ילד לא מקובל - כיצד ההורים יכולים לעזור? 

אורי (שם בדוי) בן ה- 9 הגיע אלי לפגישה טיפולית כשעיניו דומעות. זה עתה חזר מביה"ס וחוויות היום טריות וחיות. אורי אמר "אני שונא את ביה"ס! כולם שם מטומטמים!", שילב את ידיו והוריד את ראשו. כאשר נרגע מעט שאלתי האם קרה משהו היום שהעציב אותו? אורי הרים את ראשו ואמר "אין לי אף חבר. בכל ההפסקות הייתי לבד בצד ולא היה לי עם מי לשחק".

הורים רבים מכירים את התחושה הכואבת כאשר הם ניצבים מול ילדם שסובל מקושי חברתי. כמעט כולנו כהורים היינו רוצים לראות את הילד שלנו שייך לחבורת "המקובלים", מנהיג החבורה, את הילדה שלנו כ "מלכת הכיתה" שכולם רוצים בחברתה ואם לא אז לפחות אחת הסגניות שלה...

במאמר זה אתייחס לגורמים המשפיעים על כך שהילד אינו מקובל או סובל מדחייה חברתית, איך לזהות את הבעיה והכי חשוב - מה ההורים יכולים לעשות על מנת לעזור לילד לשפר את מעמדו החברתי.

למה בעצם המעמד החברתי כל כך חשוב לנו?
תאוריות פסיכולוגיות רבות מעידות על כך כי היכולת ליצירת קשר בינאישי היא אחת הנטיות המולדות החזקות ביותר שלנו. תינוקות באים לעולם כשהם מכוונים כבר מלידתם ליצור קשר ולהזדקק לו לצורך התפתחותם הנפשית והפיזית. תינוקות מעדיפים תווי פנים אנושיים מאשר חפצים (צבעוניים, יקרים ואטרקטביים ככל שיהיו...) וזקוקים לקשר משמעותי, עקבי ומיטיב עם הוריהם על מנת להתפתח בצורה תקינה. כאשר הילדים מגיעים לגיל הגן, ביה"ס ובהמשך בתקופת ההתבגרות, הם מגבשים זהותם בתוך קבוצת ההשתייכות החברתית שלהם ובאינטראקציה עימה. ההשתייכות החברתית והחברים הינם צורך משמעותי וחיוני ומשפיעים רבות על הערכה העצמית והדימוי העצמי של הילד.

ילד "לא מקובל" אינו בהכרח ילד דחוי חברתית
פעמים רבות מתייחסים לילד "לא מקובל" כאל ילד דחוי חברתית והמצב הוא לאו דווקא כזה. המצב של ילד הסובל מדחייה חברתית עשוי להיות חמור יותר כאשר הוא סובל  מנידוי חברתי, מביריונות, מהצקות, לעג ואף חרם מצד הילדים. במצבים כאלה יש צורך במעורבות אקטיבית יותר של ההורים ובחוסר סובלנות כלפי פגיעה בילד.
לעומת זאת, ילדים "לא מקובלים" אשר אינם חווים דחייה חברתית ממשית פשוט אינם נמצאים "בראש הפירמידה" או בשכבות העליונות במדרג החברתי בכיתה - אולם הם אינם מנודים בהכרח. לילדים אלה יש חבר או מספר חברים בכיתה ופעמים רבות כלל אינם מרגישים כי יש להם בעיה ואולי אף להפך - נח להם כך. לכן, חשוב שההורים יבדקו עם הילד האם גם הוא מרגיש, כמותם, כי יש בעיה, האם היה רוצה לשנות את המצב או שהקושי טמון דווקא אצל ההורים.
חשוב לזכור - לא כל הילדים יכולים להיות ה"מקובלים" בכיתה ופעמים רבות זה בסדר גמור.

איך הורים יזהו שיש לילד קושי חברתי?
בדיקה בהתאם לשאלות בהמשך יכולה לתת אינדיקציה ראשונית לקושי חברתי:

* האם הילד חוזר הביתה מבה"ס מבוייש או עצוב?
* האם בשיחה עימו משתף שאין לו חברים, שלא רוצים לשחק עימו? שמציקים לו?
* האם נפגש עם חברים אחה"צ או יושב בבית לבדו? האם מזמינים אותו אחה"צ או נענים להזמנותיו?
* האם נמנע מלהשתתף בפעילויות חברתיות?
* האם נמנע מללכת לבה"ס בתרוצים שונים?
כאשר אתם צופים בו בפעילות חברתית (טיול, מסיבה בכיתה/גן, גינת משחקים):
* האם מתקשה ליצור קשר עם שאר הילדים?
* האם יושב בצד לבד, נמנע?
* האם הוא פונה לחברים או פונים אליו?
* האם כאשר פונה דוחים אותו או מתעלמים ממנו?
* האם מגיב בתוקפנות ואגרסיביות? האם מסתכסך בקלות? לא מצליח לפתור סכסוכים בדרך של פשרה?
* האם חוטף צעצועים ומשתמש בכח בגיל בו כבר יכול להשתמש במילים?
* האם "נדבק" לילדים, לא מבין מסרים לא מילוליים?

בנוסף ?רצוי לשוחח עם הגננת או המורה על מנת לקבל את התרשמותה ממצבו החברתי של הילד ובהמשך את תמיכתה בעזרה לילד.

מה משפיע על חוסר מקובלות של ילדים
הסיבות לחוסר מקובלות של ילדים הינן רבות ולא חד משמעיות. כמו בתופעות אחרות הקשורות להתפתחות, חלקן קשורות ל "מטען" עימו הגיע הילד לעולם וחלקן קשורות למשפחה, להורים ולסביבה.

* חריגות או שוני של הילד? מראה חיצוני שונה (צבע עור,משקל,משקפיים,הופעה), מבנה משפחתי שונה, שפה, נכות, מגבלה גופנית, משבר משפחתי וכו'.
*  קושי במיומנויות החברתיות? ילדים שהם תוקפניים, אימפולסיביים, מתקשים להפסיד במשחק, לחלוק או לגלות אמפטיה לזולת, מתקשים לזהות ולפענח סיטואציות חברתיות או רמזים חברתיים בלתי מילוליים (למשל לחייך כאשר מחייכים אלייך), "נדבקים" לילדים אחרים וכו'. לעיתים אפילו קושי בשמיעה או בעיבוד חזותי יכול להוביל לכך שיפנו אל הילד (למשל יקראו לו או יזמינו ע"י שינופפו לו ביד) והוא לא יגיב ויתפס כמי שאינו מעוניין והדבר יוביל להתרחקות ממנו.
* ילדים עם קשיי קשב וריכוז, לקויות למידה, קושי בהתארגנות במרחב, ילדים בעלי קושי בוויסות רגשי וויסות חושי. ילד בעל ליקוי בוויסות חושי למשל אשר מתרחק מרעש או ממגע אפילו אקראי, יתקשה מאוד לשחק בחופשיות משחקים אקטיביים וספורטיביים (או להפך, ישתמש במגע רב מידי ותכוף מידי).
* טמפרמנט של הילד - יש ילדים שהצורך החברתי שלהם פשוט נמוך יותר. הם אינם מעוניינים להיות במרכז העיניינים, מעדיפים חברת ילד אחד או שניים, מופנמים יותר או בעלי תחומי עניין משלהם.
* ילדים שמתמודדים עם חרדות ופחדים, ביישנות,דימוי עצמי נמוך וכו'.

השפעת המשפחה והסביבה:
* הורים רבים "סוחבים" את הפצעים שלהם משנות ילדותם והתבגרותם והם שצובעים בצבעים עזים יותר את קשייו של הילד. קשה וכואב לנו לראות שגם הילד שלנו "לא מקובל" כמו שאולי אנחנו היינו ולחלופין, אולי היינו "מלכי כיתה" והתפיסה שהילד אינו כזה היא בלתי נסבלת. כאשר מופעל על הילד לחץ מצד ההורים להתאים לציפייה מסוימת שלהם, שלעיתים רחוקה מאוד מהנטייה הטבעית שלו - הדבר עלול לייצר תפיסה של יחסים חברתיים כמלחיצים וכמעוררי חרדה.
* כאשר מועבר לילד מסר סמוי לפיו הוא זקוק תדיר לעזרה ותיווך ההורה, או שאינו סומך על יכולותיו החברתיות.
* כאשר הדוגמא האישית שהילד מקבל מהוריו הינה שקשר חברתי הוא קשה ומאיים (ההורה נמנע מקשרים חברתיים, מחכה רק שיזמינו אותו) או שההורה עצמו מתפקד בצורה שלילית בתוך אינטראקציות חברתית (למשל צועק, משתלט על השיחה, תוקפני, לא מכבד).
* כאשר להורה קשה "לשחרר" את הילד לאינטראקציות חברתית (ולמעבר מחיק המשפחה לעולם החברתי).
* כאשר מועברים בגלוי או בסמוי מסרים של חשדנות כלפי אינטראקציות חברתיות ("אל תסמכי על אף חברה...", "בסוף תיפגעי....").
* כאשר בכיתה קיים אקלים חברתי מנוכר ותחרותי על חשבון סובלנות לשונה, קבלת האחר כבוד הדדי וכו'.

ילד לא מקובל - מה ההורים יכולים לעשות?
הורים רבים שואלים אותי האם להתערב כשלילד יש קושי? האם כדאי לעזור  או לתת לו להסתדר לבד? אז מה עושים:

* שבו רגע עם עצמכם ? בדקו תחילה את רגשותיכם כלפי מצבו של הילד/ה שלכם. נסו לעשות דיאלוג פנימי בנוגע לתחושותיכם, איפה הקושי פוגש אתכם? מה מזכיר לכם? ככל שתהיו אתם במגע עם הזיכרונות והרגשות שמתעוררים בכם, כך תוכלו לבוא אליו ממקום "נקי" וענייני יותר - עם פחות דאגה, תחושת ייאוש או חוסר אונים.

* לא להתעלם אך גם לא להעצים את הבעיה ? קשה מאוד להורה לראות שהילד או הילדה שלו נדחים על ידי שאר הילדים וההורה כבר אינו יכול "לבוא ולסדר את הכל" בעבורו כמו שהיה אולי בגילאים צעירים יותר. קושי זה עשוי להוביל מחד להתעלמות מהבעיה ולהפחתה מחומרתה ("זה שטויות, יסתדר לבד..היא רק קצת ביישנית, יעבור לה...") או לחלופין להעצמה של הקושי, שיחות אל תוך הלילה, רחמים על הילד, הזדהות מוחלטת עימו ושקיעה לחוסר אונים ביחד איתו. במצב זה הילד חווה את קשייו כבאמת איומים ונוראיים ואת ההורה כמי שלא ניתן לשאוב ממנו כוח להתמודדות.

* שוחחו עם הילד, הקשיבו לו, נסו להבין איך הוא תופס את הדברים, מהם הצרכים האמיתיים שלו ומהם הפתרונות שלו. אפשר לעזור לילד להתמקד ע"י עריכת "מפה חברתית" של הכיתה, לחשוב ביחד עם מי היה רוצה להתחבר, אולי יש עוד ילד/ה קצת לבד ואפשר לפנות אליו וכו'.

* העברת מסר קשוב, תומך, מעודד וסומך על כוחותיו של הילד : "אני יודעת שקשה לך עכשיו אבל אנחנו כאן בשבילך, את לא לבד ואפשר לפתור את הקשיים האלה", " אולי עכשיו זה קשה אבל אני יודעת וסומכת עלייך שתמצא את הדרך לשפר את המצב...". האמינו גם אתם כי מצבו החברתי של הילד יכול להשתפר והאמינו ביכולתו לעשות זאת.

* אל תלחצו יותר מידי - לחץ על הילד יוביל לתוצאות הפוכות. ("נו, למה אתה לא מתקשר כבר ליוסי? , "שוב פעם אתה לבד אחה"צ?").

* ציפיות ראליות - העבירו את המסר שלא חייבים להיות "הכי מקובלים" בכיתה. גם חבר אחד או שניים טובים זה הרבה מאוד. עודדו את הילד לראות את החיובי בחברות זו, לעודד אותה ולטפח אותה.  

* למדו את הילד מיומנויות חברתיות ? בדרך רגועה ועניינית ניתן להדריכו כיצד לפנות לילדים, להציע עזרה למשל, להתעניין בזולת ומעשיו, להפגין אמפטיה, פשרה, לא להגיב באגרסיביות וכו'.

* עודדו ותמכו ביוזמה של הילד -  עודדו אותו להזמין אליו, ליזום פעילות נחמדה (כגון מסיבת פיג'מות לחברות, הקרנת סרט בביתכם) ועזרו לילד/ה ע"י כך שתדאגו שהפעילות תהייה אכן אטרקטיבית ומהנה לילדים.

* רשמו אותו לחוג ?אליו הולכים ילדים נוספים מבני כיתתו. עודדו אותו לעסוק גם בפעילויות "טרנדיות" בהם מתעניינים שאר חברי הכיתה (קלפים, דמויות וכו').

* היעזרו בצוות החינוכי ? שתפו את המורה בחששותיכם, קבלו גם ממנה תמונה על הנעשה בכיתה, גייסו את שיתוף הפעולה שלה לעזור לילד שלכם. המורה יכולה לחזק את הילד בפני הכיתה, לתת לו תפקידים, לצוות אותו במשימות יחד עם ילדים "חזקים", ליצור דיאלוג מתאים בכיתה, להתייחס בשיעורי חינוך לגיבוש הכיתה וכו'.   

* הימנעו ככל שניתן מהתערבות ישירה ? לא לפנות ישירות לחברים או להוריהם. התערבות זו יכולה להרע את מצבו החברתי של הילד עוד יותר. עם זאת, פניה ישירה (למשל ע"י הזמנת חברים, פניה להורים) מתאימה בגילאים צעירים יותר. אסייג את דברי ואומר כי כאשר ילדכם נתון לאלימות או חרם יש לפעול בנחרצות ע"מ להגן על הילד תוך שיתוף הצוות החינוכי בביה"ס.

* חזקו את בטחונו העצמי ? מסרים חיוביים ומתן הזדמנויות להישגים והצלחות ישפרו את בטחונו העצמי. חשוב לטפח גם את כישוריו הייחודיים ואת המקומות בו הוא מצטיין ונוח לו יותר.
זיכרו: הפניית הזרקור לחוזקות וליכולות של הילד שלכם תגביר את תחושת המסוגלות והערך העצמי שלו, אותו ישדר גם לסביבתו.

במידה ואתם חשים כהורים כי לילד קושי ממשי לרכוש מיומנויות חברתיות, להבין ולפעול בתוך סיטואציות חברתיות, מתמודד עם קשיים (כגון ביישנות קיצונית, שתלטנות, בטחון עצמי נמוך, מופנמות וכו') - כדאי לשקול פניה לאיש מקצוע לשם התייעצות, הדרכה או טיפול ע"מ שלא לגרור ולהעמיק את הבעיה לאורך שנים.
בהצלחה רבה!