הנהגת ערביי ישראל ערכה בסוף השבוע שעבר (1 בפברואר 2008) הפגנת המונים בסכנין נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לסגור את תיק מהומות אירועי אוקטובר 2000. במהלך ההפגנה, אמר ח"כ מוחמד בראכה, יו"ר מפלגת חד"ש, כי החלטת מזוז "מתירה את דמנו". יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל, שווקי חטיב, אף האשים את מזוז במתן לגיטימציה להרג ערבים והודיע כי ההנהגה הערבית תוסיף "לרדוף את הרוצחים" ותפנה לערכאות בינלאומיות בנושא זה. האשמות אלה של ראשי ההנהגה הערבית הינן בבחינת "הפוסל, במומו פוסל".
מבלי להיכנס לעובי הקורה בפרטי הראיות של האירועים ולהתדיינות המשפטית, ראוי להתבונן בהתייחסות העקרונית והמעוררת שאלות נוקבות של הנהגת ערביי ישראל לעצם הפעלת אלימות נגד הממסד הישראלי. את עמדת ערביי ישראל אפשר לתמצת בנקודות הבאות:
מתן לגיטימציה לאלימות - ההנהגה הערבית סבורה כי לערביי ישראל הייתה זכות להגיב כפי שהגיבו במהומות אוקטובר 2000 על ביקורו של חה"כ אריאל שרון בהר הבית. היא נמנעה מלגנות את ביטויי האלימות הקשים שאפיינו את האירועים, הגם שהם סיכנו את חייהם של שוטרים ואזרחים ישראליים, ובאחד המקרים (ג'סר אל-זרקא) אף גרמו למותו של ישראלי כתוצאה מאבן שהושלכה לעבר מכוניתו. באופן דומה, ההנהגה הערבית התנגדה להעמיד לדין את רוצחיו של הרוצח, עדן נתן זאדה, לאחר שהוא נכבל באזיקים לעמוד באוטובוס, נשקו נלקח ממנו והוא לא היווה עוד סכנה.
רוצחי ישראלים מוצגים כ"לוחמי חירות" - ועדת המעקב קוראת לאסירים הביטחוניים (שהינם אזרחי ישראל), שחלקם הורשעו במעורבות ברצח ישראלים, "אסירי חירות" ו"אסירים פוליטיים" ודוחה בתוקף את מה שהיא מכנה "ניסיונות הממסד הישראלי החוזרים ונשנים לראות בכל הזדהות עם אסירי החירות תמיכה בטרור". ההנהגה תובעת מממשלת ישראל לשחרר את האסירים הביטחוניים לאלתר ומדגישה את מחויבותה להמשיך לתמוך בהם בכל דרך אפשרית.
הנהגת ערביי ישראל אומרת, אפוא, במשתמע, כי אלה אשר הפעילו אלימות וסיכנו חיים במהומות 2000 נהגו כהלכה ואף אם היו מצליחים לגרום חבלות חמורות ורצח של אזרחים ישראליים, הם היו אמורים להיכלל אוטומטית תחת ההגדרה של "אסירי חירות" ולהיות זכאים להשתחרר מיידית מהכלא אף אם יורשעו בדין. היגיון זה מעורר תמיהה רבתי שכן משתמעת ממנו מסקנה סמויה לפיה, לכאורה, הנהגת ערביי ישראל נותנת לגיטימציה לרצח ישראלים במסגרת הסכסוך הלאומי ומעניקה רשת הגנה לרוצחים ומחבלים. טוב תעשה הנהגת ערביי ישראל אם תסיר עננה זו מעליה ותגנה גינוי כן ונחרץ כל מעשי אלימות משיקולים לאומיים או אחרים, תדרוש למצות את הדין באופן מלא כלפי האסירים הביטחוניים ותוקיע אותם בפומבי.
מבלי להיכנס לעובי הקורה בפרטי הראיות של האירועים ולהתדיינות המשפטית, ראוי להתבונן בהתייחסות העקרונית והמעוררת שאלות נוקבות של הנהגת ערביי ישראל לעצם הפעלת אלימות נגד הממסד הישראלי. את עמדת ערביי ישראל אפשר לתמצת בנקודות הבאות:
מתן לגיטימציה לאלימות - ההנהגה הערבית סבורה כי לערביי ישראל הייתה זכות להגיב כפי שהגיבו במהומות אוקטובר 2000 על ביקורו של חה"כ אריאל שרון בהר הבית. היא נמנעה מלגנות את ביטויי האלימות הקשים שאפיינו את האירועים, הגם שהם סיכנו את חייהם של שוטרים ואזרחים ישראליים, ובאחד המקרים (ג'סר אל-זרקא) אף גרמו למותו של ישראלי כתוצאה מאבן שהושלכה לעבר מכוניתו. באופן דומה, ההנהגה הערבית התנגדה להעמיד לדין את רוצחיו של הרוצח, עדן נתן זאדה, לאחר שהוא נכבל באזיקים לעמוד באוטובוס, נשקו נלקח ממנו והוא לא היווה עוד סכנה.
רוצחי ישראלים מוצגים כ"לוחמי חירות" - ועדת המעקב קוראת לאסירים הביטחוניים (שהינם אזרחי ישראל), שחלקם הורשעו במעורבות ברצח ישראלים, "אסירי חירות" ו"אסירים פוליטיים" ודוחה בתוקף את מה שהיא מכנה "ניסיונות הממסד הישראלי החוזרים ונשנים לראות בכל הזדהות עם אסירי החירות תמיכה בטרור". ההנהגה תובעת מממשלת ישראל לשחרר את האסירים הביטחוניים לאלתר ומדגישה את מחויבותה להמשיך לתמוך בהם בכל דרך אפשרית.
הנהגת ערביי ישראל אומרת, אפוא, במשתמע, כי אלה אשר הפעילו אלימות וסיכנו חיים במהומות 2000 נהגו כהלכה ואף אם היו מצליחים לגרום חבלות חמורות ורצח של אזרחים ישראליים, הם היו אמורים להיכלל אוטומטית תחת ההגדרה של "אסירי חירות" ולהיות זכאים להשתחרר מיידית מהכלא אף אם יורשעו בדין. היגיון זה מעורר תמיהה רבתי שכן משתמעת ממנו מסקנה סמויה לפיה, לכאורה, הנהגת ערביי ישראל נותנת לגיטימציה לרצח ישראלים במסגרת הסכסוך הלאומי ומעניקה רשת הגנה לרוצחים ומחבלים. טוב תעשה הנהגת ערביי ישראל אם תסיר עננה זו מעליה ותגנה גינוי כן ונחרץ כל מעשי אלימות משיקולים לאומיים או אחרים, תדרוש למצות את הדין באופן מלא כלפי האסירים הביטחוניים ותוקיע אותם בפומבי.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
