בין תלות לעצמאות, מה באמת נשים רוצות? 

מאז היותי ילדה אני זוכרת  את עצמי  נאבקת על "החופש" שלי ,כפי  שהבנתי את מהות החופש בשעתו. אני זוכרת את התנועה שלי בין הרצון להיות ילדה "טובה", מחייכת, מרצה, שותקת ומהנהנת  על מנת לזכות באהבה וחיבה, לבין הילדה המרדנית שמקשיבה רק לקול של עצמה.

נשים רבות סובלות מקונפליקט מהותי ועמוק ביחס לתפקידן בעולם. הוא  בא לידי ביטוי בחיי היום יום ובעיקר בתוך מערכת היחסים עם בן זוגן.  הרצון לחופש, ליצור, להתפתח , ולעשות למען עצמן לבין המחויבות  והאחריות לבעל, לילדים, לבית, לדרישות ולציפיות מהסביבה.

 מחד קיים באישה הצורך להיות בטוחה מאחורי מישהו.  יש בה צורך  לדמות סמכות שתפרוש עליה את  כנפיה, תשמור עליה, תחליט עבורה ותפרנס . היא מצפה לדבר חיצוני שישנה את חייה. דאולינג (1983)  כינתה זאת "תסביך סינדרלה". פחדים מודחקים ברובם, משאירים את הנשים במעין צל והן מתפקדות ברמה נמוכה בהרבה מרמת יכולתן הטבעית. הרוב לא מודע לבעיה, שיכלן אומר להן שכל רצונן ? וכל מה שרצו מעודן הן חירות. אך מבחינה רגשית ניכר  שהן סובלות מקונפליקט מהותי עמוק. זהו מאבק פנימי בין החלקים השונים בתוך האישה, בין הילדה הרוצה להישאר קטנה בלי הצורך לקחת אחריות על חייה, זו הממושמעת והמרצה, שמפחדת לבטא את עצמה ועומדת בעיקר לרשות הסביבה - לבין האישה העצמאית בעלת יכולות, חזון, עוצמה ורצון פנימי.

 הגורמים לקונפליקט נובעים מהדילמה האוניברסאלית האנושית הנעה בין הצורך ביציאה לעצמאות לשם צמיחה והתפתחות לבין החרדה מפני בידוד קיומי, קשורים לזהות העצמית של האישה המבוססת על איחוד וקשר אך מתנגשת עם הערכים החברתיים המעודדים אינדיווידואליות ותופסים תלות כחולשה אנושית, קשורים לתרבות הפטריאכלית המגבילה נשים, לחינוך והגנת יתר של ההורים, או לחסר של צרכים פסיכולוגים בילדות.

בין תלות לעצמאות ? מה באמת נשים רוצות?  על פי מחקרים נשים אינן מגדירות עצמאות על פי מידת ההפרדה מהזולת או העדר הזדקקות לאחרים , אלא לפי היכולת למזג את האחרים בחיים בלי קונפליקטים רבים ומתח. העצמאות הוגדרה על ידן כיכולת לביטוי אותנטי, היכולת לדעת מה אני רוצה ומרגישה ולהיות מסוגלת לבטא את זה.

תלות היא איננה מילה גסה, והיא איננה טומנת בחובה רק קונוטציות שליליות כמו חולשה, חוסר אונים, חוסר בגרות, או חוסר רצון לקחת אחריות. הצורך בתלות הוא חלק מהמהות האנושית, ובעיקר חלק מהערכים החשובים בזהות הנשית. האדם אינו יכול להתקיים ללא זיקה לאחר וייעודו להיות באחדות.  מצד שני עצמאות איננה מחוברת דווקא להתמרדות, התנתקות, התנערות, חוסר הכרה באחר, אי התחשבות בצרכי האחר או בידוד, אלא היא קשורה לחיבור של האדם עם הוויתו, להקשבה לצרכיו  ולמתן ביטוי אותנטי לאמת הפנימית שלו.

תלות ועצמאות יכולות להתקיים יחד בכפיפה אחת, הן מזינים אחת את השנייה וכל אחת מהן היא תנאי הכרחי לקיומה של השניה. כלומר כאשר לאדם מסופקים צרכיו התלותיים (אהבה, נזקקות, ביטחון, פרגון וכו') הוא מסוגל להיות בחירות אמיתית, ורק כאשר האדם חופשי לחיות ולבטא את האמת הפנימית שלו הוא לא יחשוש לקיים קשר של תלות הדדית עם האחר.