האם יש לאמנות עתיד?
בהרצאותיו על אסתטיקה, הפילוסוף הגרמני ג'ורג' הגל (GEORG HEGEL) טען שהאמנות התפתחה בשלושה שלבים.
החל מסמלית,Symbolic, אשר ביקש אחדות מושלמת של צורה חיצונית ורעיון,
שממנו יצא הקלסית, Classical , ששאף לאחדות של החושים והדמיון כדי להשיג ייצוג של אינדיבידואליות רוחנית,
ושהגיע לשיא הרומנטי, Romantic , המתנשא מעל לעולם הגלוי לממד שמעבר - של רוחניות אינסופית
לאחר שהשלב הרומנטי הושג (שהגל האמין שהתרחש בימי חייו), האמנות השלימה את התפתחותה וחדלה להתפתח. אמנות יישמה את השימושיות שלה, התפקיד שמילאה בסיוע לרוח האדם להגיע למימוש עצמי מלא - האמנות הגשימה את מטרתה. כבר לא יהיה שום צורך בדימויים וסמלים, ולכן אין עוד צורך בכל אמנות שבה הם יבואו לידי ביטוי. האמנות הגיעה לסיומה.
השלב הרומנטי של הגל התאים לתקופה המודרנית.
הפילוסוף ומבקר אמנות ארתור דנטו, התייחס לתזה של הגל בהקשר לאמנות מודרנית, בטענה כי אכן ההיסטוריה הליניארית המסורתית של אמנות מאז הרנסנס הגיעה לסיומו – זה הוחלף על ידי פלורליזם בכך שכל מה שיכול (או יש לו את הפוטנציאל) הופך להיות אמנות.
אבל זה נראה מאוד סביר להניח כי מהפלורליזם השורר תצא אמנות חדשה.
מודרניזם מכיל בתוכו את הזרעים של האנטיתזה שלו (אשר בדיעבד מזוהה עם מרסל דושאן והREADY-MADE שלו והטענות של הדאדא) - שממנו התפתחה הסינתזה של פלורליזם שבו שום דבר לא יכול להכחיש את מעמדה של האמנות (אם היא טוענת שהיא כזו). אז, בתוך הפלורליזם הנוכחי (שהיא התזה החדשה), חייב להיות החיידק שיצמיח סינתזה חדשה – מודרנית ופוסט-רומנטית. איזה צורה אמנות חדשה זו תילבש, ואיזה תפקיד (אם בכלל) היא תשחק בעולם הפוסט המודרני – את זה נותר לראות.
