השוק החופשי ומערכת החינוך 

חסידי הסוציאל דמוקרטיה ואנשי אקדמיה רבים המתנגדים לשוק החופשי ולכל סוג של הכנסת כללי תחרות בחינוך רוצים מאד (ואני מאמין בכנות לבם) שהמורים יהיו במצב טוב יותר. הם כמובן רוצים שמשכורתם תהייה גבוהה יותר, שמעמדם בחברה יהיה משופר ושיהיו יצירתיים וטובים יותר.

הבעיה שהם גם רוצים בהמשך קיום מערכת החינוך כגוף מתוכנן מהמרכז וכציבורי. גוף כזה הוא הירארכי מטבעו. הבעיה שבמערכות הירארכיות המבוססות על הנחתות מלמעלה למטה ועל תכנונים מרכזיים קשה לפתח ראש גדול. חרות ועצמאות הם עקרונות מפתח שמנוגדים לתכנון מרכזי ולהירארכיה.

הדוגמאות של מערכות יעילות כמו מפעלים עתירי ידע (אבל לא רק) בהן העובד הוא ראש גדול מראות ארגון שטוח למדי. צוותי עבודה מורכבים מעובדים מנוסים ופחות מנוסים ולא תמיד למשכיל יותר ישנה עדיפות. לעובד המנוסה (גם אם איננו בעל ההכשרה הפורמלית הגבוהה) יש מה לומר ולהשמיע ולקבוע. במערכת כזאת מסתכליחם פחות על מיקום העובד במדרג ויותר על נסיונו ויכולתו לתרום ליעילות המפעל ולפיתוח.

כל מערכת הירארכית המבוססת על תכתיבים ושליטה מרכזית מגיעה בסופו של דבר לסיאוב ולחוסר יעילות. לכן בגוש הקומוניסטי היישום הזה נכשל. לכן המערכות הציבוריות נמצאות במצב בעייתי ולא רק בישראל.

כאשר אני קורא את נבואות האפוקליפסה של חוקרים בעלי אוריינטציה סוציאליסטית אודות האסון שיביא יישום כללי שוק חופשי. אני תוהה ושואל "ומה קורה עכשיו"? האם כיום כאשר המערכת היא ציבורית ומרכזית והיררכית המצב טוב? האם ניסינו משהו אחר? אולי כדאי ללמוד יותר מראיית התוצאות ולא להתפתות לרטוריקה של יעדים? התוצאות של המערכת הציבורית המרכזית כיום הן חינוך אפור, אי שוויון, פיחות מעמד הוראה ועוד.

למרות מה שטוענים חוקרים רבים, מערכת החינוך הישראלית איננה מופרטת. חינוך פרטי קיים בכל מקום וזה לא מצביע על הכלל. העובדה היא שקיימים אזורי רישום, שהתכנון נעשה על ידי הממשלה, שאין בחירה אמיתית של הורים בבתי ספר. עצם היותה של המערכת מרכזית, ביורוקרטית והיררכית יוצר את השוק השחור או השוק האפור במקביל לשור הלבן. כך היה במדינות קומוניסטיות וסוציאליסטיות ובכל מקום שבו יש תכנון מרכזי ציבורי.

האם אין הפתרון טמון בהעברה של המערכת למגרש של תחרות על פי כללי השוק? הניסיון מראה שבתחומים בהם נעשה הדבר התוצאה היתה שיפור כללי במוצר או בשירות שסופק לצרכן. מערכת היררכית דכאנית מרכזית חייבת להוביל להתפתחות שוק שחור. הניסיון מראה שכאשר מערכת עוברת מתכנון מרכזי לטובת תחרות חופשית גם השוק השחור מתבטל. אין תמריץ לקיומו.

לכן במקום נבואות חורבן ובמקום לחשוב שניתן להמשיך לקיים את המערכת הקיימת ולשפרה דרך תכנון מרכזי הדוק יותר והזרמת כסף רב יותר צריך לחשוב בצורה פתוחה יותר ולהסתכל לצדדים וללמוד מלקחים של שירותים ציבוריים שהועברו למנגנון השוק. במקום לספק עוד מאותו דבר, במקום לזרוק כסף טוב אחרי רע או במקום להחזיק מערכת ציבורית כושלת יש לחשוב על שינוי כללי. שינוי שלא יהיה מלמעלה למטה אלא מלמטה למעלה. את זה עושה מנגנון השוק.