מסע חזון ? גבר יש לך שאלה ?צא למדבר ,הוא יתן לך את התשובה . חלק ב 

פרק ג: להיות חבר להתמסר ולתת מכל הלב

כ60 דקות לאחר שיצאת מחאן בארותיים אני אחרון אחרי כל חבריי למסע ואני רואה חבר שלי שלפני מגיע לצומת מתיישב ונמצא עם עצמו הוא יושב בצומת הרבה זמן ,אנ י רואה אותו מרחוק ומחכה לצעד הבא שלו ,המדריך שנמצא משמאלו בצומת של אותו חבר מסמן לי שבצומת לפנות שמאלה וכמה מטרים לאחר מכן זו נקודת המפגש הראשונה שפ מחכה ארוחת בוהריים שהכינו לנו צוות הלוגיסטיקה של המסע .ואני באותו רגע מחכה כ-200 מטרים אחרי החבר מחכה לצעד הבא שלו ,בשלב מסויים אני רואה את אותו חבר קם מסתכל ימינה מסתכל שמאלה נראה שהוא לא יודע לאן לפנות כאילו קם משינה עמוקה ,לבסוף ראיתי שהוא מחליט לפנות ימינה ,אני יודע שהכיוון הוא שמאלה אבל זכרתי את מה שאורי המדריך אמר :"תן לכל גבר את האפשרות להיות במסע שלו עם עצמו אל תנחה אותו אל תתן לו את התשובה אפשר למדבר לתת לו את התשובה תן לו להתמודד כמו גם לך עם הקשיים והאתגרים שהמדבר שמציב לו המדבר .התחלתי ללכת קדימה עד שהגעתי לאותה צומת ראיתי את החבר המשיך ללכת ולא היה לי ספק אני הולך אחריו אני לא אפשיר אותו במיוחד לאור העובדה שההנחיות שאומרות שאסור לדבר אסור להפריע לגבר במסע האישי שלו .ואז פתאום קרה לי דבר מוזר הרגשתי משוחרר שמתי לב הרבה יותר לתוואי הדרך הייתי יותר מפוקס בדרך ידעתי שיש מצב שאני אצטרך לחזור ברגע שהחבר יבין שהוא טעה והתוכנית שלי הייתה שבשלב מסויים אנחנו נחזור חזרה למקום ולצומת שהיינו בה .החבר בשלב מסויים היגיע לכביש ניצאנה באר שבע ונעצר הגעתי אילו והוא אמר לי :"אני לא יודע איפה אני ?זה המסע שלי ,ידעתי שבסוף אני ואתה נישאר .בוא נמשיך את המסע שלנו ונחזור לחאן בארותיים .באותו רגע הרגשתי הרגשה הכי מזופתת ונוראית הלב התכווץ לא הסכמתי עם הייאוש והכניעה של אותו חבר שאומר :טוב לי עם עצמי עם המסע שלי אני לא חייב להיות מחובר לקבוצה הוא אמר לי בוא נעשה את המסע הפרטי שלנו מקסימום נחזור לחאן בארותיים .באותו רגע לא הסכמתי לוותר על המסע בקבוצה ואמרתי לו בוא נחזור למקום שממנו באנו .החבר הסתכל על השמיים ,התחילה להגיע סופת חול איטית שהחבר ידע שהולכת להתגבר לסופת חול אימתנית שתגרום לנו לא לראות את הדרך ,החבר ידע וחשש שאם נחזור אולי נאבד את הדרך וזה הדבר המפחיד ביותר שהוא הרגיש באותו רגע ,הוא ראה אותי חוזר וחשש שיקרה לי משהו הוא מיד יתקשר לטלפון של ההפקה ואמר להם איפה אנחנו ,הםפ היו בדרך אילינו ,אני הייתי בדרכי חזרה לנקודת הצומת בה היינו לפני מחצית השעה ,הייתי עצבני על החבר :למה הוא נכנע ?למה הוא מוותר?באותו רגע שנאתי את אותו חבר מאוד שנאתי את הרכרוכות שלו את הכניעה שלו את התלותיות שלו לא יכולתי לסבול אותה .צוות ההפקה שני חברים שהיגיעו עם רכב פינוי שהו בדרכם לחבר שחיכה בכביש ראו אותי בדרכי לצומת ואספו אותי ברכב ,המשכנו לאותו חבר שחיכה לנו בכביש ממתין בסבלנות ונותן אמון מלא בצוות המאסף .הגענו אחרי חמש דקות נסיעה לנקודת מפגש.כל הגברים האחרים היו אחרי ארוחת בוקר חלקם היו שכובים ונחו .אני נגשתי לאותו חבר הסתכלתי לו בעיינים ואמרתי לו :"אני אוהב אותך תודה שעברתי איתך את החווייה ,תודה שדאגת לי וחשבת עלי ברגעים האלה שהיינו רק אני אתה ,שיתפתי אותו ברגעים ובמחשבות שעברו עלי והוא שיתף אותי במה שעבר עליו בפחד בספק בדאגה באמונה שהיה טוב רק להאמין בקדוש ברוך הוא שנמצא למעלה וזה מה שהיה . איזה כיף שיש לי חבר כזה במסע .