על-פי סקר רשמי שפורסם לאחרונה (16.1.13, לפרטים מלאים ראה בדהמרקר) על-ידי משרד התמ"ת - 55.4% (!)מכלל העובדים במשק טענו כי סבלו במהלך שנת 2011 מהצקות במקום העבודה - אם ממנהליהם, אם מקולגות ואם מלקוחות.
התעללות (המונח הנכון הינו abuse, לדעת כותב שורות אלה אפילו התרגום המקובל בישראל "התעללות" אינו מתאים...) במקום העבודה מוכרת בעולם המערבי עבר משנות ה-70 וכללים משפטיים שונים בארה"ב, בריטניה וצרפת נועדה להגן על העובדים מפניה ולהבטיח מקום עבודה מוגן, הוגן ונקי מלחצים והתעמרויות.
אלא שבישראל, לצערנו, המצב אינו כזה ואין כל חוק או הוראה המגינים על עובדים במפני התעללויות או התעמרויות או הצקות (אלא אם אלה הינן בהתייחסות מינית).
הסיבה היא פשוטה - בתחום דיני העבודה בישראל אין כמעט חקיקה נורמטיבית. כלומר, חקיקה שכוונתה לקבוע נורמות התנהגות נכונות במקום העבודה (כגון, לדוגמא, מניעת הטרדה מינית) אלא מרבית החקיקה והפסיקה בתחום הינן הוראות סוציאליות - כלומר, הוראות לגבי זכויותיו הישירות של העובד.
התוצאה היא שבישראל אין כל זכות מוגדרת למקום עבודה נקי ומשוחרר מהתעללויות או התעמרויות או הצקות.
מי מאיתנו לא מכיר בוס שנוהג להרים את קולו - אלא שכל עוד הרמת הכל אינה מלווה בהערות המהוות כשלעצמן הוצאת לשון הרע, או בעלות קונטציה מינית - אין הם אסורות ועובד או עובדת שמנהלו/תו צועקות עליו כל יום אינו יכול, לכאורה, לטעון דבר כנגד התנהגות זו: גם אם יבקש להתפטר בגין התנהגות זו, יצטרך הוא או היא להוכיח כי לאור ההתנהגות הזאת סבל מהרעה מוחשית בתנאי העסקתו רק כדי להיות זכאי לפיצויי הפיטורים המגיעים לו
גם המעביד מפסיד רבות מהתנהגויות מהתעללויות אלה משום שללא צל של ספק הן פוגעות, פגיעה אנושה לעיתים, בתפוקה ובתוצרת של אותו עובד/ת וכתוצאה מכך בכל מקום העבודה
אז מה עושים - ראשית, מעבידים יכולים וצריכים לקבוע הסדרים ותקנונים המבטיחים התנהגות נאותה במקום העבודה. אנו מכירים תקנונים שכאלה בתחום המשמעתי אלא שיש להסיבם גם לתחום ההתנהגותי
עובדים, יכולים וצריכים לנסות ולתבוע ככל שהם סובלים מהתעללות הזאת מתוך זכויות היסוד שלהם כאדם וכעובד וכן מתוך זכותם להיות מועסקים בצורה הוגנת ותמת לב, כלומר, יכול להיות כי הזכות לתום לב בהסכם ההעסקה כוללת גם זכות ברורה שלא לסבול מהצקות והתעמרויות במהלך ההעסקה
בכנס שערכנו בנושא לפני כשנה העלו משפטנים ופסיכולוגיים רבים פתרונות נוספים ואנו תקווה כי בשנים הקרובות נראה התפתחות גם בפסיקה בנושאים אלה
