרקות ויצירות אמנות ביתיות נמצאים העלייה מתמדת. "מדובר בשינוי בתפישה של מעמדות הגבוהים ביותר שאהבו בעבר להעניק לעצמם סמלי סטטוס ודברים נוצצים ויקרים והיום דווקא אוהבים לחזור לטבע וליהנות מאנרגיות טהורות, אך יחד עם זאת עדיין להחזיק בחצר שלהם משהו יקר, מיוחד, שאין לאחרים." כך אומר ג', מתקין מזרקות ובריכות נוי. "האנשים אשר מזמינים מזרקות אליהם הביתה מחפשים להרגיש שיש משהו רוחני בהיתוך ההתנהלות שלהם ולהרגיש שיש בדברים ערך שהוא מעבר לכלכלי" ואכן, לטענתו
יש כאלו אשר מבשרים על "שינוי מחשבתי ותפישתי – לא רק מותגים אשר מחכים בחנייה – אלא עולם שלם של פנימיות ומחשבה טובה, התחברות לאדמה לזרימה ולטבה – גם אלו הפכו לנחלתם של עשירים".
אז לכמה אנשים בישראל יש כיום מזרקות בתוך המתחם הפרטי שלהם? מסתמן שלכמה עשרות אלפים. בשטחים הציבוריים ברחבי הארץ ישנן לא פחות משלושת אלפי מזרקות אשר פזורות לכל אורכה ורוחבה של הארץ. המצטיינת בריבוי מזרקות לשטח רבוע – הוד השרון. ואם זה נשמע לכם מפתיע, אז מסתבר ששמונים אחוז מהאנשים אשר מזמינים אמני מזרקות ליצור להם חוויה ייחודית בחצר, צורכים מזון אורגני. על הקשר שבין צריכת מזון אורגני, ובין מזרקות עומד הסוציולוג פרופסור קיש: "לא מדובר פה רק ברצון להרגיש קשר לאדמה ולטבע, וזהו לא רק סמל סטטוס, אלא בביטוי המחאה של המעמדות העליונים. הרי גם לבעלי המעמדות העליוני יש רגשות מחאה. להיפך, אלו האנשים אשר מחשיבים את עצמם כחושבים יותר מכל ואלו האנשים אשר רואים בעדנות העצמית שלהם כערך עליון. לכן, יש בתוך המעמדות האלו פעילות מחאתית אך היא שונה ומוסוייגת מזו היוצאת לצעוק ברחוב. היא באה לידי ביטוי באופנים מופנים בהרבה – כמו אי צריכת המזון המקובל על כלל, והעמדת מזרקות במרכז החצר, מקום אשר היה ניתן בעבר לארח בו כמות גדולה יותר של אנשים." נכון, בין הקמת מזרקות בחצרות ועד ביטויי מחאה כפי שאנחנו מכירים אותם בדרך כלל, הדרך ארוכה, אך בהחלט, בעולם של האנשים עליהם אנחנו מדברים, מדובר במחאה של ממש.
