שר הביטחון, אהוד ברק, הודיע היום (7.2.08) במהלך ביקור בצאלים כי אם יימשך ירי הקסאמים מעזה, "נגביר עוד את הפעילות שלנו ואת הפגיעות בצד השני עד שנביא פתרון לירי הקסאם".
אמנם נכון שחיסול גורמי טרור ופגיעה במעבדות נפץ ברצועת עזה הן פעולות לגיטימיות של הגנה-עצמית, אך יש לשאול האם "הגברת הפגיעות בצד השני" היא הנוסחה שתביא לפיתרון ירי הקסאמים? הרי במלחמת לבנון השנייה ההערכות לגבי מספר ההרוגים מקרב החיזבאללה נעו בין 500 ל-700 ועדיין המלחמה לא נגמרה בניצחון. גם באינתיפאדות ספגו הפלסטינים מספר אבידות רב יותר ועדיין הם ממשיכים במערכה האלימה נגד ישראל בכל מישור אפשרי.
את הסיבה המרכזית להתמשכות הטרור ניתן למרבה הצער למצוא דווקא בדבריה של שרת החוץ לבני שהודיעה, בתום מפגש עם הגנרל האמריקני וויליאם פרייז'ר, ש"הדרך להקמת מדינה פלשתינית עוברת דרך הבטחת ביטחון ישראל". כאשר שרת החוץ של מדינת ישראל מבטיחה לפלשתינאים מדינה עצמאית לאחר שנים ארוכות של טרור, הודעה שבאה ביום בו משוגרות 17 רקטות קסאם לעבר ישראל, הם מבינים שדווקא הטרור הוא זה שמוביל אותם להישגים מדיניים. תובנה זו יוצרת הצדקה למחיר ההרוגים: הם לא מתו לשווא, אלא למען השגת מדינה פלסטינאית.
על מנת לעצור את הטרור יש לשלב פעילות בשני מישורים מרכזיים: הבטחוני והמדיני. במישור הבטחוני, יש לייצר ניצחון מוחלט בשטח על ארגוני הטרור ולעקרם מן השורש. פעילות בכיוון זה נעשתה בשנת 2002 במבצע "חומת מגן" שבה חזר צה"ל למרכזי הערים שכם ורמאללה, פעילות שהקטינה במאות אחוזים את מספר ההרוגים והפיגועים נגד ישראל.
המישור השני הוא המדיני: על הפלסטינים להבין שפעילות הטרור לא תוביל למדינה פלסטינית. את החלום הזה יש לגנוז אחת ולתמיד. רק כאשר הפלסטינים יבינו שפעילות הטרור איננה נושאת עמה פירות מדיניים, הם יתחילו לראות בנפגעים מהצד שלהם "קורבנות שווא".
למרבה הצער, הדיבורים על פעילות בהיקף מצומצם בעזה ועל הגדלת מספר הנפגעים, בשילוב הדיבורים והמו"מ למדינה פלסטינית, מחטיאים את המטרה.
אמנם נכון שחיסול גורמי טרור ופגיעה במעבדות נפץ ברצועת עזה הן פעולות לגיטימיות של הגנה-עצמית, אך יש לשאול האם "הגברת הפגיעות בצד השני" היא הנוסחה שתביא לפיתרון ירי הקסאמים? הרי במלחמת לבנון השנייה ההערכות לגבי מספר ההרוגים מקרב החיזבאללה נעו בין 500 ל-700 ועדיין המלחמה לא נגמרה בניצחון. גם באינתיפאדות ספגו הפלסטינים מספר אבידות רב יותר ועדיין הם ממשיכים במערכה האלימה נגד ישראל בכל מישור אפשרי.
את הסיבה המרכזית להתמשכות הטרור ניתן למרבה הצער למצוא דווקא בדבריה של שרת החוץ לבני שהודיעה, בתום מפגש עם הגנרל האמריקני וויליאם פרייז'ר, ש"הדרך להקמת מדינה פלשתינית עוברת דרך הבטחת ביטחון ישראל". כאשר שרת החוץ של מדינת ישראל מבטיחה לפלשתינאים מדינה עצמאית לאחר שנים ארוכות של טרור, הודעה שבאה ביום בו משוגרות 17 רקטות קסאם לעבר ישראל, הם מבינים שדווקא הטרור הוא זה שמוביל אותם להישגים מדיניים. תובנה זו יוצרת הצדקה למחיר ההרוגים: הם לא מתו לשווא, אלא למען השגת מדינה פלסטינאית.
על מנת לעצור את הטרור יש לשלב פעילות בשני מישורים מרכזיים: הבטחוני והמדיני. במישור הבטחוני, יש לייצר ניצחון מוחלט בשטח על ארגוני הטרור ולעקרם מן השורש. פעילות בכיוון זה נעשתה בשנת 2002 במבצע "חומת מגן" שבה חזר צה"ל למרכזי הערים שכם ורמאללה, פעילות שהקטינה במאות אחוזים את מספר ההרוגים והפיגועים נגד ישראל.
המישור השני הוא המדיני: על הפלסטינים להבין שפעילות הטרור לא תוביל למדינה פלסטינית. את החלום הזה יש לגנוז אחת ולתמיד. רק כאשר הפלסטינים יבינו שפעילות הטרור איננה נושאת עמה פירות מדיניים, הם יתחילו לראות בנפגעים מהצד שלהם "קורבנות שווא".
למרבה הצער, הדיבורים על פעילות בהיקף מצומצם בעזה ועל הגדלת מספר הנפגעים, בשילוב הדיבורים והמו"מ למדינה פלסטינית, מחטיאים את המטרה.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
