ייעוץ זוגי : איך להקשיב לבן זוג כועס 

"אני רוצה להקשיב לה" אמר לי יוסי.
אבל איך אפשר, היא כל הזמן טוענת שאני לא מתאמץ,
שאני צריך להוכיח לה שאני רוצה להשתפר, שהיא לא מאמינה לי,
שאני בא לקבל עזרה רק כדי לומר לאחרים שעשיתי מאמץ ואני בסדר,
שאני עושה מה שאני רוצה ואת מה שמתחשק לי....
נו כמה אני יכול לסחוב את זה? בסוף אני מתפרץ.
טוב, למדתי לספור עד 20, אבל כמה אני יכול לספור?
אנחנו רבים על שטויות ולא מגיעים לשום מקום,
ואני לא אדם עם הרבה סבלנות.
אז נכון שאני יותר סבלני היום אבל כמה אפשר?"

מתוך ידיעה שהבלגה היא בעייתית במהלך התקשורת,
מכיוון שהיא מביאה את האדם לסף מסוים שממנו כל מה שהבליג
עלול לפרוץ בבת אחת, ניסינו לראות מה אפשר לעשות במקרה שכזה.
נכון שאפשר להגדיל את המיומנות להקשיב לכל הקשיים הרבים של
בת הזוג הנובעים מההתנהגות שלי ומהצרכים שלה שלא סופקו,
אבל ישנה מכסה של ספיגה וכשהיא מסתיימת עלול להתרחש פיצוץ.
האם ישנה אפשרות להקשיב שלא ממקום של ספיגה?

בוא ונראה מה השתפר לאחרונה בקשר עם אשתך, מה אתה עושה שם טוב
יותר, מה מאפשר לך להגדיל את מידת ההקשבה שלך לאחרונה?....

יוסי שתק והחל להתבונן במה שהשתנה בחודשים האחרונים.
"טוב, אני מקשיב לה יותר, אני מתפרץ פחות, אני נותן לה לדבר
עד הסוף בלי לקטוע אותה".

אבל מה מאפשר לך לעשות את כל הדברים האלה?

יוסי ענה מיידית: " אכפת לי יותר בקשר, אני רוצה שיהיה לה טוב
ורוצה את טובת הילדים".

בסדר, זה עוזר לך לרצות להשתפר, אבל מה אתה עושה שמאפשר לך
להצליח יותר טוב בתקשורת עם אשתך?

יוסי חשב לעצמו רגע וענה: "תראה, אני לפעמים לא מקשיב לכל מה
שהיא אומרת, וכך הדברים פחות משפיעים עלי".

טוב, לפעמים קשה להקשיב לכל, אבל, זאת לא תקשורת, ומן הסתם בת
הזוג שלך מרגישה כשאתה לא מקשיב לה וזה עלול לעצבן אותה עוד
יותר ולהגביר את שטף הדיבור שלה.

יוסי: " לפעמים אני חושב שהיא מדברת על משהו אחר, ואז אני מקשיב לה".

קפצתי על הרעיון הזה.
רעיון יפה, להקשיב לתלונות המופנות אליך, כאילו היא מדברת על משהו אחר.

יש כאן רעיון גדול ומדהים, שממש מסתדר עם הרעיון לוותר על האגו שלי,
לוותר על ההתעסקות המתמדת עם עצמי ועם הצרכים שלי. כאשר מדברים איתנו
על משהו אחר שלא מעורב בחיים שלנו, זה לא נוגע לנו וזה לא פוגע בנו.
כשמדברים איתנו על מישהו אחר אנחנו לא מאוימים מזה או מחויבים להגיב.
נכון שנצטרך סבלנות להקשיב, אבל לא נצטרך להתגונן כי זה מישהו אחר.
מכאן כשאנחנו מקשיבים למה שקורה למישהו אחר, האני שלנו פחות מעורב
ויותר קל לנו להקשיב.

והאמת אכן כשבת הזוג מתלוננת עלינו למעשה היא מתכוונת למישהו אחר.
לרעיון שנוצר אצלה במחשבה.
אין ספק שהוא קיים אצלה ומאוד אמיתי במחשבה ובהרגשה שלה, אבל עדיין
זהו הדימוי שלי בעיניה ולא אני. זאת למעשה האמת הסובייקטיבית שלה.

לעיתים אני יכול לזהות שבמשהו האחר ישנם דברים המזכירים אותי ואז
אני יודע שהיא מדברת עלי.
באותו הרגע אני יכול ללמוד מזה ולראות במה אני יכול להשתפר.
היכולת לחשוב שהיא מדברת על משהו אחר למעשה, מאפשרת לי לראות את
הדברים מבחוץ, בצורה אובייקטיבית יותר, זה לא אני זהו מישהו אחר.

כאשר אני רואה שהיא מדברת על מישהו אחר, קל לי יותר להבין אותה,
להקשיב לה, לשים לב לרגשות שלה, אני אפילו יכול לייעץ לה מה לעשות
עם אותו ה"אחר".
כאשר אני מסתכל על מה שהיא אומרת, כפי שזה נאמר על מישהו אחר,
אזי הגאווה שלי פחותה , והיא באה פחות לידי ביטוי.

כשאני פחות מקשיב לגאווה שלי, אז אני יותר פנוי לקלוט את מה שנאמר,
אני לא מותקף, אין תחושה שאני לא בסדר, שאני צריך להתגונן ושאני
צריך לתקוף בחזרה.

כשאני פחות עסוק בקשיים שלי, אני יותר עסוק בבעיה, במה שיוצר אותה
ובקושי שנוצר, אזי, ההיגיון שלי יותר לרשותי, יש לי אפשרות להקשיב
טוב יותר, להבין יותר ולמעשה לפתור את הדברים מהר יותר וטוב יותר.