תקדים קוסובו: האם הכרזה על עצמאות פלסטינית היא מעשית? 

הכרזת העצמאות של קוסובו העלתה לדיון נרחב בישראל ובתקשורת העולמית את האפשרות שמיעוטים לאומיים בארצות שונות יחקו את קוסובו ויכריזו על הקמת מדינה עצמאית. יועצו של מחמוד עבאס, יאסר עבד רבו, הזדרז להודיע אתמול (20/2) כי הרש"פ תשקול מהלך דומה אם לא תחול התקדמות במו"מ עם ישראל. אולם באופן פרדוכסאלי, דווקא רצועת עזה ולא הגדה "מתאימה" יותר לארבע אמות המידה המקובלות במשפט הבינלאומי: א. היא בעלת שטח מוגדר ותחום היטב; ב. יש בה אוכלוסיה הומוגנית החיה כקהילה; ג. היא מנוהלת ע"י ממשל הנוכח בשטח והמסוגל לשלוט בו אפקטיבית - זאת מאחר ואין שם כל נוכחות של כוחות צבא זרים בעקבות ההתנתקות. על אף שהקריטריון הרביעי, האפשרות לקיים יחסי חוץ, אינו אחד מיתרונותיו של חמאס, יש לארגון קשרי חוץ עם איראן ומספר מדינות בודדות.

למרות זאת, נציג חמאס הגיב מייד ואמר שהוא מתנגד להצהרתו של עבד רבו. בחמאס יודעים שאין זו אופציה ריאלית מכיוון שמדינות ערב והמערב לא תכרנה בשלטונו ותהיה זו בסופו של דבר פגיעה במאבק הפלסטיני שעלול גם להעצים את הפילוג הקיים.

במדינות ערב יש מיעוטים לאומיים ודתיים רבים ותקדים קוסובו מהווה בעיה מטרידה. בסוריה, למשל, קיים מיעוט נוצרי המונה כ- 15% מהתושבים, אך מפוזר על פני כל המדינה. עם זאת, סוריה נשלטת דווקא ע"י מיעוט קטן, העלאויים, הנחשבים ככופרים ע"י הסונים ומרבית השיעים. באלג'יריה, רוב התושבים הם ממוצא קבילי (או ברברי) ואף שאלה אוסלמו עוד במאה השביעית, רבים מהם שומרים על זהותם הלאומית ונאבקים למען אוטונומיה או עצמאות. באיראן המוסלמית השיעית, רק 55% מן התושבים הם ממוצא פרסי. השאר הם אזארים, ערבים סונים או משתייכים ללאומים אחרים.

לאור בעיות אלה, הנוגעות למרבית המדינות, הליגה הערבית העדיפה להימנע מכל התבטאות בעניין. לעומתה, ארגון הוועידה האסלאמית (המאגד את כל מדינות האסלאם בעולם) קיבל את קוסובו העצמאית ב"ברוך הבא" שהרי, כאמור, מדובר במדינה מוסלמית ועוד על אדמת אירופה. מזכ"ל הארגון אמר "שאנו שמחים" ושהאומה האסלאמית מאחלת לקוסובו הצלחה במאבקה החדש להקמת מדינה משגשגת שתספק את עמה.

על רקע הבעייתיות הגדולה המוצאת לה ביטוי במדינות השונות ובמיוחד אצל רבות ממדינות ערב, אין זה מפתיע שמחמוד עבאס וכמה מבכירי הרש"פ הודיעו בתגובה מיידית לדברי יאסר עבד רבו כי הנושא אינו על סדר היום. הפלסטינים כבר נכוו מספר פעמים מניסיונותיהם להקים מדינה עצמאית שתזכה להכרה בינלאומית רחבה ללא הסכם עם ישראל.

קוסובו הציגה עכשיו תקדים אתגרי שכן בניגוד להחלטות או"ם בעבר, בהן צוין שהיא חלק מסרביה, היא הכריזה על עצמאותה לאחר שחשה כי היא ממלאת את כל ארבע התנאים הנדרשים במשפט הבינלאומי וביודעה כי תזכה להכרה בינלאומית רחבה, במיוחד מצד ארה"ב והאיחוד האירופי.

אם צריך להקיש מכך על המתרחש אצלנו, נראה כי ספק רב אם הרש"פ תיזום הכרזה על מדינה פלסטינית עצמאית ללא הסכם עם ישראל. תיאורטית, הרש"פ עומדת אמנם בתנאים הנדרשים - אם כי באופן חלקי - מכיוון שהיא שולטת אפקטיבית על שטח מוגדר היטב (שטח A ע"פ הסכמי אוסלו) ומתגוררת בה אוכלוסיה פלסטינית קבועה. יש לה יחסים בינלאומיים מסועפים עם מרבית מדינות העולם ולמעלה ממאה שגרירים המוצבים בכל היבשות. עם זאת, הכל יודעים כי שליטתה המעשית של הרש"פ בשטח היא חלשה, שהיא אינה מסוגלת לעצור את הטרור וכי מי ששולט שם למעשה היא ישראל. ישראל נוכחת בכל מקום, פועלת בהתאם לאינטרסים הביטחוניים שלה ומחזיקה גם במנופים לפיתוח הכלכלי בשטחים. יש לזכור גם את ההתנחלויות, המונעות מהרש"פ שליטה בחלקים גדולים של הגדה המערבית ובדרכיה. לרש"פ ברור שללא הסכם עם ישראל מדינה פלסטינית עצמאית לא תוכל להתקיים - מה עוד שארה"ב ומרבית מדינות אירופה לא תכרנה בה. כמו כן, התהליך המדיני עדיין נמשך ואף אם סיכויי הצלחתו קטנים, הוא משמש בלם, לפחות זמני, ליוזמות אחרות.

לסיכום, האופציה של הכרזת מדינה פלסטינית קיימת והדיון המתקיים כיום בזירה הבינלאומית ישאיר ללא ספק את עקבותיו לגבי החלטה פלסטינית בעתיד.