מדד המחירים לצרכן - עדיין אינדיקטור להמונים? 

מדד המחירים לצרכן - עדיין מקור מידע חשוב לשימוש האזרח או נתון סטטיסטי המשמש בעלי הון בלבד?
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עדכנה בימים האחרונים את משקלו של סעיף הדיור במדד המחירים לצרכן - ל-25.2%.
השינוי המפתיע במדד - ובמיוחד על רקע הבטחות חוזרות ונשנות של ראש הממשלה להוריד את מחירי הדירות -  מהווה הזדמנות להרהור מחדש באופיו של מדד המחירים לצרכן.
מה משקף מדד זה? למי הוא מועיל? האם הוא ממשיך לשמש עוגן לאזרחים מהשורה ולבעלי עסקים קטנים, הקמים מדי בוקר לעמול לפרנסתם והנוהגים להסתמך על אינדיקטור זה  בהחלטותיהם הכלכליות, או שמא הוא מאפשר עיוות המיטיב עם בעלי ההון דווקא? המענה לשאלה זו מתחיל במיקוד בעיוות.
ב-15 בינואר 2013 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כי מדד המחירים לצרכן עלה בשנת 2012 ב-1.6%. "שיעור אינפלציה הנמוך ביותר ב-6 השנים האחרונות" הריעו הכותרות ונתנו תחושה כאילו שיעור זה אינו שייך למציאת שאנו חווים. הפער בין שיעור אינפלציה נמוך לבין שחיקה בכוח הקנייה של מרבית אזרחי המדינה יצר דיסוננס מטריד. לפער זה - בין הנתון הרשמי לבין תחושתנו לגבי השחיקה בכוח הקנייה של האזרחים - עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת, במיוחד על רקע גילויו של הסטטיסטיקן הראשי אשר פוטר זה מכבר.
מדד המחירים לצרכן נועד לשקף את עליית המחירים של סל ההוצאות הממוצע ולבטא, לפיכך, את שיעור השחיקה בכוח הקנייה של אזרחי המדינה. הבעיה היא שהפער העצום בהכנסות אזרחי המדינה מקבוצות סוציו-אקונומיות שונות הופך את סל הצריכה הממוצע לחסר ערך. לפי נתוני דו"ח מרכז אדוה לשנת 2012 פערי ההכנסות במדינת ישראל  מתחלקות כך: הכנסת המנכ"לים של 100 החברות הגדולות שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית הייתה בשנת 2011 גבוהה פי 60 (!) מהשכר הממוצע במשק ופי 130 (!!!) משכר המינימום באותה שנה. (למי שנרתע מקריאת דוחות סטטיסטיים מוצע לעיין בסיקור הדו"ח בעיתון "הארץ").
פערי השכר הללו מבטאים פערי כוח קנייה של פי 60 עד פי 130. על רקע תמונה זו עולות שאלות כבדות משקל:
1. האם אפשר בכלל להרכיב סל צריכה "ממוצע" שישקף באופן מתקבל על הדעת את הצריכה בפועל של כל אחד מאיתנו?
2. האם שחיקת כוח הקנייה של מי שמרוויח פי 130 (או אפילו פי 60) זהה לשחיקת כוח הקנייה של מי שמרוויח שכר מינימום או שכר הממוצע?
התשובה היא - לא, כמובן. לכן מתבקש תיקון מיידי של העיוות.
אחת האפשרויות ליצירת אינדיקטור כלכלי שישקף מדויק יותר את שחיקת כוח הקנייה היא יצירת מכלול מדדים - מדד המחירים לצרכן עבור כל קבוצה סוציו-אקונומיות המתאפיינת ברמות הכנסה קרובות יחסית. זאת, על ידי הרכבת סל צריכה ייחודי לכל קבוצה סוציו-אקונומית, כך שסל הצריכה של הקבוצה ישקף מדויק יותר את מה שהמשתייכים ארליה צורכים בפועל.
מנגנון פשוט זה עשוי לשמר למדד המחירים לצרכן את ייעודו כאינדיקטור מרכזי לקבלת החלטת כלכליות מושכלות יותר - הן על ידי האזרחים, והן על ידי בעלי עסקים קטנים.