ההרמוניה שבין התנועה, המנגינה והשירה, יחד עם המסורת, המנטליות וחכמת החיים, כל אלה מגיעים לידי ביטוי בזירת ההתרחשות של משחק הקפוארה – ההודה. כבר בזמנים עתיקים נחשב מעגל אנשים כסוג של כינוס חברתי; צורתו של המעגל מעניקה שוויון לכל
המשתתפים, וכולם ביחד יוצרים כוח המשפיע על מי שנמצא בתווך - זה הכוח אותו אפשר למצוא גם בטכסים דתיים שונים. אחד המיתוסים על הקפוארה מסביר שהעבדים יצרו את המעגל כדי להסתיר מפני שוביהם את אימוני הלחימה.
הניצחון בהודה
…לכאורה הניצחון זאת ההכשלה. הסטרה(הפלה) לבועט כך שייפול על הישבן או בעיטה המגיעה בהפתעה ומסמנת פגיעה בפניו של השני. אבל הניצחון הוא גם הישרדותו של הקפואריסט ב'שדה ממוקש בערמומיות' campo de mandinga minado. הישרדות שיש בה את השליטה בעושר התנועתי ובהשתלבות עם תנועת היריב, החופש שבאלתור וביצירתיות והחיוך אל מול פני הסכנה. והצופים בהודה (במעגל הקפוארה) הם השופטים האמיתיים.
או…הניצחון הוא כאשר אחד משחק עם השני, אחד מפיל את השני, אחד מתחמק מהשני…כאילו שניהם גוף אחד. כשהשירה חודרת ללב, האשה שולט בהודה, ונדמה שאין הבדל בין הסולן והמקהלה שעונה, בין הבירימבאו לבין האוחז בו. כשהחבר הוא אויב, האויב חבר, ואילו המשחק הוא ריקוד הוא קרב הוא משחק. המאמינים של הקנדומבלה קוראים למצב זה של אקסטזה ראשונית בהה ונטו - אחרים פשוט חשים רגש התעלות וצמרמורת בגופם.
ואולי כלל לא קיים ניצחון בהודה. ובעצם, מלמדת אותנו הקפוארה על שיווי המשקל העדין והמורכב שיש בחיי היום יום, על כך שלפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה, ועל האפשרות להמשיך בז’ינגה על חוד התער של הסכנות האורבות לנו. על האחווה הבוגדנות ועל איך לשרוד בתוך חוסר הוודאות של החברה האנושית כשאתה מוכן לכל הפתעה שלא תבוא ובאותו זמן חופשי שמח ויצירתי... וכל אחד מגיע להודה משוחרר, כדי שיוכל לשחק, להפיל...ליפול, לנגן, לשיר, להופיע, לשמוח, ללמוד, ופשוט ליהנות מהעושר הטמון בריקוד הקרב האפרו-ברזילאי הזה.
קפואריסט אחד אינו יודע מה הוא עושה
השניים יודעים.
Um capoerista não se sabe o que ele faz
os dois sabem
(עממי)
המאמר מתוך הספר:ג'ינגה על חוד התער/דורון לוקס
הכותב דורון לוקס ממייסדי הקפוארה בישראל , וכותב הספר הראשון והיחיד בעברית על קפוארה -"ג'ינגה על חוד התער".
כיום מתאמן באקדמיה הגדולה בארץ ללימודי קפוארה לבוגרים - artnfight
לפרטים נוספים:www.artnfight.co.il