אלחוש - הרדמה ( אנסטסיאולוגיה ) בגישה הסינית 

הרפואה הסינית המסורתית ראתה בכאב איתות של הגוף לקיומה של בעיה. הגוף נוהג להזהיר אותנו זמן רב טרם התפתחות המחלה. הטיפול היעיל בבעיה מהווה את הטיפול במניעה כמו גם את הטיפול המביא להחלמה מלאה. כולנו מכירים מקרים רבים של מחלות שונות, מהקלות ועד לקשות ביותר, כאשר כאבים משונים במקומות שונים בגוף, הקדימו להופעת המחלה. מאחר ולא ניתן לומר בוודאות מי, מתי ולמה, ייפתח מחלה בעקבות הכאב אזי נבצר מאתנו לדבר על אחוזי הצלחה במניעה. מכל מקום, הצורך בהקלת הכאבים, במינימום הוצאות ובמכסימום הצלחה , חייב את הסינים למצוא
פתרונות. ואכן, הרפואה הסינית מספקת פתרונות יעילים ביותר להקלת כאבים. הטיפולים השכיחים שניתנו בעבר וניתנים גם כיום כוללים, דיקור, צמחי-מרפא, שינוי תזונתי, פעילות גופנית ( טאי-צ"י וצ"י-גונג ) עם שינוי מחייב באורח החיים.

ניצול הידע הרב שהצטבר בין העוסקים בתחום הרפואה הסינית, בטיפול בכאבים לצורך אלחוש חולים מנותחים החל למעשה בשנות השלושים של המאה העשרים. הניתוחים המערביים למיניהם חדרו אל תוך הרפואה הסינית והיוו למעשה את הפריצה הגדולה של הרפואה המערבית אל תוככי סין. ההיסטוריה רק חוזרת עם שינוי האדרת אך ללא שוני בתבנית. התצפיות של הרופאים הסינים הצביעו על הפחתה משמעותית בסיבוכי מנותחים עם אלחוש מקומי. זה היה המפתח בעזרתו פיתחו הסינים את תורת האלחוש בעזרת דיקור. כיום הדבר אינו מפתיע את ציבור הרופאים, ויותר מבעבר נעזרים באלחוש מקומי לצורך ניתוחים מגוונים. באותן שנים הדבר היה בגדר חידוש מרעיש ורק מעטים ונועזים העזו לנתח עם אלחוש מקומי. ברפואה הסינית נפרצה חומה נוספת ורופאים החלו בהתמחות בענף חדש שנקרא אלחוש. מומחי התחום ידעו היטב איזה ניתוחים יהיה כדאי לנתח באלחוש בדיקור ומהן הנקודות המומלצות בכל מקרה ומקרה. נוסף על פן האלחוש היה חשוב גם להגביר את הספקת הדם והאנרגיה אל האזור המנותח בכדי לזרז את קצב ויעילות ההחלמה. הניסיונות של הדיקור בלבד עם או ללא מניפולציות ידניות של מחטים, לא הספיקו לבטל את הכאב. היה צורך בגורם חיצוני נוסף אשר יוסיף משקל כבד להגברת האלחוש. הואיל ואנו מדברים על שנות השלושים של המאה העשרים, התחילו המרדימים להיעזר בסטימולטורים חשמליים בעלי תדירות גבוהה ובעוצמה נסבלת. התדירות הגבירה משמעותית את עוצמת האלחוש המקומי. ברבות השנים, בחלוף כיובל שנים ועם התחלת המחקרים המדעיים, נמצא כי מה שגרם להפחתת הכאבים היה - הפרשת אנדורפינים. חומר כימי זה יעיל פי עשרות ואולי מאות מונים מן המורפיום הניתן חיצונית. הגירוי החשמלי הביא להפרשה מתמשכת ומתגברת של חומר זה אל זרם הדם, ומכאן גם נמצאה ההשפעה הכללית על האדם עצמו. מצב ההכרה נשמר באופן מלא, יכולת החשיבה לא נפגמת. כל הנתונים הנפשיים נותרו בשליטה ורק סף הכאב והתגובה לו השתנה. מעבר לזה, המחקרים המדעיים הנוספים מצאו עוד גורמים רבים ליעילות האלחוש באקופונקטורה, בהקשר להחלמה מניתוח. מערכת החיסון השתפרה על כל מרכיביה. כל אלו היו אבני דרךבבחירה של דרך זו בניתוחים השונים. כיום, כ - 30% מכלל הניתוחים נעשים באלחוש של אקופונקטורה. מדובר בניתוחים גדולים כמו כריתת גפיים, פתיחת בטן, ניתוחי חזה, ניתוחי מוח ועוד. ניתוחי עיניים במעט יותר בעייתיים באלחוש בדיקור. צוות המנתחים מודע לשיטה, מעריך אותה ומעדיף להשתמש בה ובמיוחד במקרים בהם החולים סובלים ממחלות מורכבות, קשות וכרוניות. לדוגמא, חולים עם מחלות כליה כרוניות קשות, פגיעה קשה בכבד, מחלת ריאות קשה, מחלות לב מורכבות וקשות, חולים הסובלים מרגישות לחומרי האלחוש או אלו עם ההיסטוריה השלילית של הרדמה כללית.

לא לכל החולים מספיק האלחוש בדיקור בלבד. ישנו ציבור גדול א לקים ציבור זה ל - 3 קבוצות. הקבוצה הקלה יותר נעזרת באלחוש מקומי של לידוקאין-מרקאין ודומיהם וזאת כמובן בנוסף לאלחוש בדיקור. הקבוצה השנייה נזקקת כבר לתרופות מרגיעות קלות ממשפחת הבנזו-דיאזפם. כמו שאנו מכירים את מתן הפרה- מדיקציה בהרדמה רגילה, כאן זה משרת את המטפלים המרדימים כתוספת נדבך רצינית ביותר באלחוש. הקבוצה השלישית, זקוקה בגין רגישותה הרבה לכאבים, לתוספת של נרקוטיקה. מובן שלא כל חולה יכול לקבל תרופה מקבוצה זו ואז, הם מועברים לקבוצת המנותחים בהרדמה כללית.

נסו לדמיין חולה השוכב על מיטת המנותח, ער לגמרי. משתף פעולה עם המנתח. יכול להגיב על כל תהליך המתחולל בגופו וער לאפשרות של פגיעה פתולוגית בו תוך אפשרות למניעת הסיבוכים. במהלך הניתוח אפשר להרגיע את המנותח, לתמוך בו בתהליך הקשה אותו הוא חווה בניתוח או בסיבה לניתוח. בתום הניתוח, החולה יכול לשתות ולאכול, באם הדבר מתאפשר טכנית, הוא יכול לקום וללכת. אין צורך בהשגחה וניטור מורכבים, לא במהלך הניתוח ולא לאחריו. השיקום שלאחר הניתוח מהיר ביותר. בתוך זמן קצר החולה משתחרר לביתו ומגיע רק לצורך מעקב או להוצאת תפרים. שכיחות הסיבוכים שלאחר הניתוח וההרדמה כמעט ולא מוכרים מבין אלו שעברו אלחוש-אקופונקטורה. ההוצאה הכספית לאדם, בין בהרדמה ובין בשיקום, מועטה בהשוואה לאלו שעברו ניתוחים בהרדמה מלאה. משך הניתוח לא מתארך מהותית, ההכנה הנדרשת היא של כ-29 עד 39 דקות טרם הפעולה, ומסתיים בתום הפעולה הכירורגית. הדבר מקטין גם את צוות המטפלים הישיר והעקיף הקשור להרדמה, השגחה שלאחר הניתוח ובמחלקת האשפוז מבין אלו שעברו הרדמה מלאה. בעידן כה בעייתי כלכלית בארצנו הקטנטונת וגם בעולם הרחב, השילוב של חסכון ויעילות יכול להיות מפתח לכניסה לעידן החדש ישן.