דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


על חירות ואוטונומיה 

מאת    [ 14/04/2013 ]

מילים במאמר: 2860   [ נצפה 3915 פעמים ]

 

על חירות ואוטונומיה

רפי כהן-אלמגור

 

 

חירות הינה תנאי הכרחי עבור אנשים על מנת להפעיל את יכולותיהם באורח עצמאי. חירות הינה הכרחית על מנת לאפשר לפרטים לגלות ולגבש במרוצת התנגשות הדיעות בחברה את עמדותיהם ואת תוכניות חייהם. הרעיון המרכזי בבסיס האוטונומיה הינו ממשל עצמי. לפיכך הדיעה הליברלית הרווחת היא שהפרטים צריכים להיות חופשים לנהל את ענייניהם מבלי שיהיו כפופים באורח מדכא לכוחות חיצוניים. בני אדם הינם חופשים כאשר ביכולתם לעצב את דיעותיהם, להכריע בין חלופות, ולפעול על פי המחויבויות שהם נוטלים על עצמם על פי אמונותיהם.

   שלוש הערות הינן רלבנטיות בהקשר זה. ראשית, בני אדם יכולים להחליט לא לעשות דבר וכל זמן שהם מגיעים להחלטה זאת באורח חופשי, מבלי כפייה, הרי אותם אנשים מפעילים את האוטונומיה שלהם. ההחלטה שלא לפעול היא גם כן החלטה. במילים אחרות, אוטונומיה עניינה בקבלת החלטות. אין היא מרמזת בהכרח על עשיית פעולה כלשהי.

   שנית, יש לומר כי לא כל הכוחות החיצוניים נתפסים על ידי פרטים כמכשלות. חלק מאותם הכוחות נתפסים באורח אינטגרלי של עובדות החיים, כגורמים הטבועים בעולם המציאות בו אנו פועלים. אחרת תהפוך כל תפיסת המונח "מכשלה" לאבסורד. כך, לדוגמא, קירות וחומות יראו כמחסומים עוינים לא רק עבור אלו היושבים מאחורי סורג ובריח בבתי הכלא אלא גם עבור אזרחים חופשיים. זאת למרות שקירות מספקים לנו את הצורך במקלט מפני רוחות, מפני שרב ומפני קור, והם גם עונים על הצורך שלנו בפרטיות.

   ההערה השלישית עניינה בתפיסת ההגשמה העצמית והאוטונומיה. אין הגשמה עצמית מרמזת בהכרח על פיתוח מלא של כל יכולותינו. יתכן ופרטים יהיו מחוננים בתכונות מסוימות אותן כלל לא ירצו לפתח. כך למשל, לשמעון יש את היכולת להקרבה עצמית אולם אין הוא מעוניין לתת לה ביטוי. אחות רחמנייה יתכן ויש לה את היכולת להקדיש עצמה לחולים ביבשת נידחת כאשר דמותה של פלורנס נייטינגל עומדת לנגד עיניה, אך אין לה כל עניין בכך. יתכן והחלטתה שלא להקדיש את חייה למטרה זאת נובעת דווקא משום שברצונה לתת ביטוי ליכולת אחרת בה היא ניחנה (נאמר גילוי אהבה להוריה ולבעלה) אשר באמצעותה היא חשה כי תגיע לכלל הגשמה ומיצוי עצמיים. בני אדם יכולים לבחור בנתיב אחד של פיתוח יכולות, נתיב אותו הם רואים כבעל ערך, וחשיבות סיפוקו עולה בעיניהם על החשיבות שהם נותנים לפיתוח יכולות אחרות בהן הם ניחנים. לכן לא ניתן לומר כי בהזנחת פיתוח יכולות מסוימות ובהתרכזות בפיתוח אחרות בני אדם לא מגשימים עצמם בצורה מלאה. זאת כל זמן שהפרטים מעצבים את סדר העדיפויות שלהם מתוך החלטתם הם ומרצונם החופשי.

   לחילופין אנשים יכולים להחליט לפתח יכולות מסוימות בהן הם ניחנים אך לא באורח מלא. סמדר ניחנה ביכולת כתיבה מעולה כמו גם בחושים פוליטיים מפותחים. היא מחליטה להסתפק בכתיבה בלתי שיטתית וחובבנית ובו זמנית להיות פעילה פוליטית. סמדר יודעת כי הקדשת משאבים (זמן, מחשבה, פיננסים וכו')לשני הדברים גם יחד מונעת ממנה להגיע לשיאים באחד מן התחומים. סמדר חשה כי לא תוכל להגשים עצמה בצורה בה היא חושקת אם תוותר על אחת מאהבותיה, ובכך מקטינה היא מראש את אפשרויותיה להיבחר לראשות מפלגתה כמו גם להותיר את רישומה על העולם הספרותי. בכל זאת, אם חשה היא כי הגשימה את מטרותיה אזי גם תחווה היא תחושה של הגשמה עצמית. יש לחזור ולהדגיש: בני אדם הינם אוטונומים אם מגוון של אפשרויות בחירה פתוח בפניהם וחייהם הם תוצר ההוצאה אל הפועל של אפילו מקצת ממגוון החלופות. פרטים אשר מעולם לא חוו בחירה משמעותית, או מעולם לא היו מודעים לאפשרויות הפתוחות בפניהם, או מעולם לא הפעילו את יכולת הבחירה בעניינים מהותיים אלא פשוט נסחפו בזרם החיים ללא מחשבה, אינם אנשים אוטונומים במובן המלא והמהותי של המילה.

   בחירה אוטונומית אינה חייבת להיות הבחירה הטובה ביותר שבנמצא. ההנחה היא שמידה מסוימת של רציונאליות באה לידי ביטוי עת אנשים אוטונומים מקבלים החלטה מסוימת, אולם אין בכך כדי לומר כי רציונאליות האדם הינה מלאה ומושלמת. בני אדם יכולים לבחור חלופה לא מוצלחת במיוחד ועדיין יחשבו לאוטונומים. זאת ועוד, קיימות מגבלות אובייקטיביות אשר מקשות על דרך קבלת ההחלטות. מגבלות אלו עלולות למנוע בעדנו מלהגיע להחלטה הטובה ביותר האפשרית. אך לעתים רחוקות אנו נוטלים החלטה כאשר בידינו כל הנתונים והמידע אודות מקרה מסוים. יש בנמצא מגבלות אובייקטיביות על יכולתנו להגיע לערוצי מידע. קיימות גם מגבלות על מידת ההשקעה שיש באפשרותנו להסכין לה כדי להגיע לכלל המידע, גם אם המידע הינו נגיש. כך לדוגמא, חוקרת המבקשת ללמוד את סוגיית האלימות במשנה הסוציאליסטית לא תטריח עצמה לקרוא את מאות, אולי אלפי, הספרים שנכתבו בסוגייה זו. לכן, במקום לדבר על כלל המידע המצוי אנו מתרכזים במידע שנראה לנו דרוש לשם קבלת ההחלטה. עלינו מוטלת החובה להכריע איזה מידע הינו ממין הנידון  (רלבנטי), על איזה מידע לוותר, ועד כמה עלינו לחתור לחיפוש המידע עד שנספק את רצוננו.

 

   הגורם המאפיין ומבחין אוטונומיה הינו, אם כן, היכולת להפעיל חשיבה עצמאית לשם עיצוב שיקול דעת, זאת גם אם רציונאליות הפרט הינה מוגבלת. יתכן ופרטים לא ייקחו בחשבון מידע מסוים גם אם הוא רלבנטי לשם קבלת ההחלטה בה הם מתחבטים מתוך סיבות שונות ומגוונות. יתכן ואותם פרטים לא מכירים במידת הנחיצות של אותו מידע לשם קבלת ההחלטה. לחילופין יתכן ובני אדם מכירים בעובדת הרלבנטיות של מידע מסוים לקבלת החלטה אך אין להם את הכלים להתמודד עם אותו מידע, ולכן אין ביכולתם להפיק ממנו תועלת (לדוגמא, עריכת חישובים מתמטיים סבוכים העשויים להגדיל את רווחיהם הפיננסים). לעתים פרטים יעדיפו להתעלם מעובדות מסוימות משום שהן סותרות רגשות או אמונות מסוימות עליהן אין הם מעוניינים לוותר.  בכל זאת אנו נאמר כי על אף ההתעלמות מאותן עובדות הפרטים הינם אוטונומיים. אין נכפה עליהם לבחור בחלופה מסוימת ולוותר על האחרות. יכולתם (או העדר יכולתם) עלולה להגבילם ולמנוע מבעדם לבחור את החלופה הטובה ביותר האפשרית. אולם מנקודת מבטם הם הפרטים בוחרים בחלופה הטובה ביותר עליה הם מסוגלים לחשוב בהתחשב במגבלות הטבועות בהם. אוטונומיה אינה דורשת בחירה בחלופה הטובה ביותר או חשיבה נבונה נטולת הטיות, זאת כל עוד הפרטים מפעילים שיקול דעת בבחירה בין אלטרנטיבות. הדגש אינו על בחירת החלופה הטובה ביותר או על אחזקה בדיעות נכונות ואמיתיות כי אם על הדרך שבאמצעותה בני אדם מגיעים לדיעותיהם ומחזיקים בהן.

 

   מספר מילות הבהרה נחוצות ביחס למונח "שיקול דעת". שיקול דעת מניח הליך של בחינת חלופות, זאת על מנת להכריע באשר לדרך הפעולה הרצויה. הליך זה עשוי לכלול פעולות של נוהג והרגל אותן הפרטים מבצעים מתוך שיגרה, כרגילים ובקיאים, מבלי להקדיש להן מחשבה מרובה. במקרים אלו סיבות לפעולה נכנסות באורח אוטומטי לשיקול הדעת. הפרטים ערכו את חישוביהם בעבר, שקלו את החלופות והחליטו בדבר האופציה העדיפה בעיניהם. הם במתכוון הפחיתו את מספר החלופות, וזאת על מנת שלא להקדיש זמן כל פעם מחדש להחלטה איזה מידע הינו רלבנטי עבור עשיית פעולה מסוימת בנסיבות שגורות ומוכרות. באופן דומה אנשים מקטלגים פעולות, פרטים, מושאים וכו' על מנת לחסוך זמן כאשר הם מתעמתים בנתונים מוכרים. אנו מקטלגים דברים ונותנים להם שמות, וכך בנקיטת מונח אחד (ספריה, חדר שינה, אביב, רעיה, תיאטרון, אתניות, דמוקרטיה) אנו מרמזים על סביבה ונתונים מסוימים, מקלים על מהלך השיחה, וחוסכים את הצורך שבנקיטת הסברים מעייפים חוזרים ונישנים.

   היה ולדעת הפרטים צצים ועולים נתונים חדשים אשר דורשים התייחסות נוספת ואשר נראים כחשובים דיים, אזי הפרטים עשויים להעריך מחדש את החלטותיהם בעבר ולעצבן לאור הנתונים החדשים. בכך יש כדי לומר כי מנהגים אינם סותרים שיקול דעת ואוטונומיה, זאת בתנאי שהפרטים גם מאמצים לעצמם את הנוהג לבקר את ולפקח על מנהגיהם, ולוקחים הם בחשבון שינויים שחלו באישיותם או בחברה אשר עשויים להשפיע עליהם לשנות או אפילו להפר את מנהגיהם. כך לדוגמא, דנה מחליטה כי מהיום היא נוקטת מנהג קבוע של עשיית תרגילי מתיחות כל בקר. במרוצת הזמן הופכים התרגילים לרוטינה קבועה עבור דנה עד שאין היא מקדישה להם מחשבה מרובה. היא מבצעת אותם כל בקר באופן שגרתי ממש כשם שנוהגת היא, נאמר, לצחצח את שיניה. יש לדנה את היכולת להפסיק את המנהג אותו היא אימצה היה ותגיע להחלטה כי אין היא מסוגלת מבחינה גופנית לבצע את התרגילים, או מעדיפה היא להקדיש את הזמן לעשיית דבר מה שונה. ביצוע שגרתי, כמעט אוטומטי, של פעולות מסוימות אינו מרמז בהכרח על העדר שיקול דעת.

   באופן דומה, סוציולוגים רבים נוקטים במונח "ספרדים" על מנת להגדיר במילה אחת אנשים שמוצאם הוא מאסיה ואפריקה. אולם, אם נפתח את המושג לדיון ונעמוד על הבעיות הכרוכות בו (האם זהה הוא למושג "מזרחיים"? האם המושג מתאים לתיאור יוצאי תימן, טורקיה ותוניס כמו גם לתיאור יוצאי ספרד ובולגריה?), אזי יתכן ונפסיק להשתמש במונח הזה. אז תהא מוטלת החובה על מדעני החברה לתור אחר מושג אחר אשר יוכל לתאר בנאמנות וביתר חדות את קיבוץ האנשים שמבקשים הם לתאר. שיקול דעת מופעל כל זמן שאנו פתוחים לבקר ולהעריך מחדש מושגי קטלוג וקטגוריזציה.

 

   טענתי כי שיקול דעת מניח מידה מסוימת של רציונאליות הננקטת על ידי הפרטים. ואולם, הפעלת שיקול הדעת יכולה לכלול מרכיבים אשר צופים במעשה יכולים לראות כבלתי-רציונאלים בעוד שמנקודת מבטם של הפרטים שיקולים אלו הינם רציונאלים בהחלט. כלומר, הפרטים יכולים לנהוג בדרך אשר תציג אותם כבני אדם אי-רציונאלים בעוד שזאת בדיוק כוונתם. הם מבקשים להעביר תחושה של אי-רציונאליות על מנת לקדם את מטרותיהם. לעתים דרך פעולה מסוימת אשר נתפסת על ידי הצופים כבלתי רציונאלית עשויה להעניק לנוקטים בה יותר יתרונות מאשר דרך פעולה צפויה ו"רציונאלית". בשדה היחסים הבינלאומיים מדיניות של הליכה על סף תהום הוכחה לעתים כדרך טובה להשגת הישגים. היא העניקה לנוקטים בה יותר רווחים משהיו יכולים להשיג בנקטם מדיניות קונבנציונאלית וצפויה. מנהיגים מסוימים אכן בחרו במודע לפתח תדמית אי-רציונאלית על מנת לשפר את מעמדם ולזכות ביחס מועדף. האמרה שיוחסה לכמה ממתנגדי מועמר קדאפי "עזבו אותו, הוא מטורף" העניקה לקדאפי מרחב תמרון נרחב יותר משהיה יכול לצפות אילו נהג בדרך "רציונאלית" ומקובלת בחברת העמים. דברים שהיו בגדר הבלתי נסבל בהינקטם על ידי מנהיגים "שפויים" הותרו לקדאפי משום תדמיתו השנויה במחלוקת. כיום צפון-קוריאה מתנהגת בצורה בלתי-צפויה המדירה שינה ממנהיגי המערב.

   כמו כן יש לציין כי פרטים המפעילים שיקול דעת באורח אוטונומי לא בהכרח יבחרו באורח רציונאלי. לרגשות יתכן ויהיה משקל נכבד בהליך קבלת ההחלטות. אנשים אוטונומים יתכן ויפעלו באורח אימפולסיבי ובצורה רגשנית. לכן חשוב להבחין בין אנשים אוטונומים לבין פעולות אוטונומיות. לא כל פעולה של אדם אוטונומי הינה פעולה אוטונומית. בני אדם אוטונומים יכולים לבחור (במודע) או להידחף (במודע או שלא במודע) לפעולה לא-רציונאלית, רגשית. אנו נאמר שאותם פרטים הינם אוטונומים בכל זאת כל זמן שאין הם מאבדים שליטה על מעשיהם.

   כאן מתעוררת השאלה האם קיים קשר ישיר בין מידת הרציונאליות של בני אדם לבין היותם אוטונומים. חווה הינה אוטונומית אם היא מפעילה באופן עצמאי את היכולת הרציונאלית שלה לשם שקילת דיעות ומעשים. ואולם, רציונאליות הפרט יתכן ותהא לוקה בחסר, פגומה ומושפעת ממצבי רוח, רגשות ודברים בלתי צפויים אחרים. לשם הגדרת אוטונומית הפרטים, אין זה משנה שבני אדם יקבלו החלטות נטולות דמיון, או החלטות אשר מגלות את בורותם, רגשותיהם, העדר ביטחונם או/ו העדר יכולת ביקורתית. דרישות האוטונומיה הינן לפיכך חלשות. לרציונאליות אין תפקיד חשוב בהגדרת אדם כאוטונומי.

   הדוגמא הבאה תשפוך אור נוסף על טיעון זה. דן מאוהב קשות בדנה. אהבתו העזה מניעה אותו לגמד את העובדה, הרלבנטית גם לדעתו, כי מלבד אהבתם אין לו ולדנה ולו גם דבר אחד מן המשותף. ניתן לומר כי דן איננו רציונאלי. יתכן כי דן עצמו יכיר בכך שהוא איננו רציונאלי. עם זאת, עבורו חשוב יותר לחיות (ולו גם במחיר מריבות בלתי פוסקות) עם האשה שהוא אוהב מאשר לנהוג באורח רציונאלי ולוותר על מערכת היחסים שהוא מקיים עם דנה. אנו נוכל לומר כי רגשותיו של דן מנעו ממנו את היכולת לקיים פיקוח מלא על הסיטואציה, אך לא נוכל לומר כי דן פעל בצורה לא-אוטונומית, זאת משום שלא הופעלו עליו מגבלות חיצוניות וההחלטה לא נכפתה עליו. כאדם רציונאלי, דן עדיין מסוגל לשקול ולבקר את החלטתו כעבור תקופת זמן מסוימת, להעריכה מחדש לאחר תקופת חיים משותפת בחברת דנה המסכימה לנסיון הזוגיות, ואולי לשנותה.

 

   אם כן, כאשר אנו עוסקים בפעולה אוטונומית, הדגש מושם על אופן קבלת ההחלטה ולא על התוצאה. אנשים בוחרים בצורה אוטונומית כאשר הם מזהים ומעריכים את הגורמים הרלבנטים אשר לא כולם הינם רציונאלים. לעתים קרובות אנשים (פועלים וצופים מן הצד כאחד) לא יכולים להעריך את כל הגורמים בצורה רציונאלית. אין בכך כדי לומר כי אוטונומיה דורשת קבלת החלטות סוליסטית, בלי שמיעת חוות דעת הזולת. ההפך הוא הנכון: יהיה זה לתועלת הפרטים להאזין לדיעות שונות ולבקש בעצת אחרים אשר יתכן ויש להם יותר ניסיון או מידע אודות נושא ההחלטה. היוועצות בזולת תהא לתועלת כל זמן שהיועצים אינם גולשים למניפולציות, כל זמן שאין הם מאירים את דעתם בכל דרך אפשרית ועושים כמיטב יכולתם למנוע מבעד הפרטים להיות חשופים לדיעות המתנגדות לדעתם. הפרטים יכולים לסמוך על דעת הזולת אולם מן הראוי כי יאזינו גם לדיעות סותרות ויפעילו שיקול דעת. האזנה לדיעה נוספת עשויה להוות נדבך מסייע לעיצוב דעתם שלהם אם היא מתבצעת תוך חשיבה ביקורתית. אוטונומיה דורשת לפיכך כי ההחלטה הסופית תהא של הפרט, זאת לאחר שמיעת החומר שנראה רלבנטי לקבלת ההחלטה והפעלת ביקורת לשם הערכתו.

 

   הפועל היוצא מדיון זה הוא שמגבלות פנימיות אינן הופכות את הפרט לפחות אוטונומי. אנשים אוטונומים הם אלו אשר ניחנים ביכולת לשיקול דעת ולקבל החלטות על סמך סיבות (הגיוניות או רגשיות) תוך שאין הם כבולים במגבלות חיצוניות. מגבלות פנימיות מעכבות חשיבה רציונאלית, מונעות מהפרטים את היכולת להבין את מכלול המשמעויות היכולות לנבוע מעשיית פעולה מסוימת. לכן עלולות הן להשפיע על הפרטים שלא לבחור באופציה הטובה ביותר הפתוחה בפניהם. יחד עם זאת, ככלל אין בכך כדי לומר כי מגבלות פנימיות הופכות את הפרטים לפחות אוטונומים. מגבלות חיצוניות הן ההופכות את הפרטים לפחות אוטונומים ופוגמות בחירותם.  כעת שומה עלי להסביר מה הכוונה ב"מגבלות חיצוניות". האם מגבלות אלו כוללות מגבלות חברתיות? האם כוללות הן, לשם דוגמא, נורמות, אמונות תרבותיות, מסורת, צווים, חוקים ותקנות?

 

   מן השיחה לעיל ניתן לגזור כי נורמות, אמונות תרבותיות, מסורת וחוקים אינם נכללים במסגרת תפיסת המגבלות החיצוניות. לא להם כוונתי באומרי שרק מגבלות חיצוניות מגבילות אוטונומיה. לא ניתן לנתק קבלת החלטות של פרטים מן ההקשר התרבותי שבו הן מתבצעות. ודאי שלא ניתן לנסות ולהפריד באורח מלאכותי את הפרטים מסביבתם החברתית. אנשים הם במידה רבה תבנית נוף מולדתם. הם מפנימים תפיסות חברתיות, אמונות ונורמות, ושופטים לפיהן אנשים, פעולות ודיעות. פרטים מבקרים דיעות ומעצבים החלטות על סמך עקרונות מסוימים אותם הם מקבלים. כולנו מחויבים לקבל תפיסות ואמונות מסוימות על מנת לבחון תפיסות אחרות באורח ביקורתי. אנו מאמצים רציונאל מסוים לשם בחינה והרהור אודות דיעות אחרות.

   לפיכך, מגבלות חיצוניות אשר אינן נתפסות כזרות ומנכרות או כאיום על הפרטים, אלא להפך, נראות על ידם הכרחיות ואף תורמות לאינדיבידואליות שלהם, מגבלות אלו אנשים מקבלים על עצמם ואין הן סותרות את האוטונומיה שלהם. הפרטים מאמצים נורמות ומפנימים קודים של התנהגות אשר עוזרים להם להגדיר את אמונותיהם, להבין את עצמם כמו גם את הזולת ואת סביבתם. אימוץ הנורמות עוזר לפרטים להבין את העולם בו הם חיים ולהגדיר את מקומם בחברה. כך, לשם דוגמא, אנשים מאמצים את נורמת המחויבות והתמיכה כחלק מתפיסתם את מושגי החיברות והמשפחה, מושגים המגבילים במידה מסוימת את האוטונומיה שלהם. אולם מגבלות אלו אינן נתפסות על ידי רוב הפרטים כמגבלות על חירותם או על האוטונומיה שלהם. פרטים רבים מקבלים על עצמם חיי משפחה ורוצים בחיי חברה משום שרואים הם במשפחה ובחברתיות דרכים לביטוי עצמי ולמימוש יכולת הנתינה שלהם, כיוון שמבקשים הם לחלוק עם הקרובים להם חוויות נעימות, וכיוון שרואים הם באהבה ובחיבה גורמים הכרחיים לקיומם כפרטים אוטונומים החיים בחברת אחרים. נורמות הנתינה, החלוקה והמחויבות ההדדית לא רק שאינן נתפסות על ידי רבים כמגבילות חירות ואוטונומיה, אלא דווקא כדרכים למימוש עצמי. בהעדרן פרטים עלולים לחוש כיצורים בלתי שלמים, כבני אנוש שאינם מממשים את היכולת הגלומה בהם.

   לפרטים יש, אם כן, אינטרס להעניק לזולת גם משום שפעולת הנתינה לזולת וההכרה הנלווית כי יש בפעולה זאת כדי להביא לזולת אושר, תורמים לסיפוק העצמי של הפרטים, גורמים להם לראות את עצמם כיצירים הומאנים אשר אישיותם הוטבה או שופרה בעצם היטיבם עם הזולת. ההתחשבות בזולת והיכולת לתת דורשות הגבלה עצמית מן הפרטים ובכל זאת רבים לא רואים בכך פגיעה באינטרסים החשובים להם. לכולנו יש אינטרס בקידום מוטיבציות אגואיסטיות ומסיבות דומות יש לנו גם אינטרס בקידום פעולות אלטרואיסטיות. על כן נכונים אנו ליטול על עצמנו הגבלות ולהקריב קרבנות מסוימים. אנו שואבים הנאה מגרימת אושר לזולת, גם לפרטים הזרים לנו.

   זאת ועוד, למרות שנורמות מכתיבות צורות פעולה מסוימות ולכן במידה מסוימת מגבילות אותנו, אין הן כפויות עלינו באורח אבסולוטי. עדיין יש מקום לחוסר קונפורמיות, להליכה כנגד הזרם, למרד נגדן, ולנסיונות לשנותן. הדוגמא הבולטת ביותר בהקשר של הדמוקרטיה הליברלית היא הנורמה המקובלת של "אדם אחד, קול אחד". רעיון זה שנחשב למגוחך ואפילו מסוכן אך במאה שעברה, שגור כיום בכל הדמוקרטיות הליברליות. נשים זכאיות להצביע כיום בדיוק כמו גברים ועליתות מסוימות לא דורשות לעצמן כפל קולות כפי שג'ון סטיוארט מיל ביקש להעניק לעליתות של אוקספורד וקימברידג'. נסיבות משתנות ומביאות חברות לאמץ נורמות חדשות ולהתאים עצמן להתפתחויות שחלו במרוצת הזמן. אנשים מכירים בצורך בשינוי תנאי החיים, בעיצוב מחדש של עקרונות מנחים. יש ביכולתנו לבקר נורמות קיימות ולנסות לשנותן. ההנחה העומדת בבסיס ראייה זאת היא שהיזונים חוזרים מתקיימים באורח בלתי פוסק בין האזרחים למקבלי ההחלטות. היזונים אלו הם אשר מעניקים לנורמות את התמיכה המוסדית. באשר לאוטונומית האזרחים, ההנחה היא שהם עשויים לקבל על עצמם את רוב (או את כל) הנוהגים והנורמות הרווחים בחברתם. כל זמן שהם מפעילים שיקול דעת ומחשבה, ואין הם מקבלים את אותם הנוהגים והנורמות כראה וקדש נתונים, הרי ניתן לומר כי הפרטים הינם אוטונומים.

 

   לסיכום, הפנמה של תפיסות, אמונות ונורמות חברתיות הינה תנאי הכרחי לבחינה ביקורתית של כל מעשה או פעולה. כולנו מחזיקים במערכת כלשהי של תפיסות ואמונות אשר מסייעת לנו להגדיר את עצמנו, ומספקת לנו קני-מידה להערכת הסביבה בה אנו חיים. אישיות אוטונומית מתפתחת בתוך סביבה חברתית אשר אינה נקייה מאילוצים ומגבלות. חלק מאותם אילוצים אנו מקבלים כעובדות חיים, מבלי לראות בהם מגבלות. אילוצים אחרים אנו רואים כמגבילים חירות אולם אנו נכונים לקבלם משום שמכירים אנו בחשיבותם לקיום החברה ולחיים בצוותא (לדוגמא, רוב האזרחים מקבלים את חובת השירות בצה"ל). מכשלות הינן מגבילות חירות רק אם הן מגבילות את טווח האפשרויות הקיים בנסיבות ובתנאים הנתונים.

 

 

בברכה

 

רפי כהן-אלמגור

http://almagor.blogspot.com

Website: http://www.hull.ac.uk/rca

Twitter: @almagor35

 

 

 


רפי כהן-אלמגור


http://almagor.blogspot.com


Website: http://www.hull.ac.uk/rca>

Twitter: @almagor35




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב