היפוכונדריה - על פחד ממחלות 

היפוכונדריה היא קושי נפשי המתאר אנשים המביעים פחד וחרדה מפני האפשרות שיחלו במחלות שונות, למרות בריאותם האיתנה. אנשים אלו חוששים רוב הזמן כי סימנים שונים שמופיעים בגופם או תחושות גופניות שהם חשים מעידים על קטסטרופה נוראית המתרחשת בגופם. מחלה ממאירה, ניוונית או חשוכת מרפא – הם המחשבה הראשונה שעולה בהם כאשר הם מבחינים בבליטה לא מוכרת בגופם. תחושות אלו כמעט תמיד ולא יפחתו גם אחרי שיקבלו אבחנה כי הם בריאים (למשל שאותה בליטה היא בעצם עקיצת יתוש מציקה בלבד) – להיפך הם יחפשו עוד ועוד מידע אודות פשר הבליטה, ילכו מרופא לרופא – מומחה למומחה בתקווה שהם אלו שיחשפו את הנורא מכל. הם יתלוננו בפני כל מי שיהיה מוכן לשמוע על הכאבים והסבל הרב שנגרם להם, ינסו לשכך את הכאבים בעזרת משככי כאבים רבים (והפעם יגרמו לעצמם נזק אמיתי), יכעסו על כל הרופאים שאינם מאמינים להם, יכעסו על הסביבה שאינה מאמינה להם, יטילו ספק בתשובות התקינות של הבדיקות ובכלל באמינות הרופאים והרפואה כולה ויסרבו לקבל את האפשרות שיש קשר בין קושי נפשי שהם חווים לבין הופעתם של הכאבים.

העיסוק הבלתי פוסק בכאב, בבדיקות, בחשש ובחיפוש אחר מחלות גובה מחיר כבד מהסובלים מהיפוכונדריה – אנשים מתרחקים מהם והם מתרחקים מאחרים, תפקודם נפגע, הם נעדרים רבות מהעבודה ומעמידים בסיכון את פרנסתם ומאבדים את אמונם של הרופאים בהם, וסבלנותם אליהם.

כאשר אנשים שומעים על היפוכונדרים הם נוטים לזלזל באותם אנשים – שהרי האדם אינו באמת חולה. אלא שחשוב להבין שאומנם לאנשים עם היפוכונדריה אין באמת מחלה, הם אינם מתחזים וחווים כאב ומצוקה משמעותיים לא פחות מאנשים חולים.

טיפול

בדרך כלל אנשים הסובלים מהיפוכונדריה יגיעו לטיפול בעידוד ובעקבות הפנייה של קרובי משפחתם. הם עצמם אינם מאמינים או אינם מסוגלים להתמודד עם ההבנה כי הקושי שלהם אינו נובע ממחלה כלשהי או מצב בריאותי חמור אלא מקושי נפשי.

כמו כן, לחשש ממחלות בקרב אנשים הסובלים מהיפוכונדריה ישנו מאפיין נלווה, משמעותי ביותר המשפיע על התמודדותם על הקושי. הריצה מבדיקה לבדיקה, ההתמקדות בגופני, החשש מפני מחלות או הידיעה שסביר שהם סובלים מבעיה גופנית חמורה או קלה, מאפשרת להם להימנע מהתמודדות עם הקשיים הנפשיים העומדים בבסיס ההפרעה. הם יכולים לעסוק בבעיות הבריאותיות שלהם ו"פטורים" מלעסוק בבעיות בזוגיות שלהם, בקשיים שלהם ביצירת קשרים חברתיים, בדימוי העצמי הנמוך שלהם, בפחד מראיונות עבודה ועוד.  כמו כן, כאשר הם עסוקים במחלה ונמצאים בתקופה של ספק כן מחלה, ספק לא, רבים מהם מקבלים יחס אוהד ואמפאתי, שאינם מקבלים כאשר מעל לכל ספק הם בריאים. הרצון להמשיך לקבל יחס קרוב מעין זה, דאגה ותשומת לב מניע אותם להיות משוכנעים שגם הרופא הזה טעה והם זקוקים לאבחנה נוספת. מאפיין זה מכונה – רווח משני – כלומר, אף על פי שאנשים אלו סובלים מפחד אמיתי הגורם להם למצוקה, הם נמנעים לטפל בו שכן אז הם עלולים "לסכן את הלגיטימציה שלהם" שלא לעסוק בקונפליקטים, בהתמודדות הנדרשת בשגרה או פשוט להפסיק לזכות לתשומת הלב לה זכו קודם לכן.

מומלץ לפנות להתייעצות עם גורם מקצועי, פסיכיאטר או פסיכולוג, על מנת להחליט על הטיפול המתאים ביותר בהיפוכונדריה. מכיוון שבמקרים רבים היפוכונדריה מאופיינת בקשיים רגשיים נוספים, מלבד החשש מפני מחלות, יש לבחון מהו הטיפול הטוב ביותר עבור הפונה. בדומה לטיפול בחרדות נוספות, גם הטיפול בהיפוכונדריה נשען על זיהוי המחשבות המלוות את החרדה ועבודה על אימוץ מחשבות חלופיות על-מנת להפחית את החרדה ואת ההתנהגות ה נובעת ממנה. טיפול מעין זה מכונה טיפול קוגניטיבי התנהגותי. כאשר, מופיעים קשיים נוספים כמו דיכאון, דימוי עצמי נמוך ועוד – מומלץ שילוב של כלים קוגניטיביים התנהגותיים כחלק מטיפול פסיכולוגי ארוך טווח המתמקד במקור לכל הקשיים המלווים את המטופל.