בריתי שלום פנחס עג 

ערש"ק פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, תשע"ג

הוי דן את כל האדם לכף זכות- זוהי בריתי שלום

האדם מצווה לבדוק מעשיו ולדון את עצמו, תמיד לכף זכות.בדון האדם עצמו מסיר מעליו הצורך בדין אחר.

בפרשת בלק, לאחר שנחשל,בלק, ברצונו לפגוע בנשמת עם ישראל[1].מביא בלק את עם ישראל לידי זנות, ע"י בנות מואב והיצמדות לאלהי מואב ובכך ניסה להרחיקם מאת הקב"ה.

ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב. ותקראן לעם, לזבחי אלהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלהיהן.ויצמד ישראל, לבעל פעור; ויחר-אף יהוה, בישראל.ויאמר יהוה אל-משה, קח את-כל-ראשי העם, והוקע אותם ליהוה, נגד השמש; וישב חרון אף-יהוה, מישראל.ויאמר משה, אל-שפטי ישראל:הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור.

בשל מעשה זה מבקש הקב"ה להוקיע את כל ראשי העם, משה מצווה את שופטי ישראל להרוג את כל אשר נצמדו לבעל פעור.כאשר קם איש ומתריס כלפי משה ולעיני כל ישראל, בא פנחס וידקר את-שניהם--את איש ישראל, ואת-האשה אל-קבתה;לאחר מעשה זה אומר הקב"ה וידבר יהוה, אל-משה לאמר.פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי, בתוכם; ולא-כליתי את-בני-ישראל, בקנאתי.לכן, אמר:  הנני נתן לו את-בריתי, שלום. 

פנחס במעשהו זה משיב את חמתו של הקב"ה מעל בני ישראל ובשל כך ולא-כליתי את-בני-ישראל, בקנאתי.

חצי אכלה-בם[2]. אומרת הגמ' במסכת סוטה חיצי כלין והם אינן כלין, אומר הנביא מלאכי וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר-שכיר אלמנה ויתום ומטי-גר ולא יראוני אמר יהוה צבאות.כי אני יהוה לא שניתי ואתם בני-יעקב לא כליתם, מסביר ר' נתן מידת הדין אין בכוחה לכלות לגמרי, כוחה מוגבל הוא שכן ואתם בני-יעקב לא כליתם, אך האדם בכוחו  לכלות לגמרי את חברו.אומר ר' נתן, בהיות דין על אדם ובא אדם לדון את חברו, אזי מסתלקת מידת הדין ומניחה לאדם לדון, שכן בכוחו לכלות לגמרי, מה שאין בכוח מידת הדין.

גם באותו חטא, ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב, בראות מידת הדין את פנחס בא לדון דין, הסתלקה מידת הדין ואפשרה לפנחס, לדון, שכן ודאי יכלה את בני ישראל, בכוחו לעשות כן.

פנחס ברחמנותו כי רבה, בחר שלא לכלות את בני ישראל ורק לידקר את-שניהם--את איש ישראל, ואת-האשה אל-קבתה.במעשהו זה עשה ג' דברים, השיב את-חמתי , השני ולא-כליתי את-בני-ישראל השלישי ענש את החוטאים בלבד.בשל מעשהו זה זכה ל הנני נתן לו את-בריתי, שלום.שלום, מהותו, אמת המאפשרת קיום, אמת אשר איננה מחייבת כילוי, אלא מאפשרת תיקון והמשך קיום.

ידוע המקרה בו דוד המלך "לקח את כבשת הרש[3]", במקרה זה נתבקש דוד לדון אדם אשר דוד, פסק דינו  בן-מות האיש העשה זאת.במעשה זה פסק דוד דין עצמו.

אומרים בשם הבעש"ט, על דברי המשנה במסכת אבות  והוי דן את כל האדם לכף זכות, הוי דן את חברך, שכן דן אתה את עצמך, על כן תמיד לכף זכות.בעשות פנחס מעשהו, דן לכף זכות את עמו ואת עצמו כחלק מהכלל.והביא לידי ולא כיליתי, וזכה לשלום.

שבת שלום

דויד לקס _אמת

[1] ראה דברינו, במאמר בלק ע"ג

[2] שירת האזינו

[3] שמואל ב' י"ב