בעולם האימון הגישה הרווחת והנהדרת בעיניי היא גישה של שפע. העבודה על התודעה האנושית יוצרת הסתכלות חיובית ופיתוח גישה שבה הכל אפשרי. זו הסיבה שרבים האנשים שאינם מכירים את עולם האימון (קואצ'ינג) ונוטים לזלזל בו. המושגים החיוביים בהם אנו עושים שימוש - נראים להם חסרי עומק, לא מציאותיים ואינם משקפים את קשיי החיים. על פניו הם אינם טועים.
לבני האדם פחדים שונים ורבים. הפסיכיאטר הנודע פרופ' ארווין יאלום מנה רשימה הכוללת 29 סוגי פחד: פחד מפני מתים, פחד מאנשים כועסים, פרידה מחברים, מקומות סגורים, דחייה, אי-הסכמה, תחושה שמתעלמים ממך, חושך, אנשים מעוותים, פחד מטעות, להיראות אידיוט, לאבד שליטה, להיות אחראי/לקבל החלטות, להשתגע/להפוך לחולה נפש, להיבחן בכתב, פחד ממגע של אחרים בך, תחושת שוני מאחרים, בדידות, הימצאות במקום זר, דיבור בפני קהל, סיוטים, כישלון, להיכנס לחדר בו יושבים כבר אחרים, פחד גבהים, פחד מזרים, לחוש כעס, פחד מבעלי סמכות, שתיקה בשיחה וכן פחד מחרקים זוחלים.
קירקגור היה הראשון שערך הבחנה בין חרדה לפחד. חרדה היא פחד שאינו מוגדר (פחד מהלא כלום) בעוד שפחד הוא פחד מפני דבר מה מוגדר. פרויד, אגב, חשב שחרדה היא תגובה למצב של חוסר אונים. כיצד, אם כך, נוכל להתגבר על חרדה מהלא כלום? על ידי כך שנהפוך אותה למשהו. רולו מיי כתב על כך: החרדה מחפשת אפשרות להפוך לפחד ממשי. ההסבר לכך נמצא בהגברת השליטה מהסיבה הפשוטה שמול פחד מדבר מוחשי אני יכול להתגונן, להימנע, לחפש בעלי ברית וכו'.
על אותו הרצף של חרדה ופחד נמצא תהליך האימון, אלא שהוא מצוי בקצה השני. תהליך אימון פועל להגברת האחריות והמחוייבות של האדם לבחירת סגנון חיים. היידיגר וסארטר בחנו את מושג האחריות וחשיבותו לאדם. היידיגר פיצל את יישות האדם לאגו אמפירי (נמצא בכאן ועכשיו) ואגו טרנסצנדנטלי (אגו מכונן, יוצר) כלומר אחראי. מכאן שלפרט ישנו הכוח ליצור את עולמו בכמה אופנים על ידי פיצול המודעות לכאן ועכשיו בעת קושי ולמעבר לצד המכונן שבי, שאמון על תפיסת הפתרונות והטבת המציאות בדרך של שינוי. סארטר אפילו הרחיק לכת עם מושג האחריות וקבע כי האדם "נידון" לחופש וכי מושג החופש הוא רחב: האדם אחראי לחלוטין לחייו, כלומר לא רק למעשיו, אלא גם לחוסר המעש שלו.
על כך אומר ארווין יאלום במידה לא קטנה של ביקורת, כי "לקחת אחריות פירושו לראות את עצמנו כיוצרי העולם. ברור אם כן מדוע העולם בוחר לראות את העולם כקבוע ואותנו כנכנסים אליו ויוצאים ממנו. אנחנו יוצרים את העולם באופן כזה שהוא נראה בלתי תלוי ביצירה שלנו. ליצור את העולם כעולם אמפירי פירושו ליצור את העולם כמשהו שאיננו תלוי בנו".
בחיים אנו מתקדמים ומתפתחים בדרך להשגת הישגים. פרויד טען כי העבר שלנו מראה לנו את הדרך ואילו אדלר טען לעומתו, כי האדם הוא מטרתי ונע קדימה לעבר מטרה ששם לעצמו. אלא שבדרך אל המטרה אנו עסוקים ביומיום וכל כך מתרגלים לתבנית החיים שלנו עד שאנחנו פועלים בתוך מסגרת מגבילה עד אימה ושוכחים, כי את המציאות שאינה מתאימה אפשר להחליף ולבחור אחרת. כאשר קבע היידיגר, כי אחריות היא החופש שלנו לבחור, ומכאן שהעדר בחירה הוא בעצם בריחה מהחופש.
פעמים רבות אנו נטועים עמוק בבעיה ושוכחים את אותו כוח יצירה עליו דיבר היידיגר. הפסיכולוג הגדול אוטו ויל הציע פעם למטופל באמצע טיפול: "אולי תשנה את שמך ותעבור לקליפורניה"? – היה במשפט שימוש בסוג של הלם לגודל השינוי, שאדם מסוגל לחולל בחייו אם רק יבחר להשתמש באגו היוצר.
שינוי סביבת המאומן מתחיל בהסכמת המאומן לקחת אחריות בנושא אחד לפחות על עצמו. פעולות בסיסיות בתוך התהליך האימוני: זיהוי מקרים של הסרת אחריות; זיהוי שיטות של הסרת אחריות; בתיאור מצבי קורבנות בודק המאמן מהי אחריות המאומן למצב זה. בעוד שטיפול פסיכולוגי עוסק במרכיב הריגשי, ממוקד בדילמה ופונה לעבר, תהליך האימון ממוקד בפעולות ובפתרונות ופונה לעתיד. מכאן יוצא שטיפול פסיכולוגי יכול לספק רווח ריגשי עצום לפרק זמן בחיי האדם, אולם בתהליך אימון בפרק זמן קצר יכול האדם להאיץ תהליכים בחייו בדרך לאחריות ולחופש אישי.
סמדר שמואלי, מאמנת אישית ועיסקית בחברת 'תות תקשורת ותוצאות'.
