איך להימנע מלגדל ילד נמנע או: החיים ב- HOLD 

מה הקשר בין ההתנהלות שלנו כהורים לבין ילד שנמנע מלעשות ודוחה דברים.... - (תוך הגדלה משמעותית של סיכוייו להפוך בעתיד למבוגר כזה)
_____________________________________________________
הערה: השמות, הגילאים וכל יתר הפרטים הטכניים שלהלן, שונו כדי למנוע אפשרות לזיהוי) 

לפני כמה חודשים הגיעה אליי נילי. נילי היא מעצבת בת 41 עם 2 ילדים בני 10 ו- 13, "זוגיות מדשדשת" (אם להשתמש במילותיה... וזה בעיקר בגלל ריבים בנוגע 
לאופן בו הילדים מתחנכים) ותלונה מרכזית אחת שמשחירה את ימיה בנוגע לבנה הקטן בן ה-10 – אריאל: 
"הילד הזה לא מזיז את עצמו. לא יוזם, לא עושה... הוא רק מחכה שאני אעשה עבורו... לכל מה שאני אבקש הוא יגיד – עוד רגע, תיכף, שנייה, מחר, אחר-כך... וכך זה גם לגבי דברים אחרים שעליו לעשות. לפעמים הוא פשוט יגיד לי שהוא לא יודע איך עושים וימרח את הזמן. זה מוציא אותי מדעתי!".
כדי להבין את דבריה, ביקשתי ממנה דוגמה אחת. משהו שיאפשר לי להכיר יותר מקרוב את עולם המושגים שלה והיא ענתה לי:
"אני אתן לך דוגמה שהייתה רק אתמול. אריאל חזר הביתה מביה"ס ואמר שצריך לעשות עבודה קבוצתית. שאלתי אותו: עם מי אתה בקבוצה? והוא ענה שאין לו קבוצה. 
אמרתי לו שיתקשר לחבר שלו גלעד או לחבר אחר שיכול לעשות איתו את העבודה. הוא אמר לי: אחר-כך! מתי אחר כך? שאלתי אותו והוא ענה לי: לא יודע! כששאלתי אותו אחה"צ מה קורה עם העבודה ואם הוא קבע כבר עם חבר, הוא ענה לי שעוד לא. אמרתי לו שאם קשה לו, שיגיד לי עם מי הוא רוצה לעשות את העבודה ואני אחייג לאמא שלו כדי לתאם ביניהם.... וכך היה. דיברתי עם אמא של גלעד והבאתי אליהם את אריאל." והיא סיימה את דבריה באומרה – "...שוב עשיתי בשבילו. הוא לא עושה ולא עושה עד שאין לי ברירה.... זה יכול להיות קשור לסתם משחק עם חבר אחה"צ, בדחיית שיעורי בית, בדחיית משהו שביקשתי ממנו כעזרה ועוד ועוד... בשורה התחתונה - הוא לא עושה! ואח"כ הוא מתלונן שאין לו חברים (הוא לא יוזם ...) ושהוא לחוץ כיוון שהוא לא מספיק לעמוד במטלות שלו. אבא שלו רב איתי כל יום על זה שאני מלחיצה אותו ובעצמו לא עושה כלום. גם בשבילו אני צריכה לעשות כל היום." 
__________________________________________

אז מה אפשר ללמוד מהקטע הזה?

2 דברים עיקריים:

• לא משנה הסיבה שהביאה ליצירת הדפוס הזה – בשורה התחתונה - ילד שעושים עבורו, חושבים עבורו ופועלים במקומו - לומד                          להימנע ולדחות ולא עושה!
• אמא (או אבא) שעושים עבור ילדם, (כמובן שרק מכוונה טובה) – יוצרים אצלו תחושה שהופכת לידיעה -"אני לא יכול"!    עקב 2 הסיבות הללו – נוצר דפוס הזנה שלילי של האמא והילד. מצד האמא זה נראה כך: אתה לא עושה – אני עושה במקומך.  מצד הילד זה נראה כך: את עושה במקומי – אני יודע שאני לא יכול.

מה הקשר שלנו כהורים לדחיינות אצל ילדינו? 
לעיתים, אנחנו כהורים נוטים לגרום לילדינו לתחושה איומה של חוסר בערך עצמם. כמובן שאף הורה בריא בנפשו לא עושה את הרשום כאן מתוך כוונה תחילה. מה שקורה הוא שבמבחן התוצאה - אלו הדברים שנוצרים והופכים להיות חלק מהותי מהאופי של ילדינו. אז הנה 3 סיבות (קיימות סיבות נוספות אך אתמקד ב- 3 האלו) להיווצרות והשתרשות של דחיינות והימנעות כדפוס אצל הילד -

• דימוי וערך עצמי - ישנם הורים שאומרים לעיתים תכופות לילד שלהם שהוא אינו יודע, שהוא אינו יכול,שהוא עצלן, שהוא לא בסדר,   שהוא לא כמו אחיו/אחותו וכו'. הורים אלו נוטעים אצל ילדם תחושה, שהופכת מאוחר יותר לידיעה שהוא יאמין בה לאורך חייו, שהוא    אינו יכול להצליח!! אינו מסוגל!! ילד כזה עלול לגדול ולהיות מבוגר שפוחד להתנסות ופוחד להעיז, מה שעלול להוביל בין היתר,   להתנהלות דחיינית ונמנעת.
• הכלה וקבלה - במסגרת התפקיד האדיר והמאתגר שלקחנו על עצמנו והוא – להיות הורים, ישנה החובה להכיל ולקבל את ילדינו כדי לתת להם תחושה של "ניראות" (Visibility). הדאגה הפיזית לצרכי הילד (ביגוד, אוכל וכו')- אינה מספיקה. אם ילד גדל באווירה שאין בה תמיכה, הכלה קבלה, הוא עלול לפתח תחושות של אשמה ותחושות של תסכול על היותו לא טוב מספיק ושוב, חזרה לאותה נקודה – עלולים להיווצר אצלו דפוסים של הימנעות מתוך ידיעה פנימית שיש לו על עצמו והיא שהוא במילא לא יכול. זו תוצאה ישירה של חוסר אמונה בעצמו. דוגמה לחוסר הכלה: ילד מתאר להורה קושי שהוא חווה וההורה עובר ישר למישור הפרקטי. במציאות זה ייראה כך:"אמא, אין לי חברים..." והאמא עונה: " אז תתקשר ותזמין.... תקבע בביה"ס למי ללכת..." וכו'. אין כל ניסיון להבין את עולמו של הילד ואת חווית הקושי שיש לו. כאשר יש תגובה כזו של הורה:שליפת פתרונות קסם, הילד מבין שמשהו בדרך שהוא מתנהל בה לא בסדר,מה שעלול לייצר אצלו חוויה של הימנעות כי הוא לא מצליח ואחרים, בניגוד אליו, כן יודעים מה בדיוק צריך לעשות ואיך לעשות, בכל רגע נתון. 
• חסות יתר - קיימים הורים שעקב צורך שטבוע בהם (כמו למשל שעבורם המשמעות של להיות הורה מתקיימת רק אם ילד תלוי בהם), מונעים מילדם לעשות ולהתנסות ועושים עבורו (בדומה למקרה שתיארתי בראשית המאמר על נילי ובנה אריאל). דרך ההתנהלות הזו, הם נוטעים בילדיהם תחושות של חוסר בטחון ותחושות של הקטנה (בניגוד להעצמה). כאשר ההורה עושה הרבה דברים עבורם: חושב, מחליט ואומר במקומם – המסר המועבר לילד הוא – אתה לא יכול ומסוגל. ילד כזה עלול בבגרותו להיות אדם שלא יעשה ולא יתנסה. כאשר אין עשייה – התחושה היא שאין התקדמות וזה מה שמביא לתחושת תקיעות, לדכדוך ואף לדיכאון. זוהי חסות והגנת יתר של ההורה.

לסיכום –
המאמר הזה בא על מנת לפתוח לכם איזשהו כיוון אחר למחשבה. לאפשר לכם לקחת כמה דקות של מחשבה על הכיוון/היעד אליו אתם הולכים בתפקיד חייכם – ההורות.  
הרי אם אני אשאל אתכם ממש כרגע שאלה פשוטה: האם אתם רוצים שילדכם בבגרותו, יהיה טיפוס שנוטה לדחות מטלות ודברים ונוטה להימנע מהתנסויות? 
אני מרשה לעצמי להמר על כל הקופה לגבי התשובה שהייתם נותנים לי! 
כאשר אתם מבינים את חלקן של הסיבות המביאות ילד לנהוג בדחיינות ולהימנע מעשייה והתנסות, אתם יכולים להתחיל בלמידת שינוי התנהגותי שלכם ועל-ידי כך, לשינוי מיידי בהתנהלות של ילדכם. 

בהצלחה!!!