שרדונה: ביקורת יין 2013 : קסטל, עמק האלה, שאטו גולן,רמת הגולן, ברבדו
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שרדונה: ביקורת יין 2013 : קסטל, עמק האלה, שאטו גולן,רמת הגולן, ברבדו 

מאת    [ 22/04/2013 ]
מילים במאמר: 821   [ נצפה 1583 פעמים ]

 
 

שרדונה: ביקורת יין 2013 : קסטל, עמק האלה, שאטו גולן,רמת הגולן,אלכסנדר

שרדונה - הזן הלבן המפורסם ביותר בעולם. השרדונה הוא בין הזנים היחידים שמתיישנים היטב בחביות עץ אלון ומצד שני  הוא יכול להיות מוכן לשתייה מהר מאוד .במזג אוויר קר נקבל יינות שרדונה חמצמצים חדים ומינרלים ובאקלים חם ארומות טרופיות ומרקם חמאתי.

 

 

נתחיל עם השרדונה 2011 של יקב קסטל. 135 ש"ח

יצירתית 'מחוץ לקופסא' היא נדירה מאוד ושמורה בדרך כלל ליצרנים קטנים ואקזוטיים. אלי בן זקן הוא יינן אקזוטי. אלי בן זקן הוא אוטוריטה ובעל מעמד מורם כאשר באים לבחון ולבקר את היינות שלו. צריך לעשות זאת במקצועיות ובפתיחות מחשבתית מעבר לעירסול הכוס , ההרחה והלגימה. צריך קודם כל להתבונן. למלא את הכוס ולהתבונן. מי שלא רואה דבר מעבר לצבע הצלול של היין שפשוט יקום וילך. מי שדוחף את אפו לכוס ולוקח נשימה עמוקה ולא פותח זוג עניים גדולות מהתפלאות שיקום בזה הרגע וילך. מי שלוגם וישר בולע שיקום ויילך , מי שמסרב לבלוע את הנוזל בעל טעם ההדרים הבוסריים האננס הירוק והגרדת הליים הנפלאה, מי שעושה זאת שיישאר.

עכשיו נתחיל לדבר על היין של קסטל.

צבע היין צלול קש מוזהב, ריחות של פרי הדר עם מעט פרי בשל בקצוות. באף יש מתקפה של בי סולפיט ואנשי המקצוע מגדירים זאת כיין מחוזר. (דהיינו. יין ששוחרר טרם זמנו – לפני שלפחות חלק מהביסולפיט התפרק. בדרך כלל עירסול הכוס או חידרור היין משחרר את הריחות הללו).מרבית מהלוגמים ירימו גבה לפשר הריח הביסולפיטי שניתח באפם והמבינים ינסו להבין מדוע לא טופל העניין הזה טרם הביקבוק הרי מאוד קל לסדר ריח של גופרית הדרך הכי פשוטה זה ערבוב הנוזל באופן סדיר והדרך המדעית היא הוספת נחושת ליין. אלי בן זקן לא צריך עצות כאלה מאחרים הוא מכיר את התורה. אז נשאלת השאלה על מה ולמה העניק לנו בן זקן את ה"כתם" הזה ביין. אולי בדיוק בשביל הסיבה הזו שנוכל להבין מה מסתתר ביין באמת, כן להכריח אותנו לחדרר את היין לתת לו זמן לתת לו כמה זמן שהוא צריך. לא להגיש לנו על מגש של כסף את אותו שטאנס שהשאר נותנים לנו יהיו היינות טובים ככל שיהיו עדיין יכתבו עליהם . צבע כזה וכזה ריח וארומה כזו וכזו וטעם בדיוק מה שמצופה משרדונה. לא בקסטל של בן זקן. רוצים להבין אותו. תמזגו תמתינו כמה שצריך. האם קאפיש חברים.

 

 

 

אלכסנדר, ליזה 2011: 110 ש"ח

צבע זהוב צלול עם שוליים ירקרקים, ריחות מאוד חדים של פרי הדר בוסרי בעיקר אשכולית ופומלה. בפה טעם לימון ירוק עם מעט מאוד טרופיות בקצוות. יין חד ובעל אמירה מאוד מרשימה. קצת עץ, קצת חמאתיות, איזון טוב . יין מרשים. שאפו.

 

ירדן שרדונה 2011 :  75 ש"ח

צבע צלול , זהוב . ריחות של פירות הדר, פירות טרופים בשלים , פרחי בר והמון עץ. היין מאוד בומבסטי ויש בו המון מכל דבר. עדיין לא מוכן לשתייה.

 

ירדן שרדונה קצרין  2011 : 115 ש"ח

נו באמת אבל זו אותה גברת בשינוי אדרת

מירדן שרדונה 2011 מלבד משקל החבית ומהמחיר.

 

 

יקב ברבדו: שרדונה 2012 : 85 ש"ח

הלבן של ברבדו  כמו כל שנה מעניק לנו שרדונה טוב ואפילו טוב מאוד. הוא מאוד אלגנטי מצד אחד ומצד שני כן  מעניק רמת חומציות מאוד טובה שמאפשרת לפרי לבוא לידי ביטוי. מעט טעם טרופי וטוב שכך והרבה פרי הדר מאוד נקיים ומאוד חדים. החמאתיות ביין  מרתקת והיא מורגשת גם בריח ועד האפטר טייסט אני אוהב את זה מאוד בעיקר עם הטאנינים העדינים . יופי של יין.

 

 

יקב עמק האלה שרדונה 2010 :  95 ש"ח

יין מאוד פרחוני , אפרסק ותפוח ירוק לצד טעמי החבית העניקו איזון טעמים וארומות נפלאים . יין אלגנטי ומואד קלאסי . שייך לליגה של הגדולים ללא ספק.

 

 

 

 

קלו דה גת שרדונה  2009:  165 ש"ח

היקב מתפאר ששיטת הייצור של השרדונה שלו היא על פי מסורת שבלי. ( השיטה של קלו דה גת היא התססה אלכוהולית ומלולקטית בחביות עץ אלון צרפתי  ואחר כך יישון בחביות עץ למשך 12 חודשים גם ישנות וגם חדשות ). השיטה המסורתית  בשבלי היא כדלהלן:  קיימות שתי אסכולות עיקריות בתהליך ייצור היין. כל אחת מהן מתיימרת להיות האסכולה המקורית אשר היא ורק היא מפיקה את השבלי הנכון. האחת טוענת שיין שבלי אמיתי לעולם לא יבוא במגע עם עץ אלון ובכל תהליך הייצור, מהתסיסה ועד הביקבוק ישהה היין רק במכלי נירוסטה. השנייה גורסת כמובן ההפך ועל פיה יין שבלי אמיתי יתיישן אך ורק בחביות עץ אלון, לא חדשות כי אם ישנות.

קלו דה גת לא עושה לא אז זו ולא את זו קל לכתוב כמו שנאמר הנייר סופג הכל.

האסכולה המודרנית, זו המנסה להתחבב לחיך של מבקרי היין , שתמציתה יישון היין בחביות עץ חדשות. זו אולי הדרך הבטוחה ביותר לקלקל שבלי. כל החדות, הקריספיות והמינראליות אשר מעניקות לשבלי את אופיו הנהדר נעלמות תחת מעטה עצי, ונילי , עד כדי שעמום

 

ה"שבלי" של קלו דה גת הוא בעל צבע זהוב ירקרק מבהיק, ריחות של הדרים ותבלינים. עץ שולט עד כדי מרירות , החמיצות טובה אבל מעבר לזה היין לא מרגש במיוחד.

 

 

שף אלון גונן מסעדת אל בריו, בית איש הענבים כתב באתר היין אדום או לבן

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב