מי מפחד משינוי ביחסי גומלין שמבזבזים את הזמן? 

אז מי מפחד לתקן יחסי גומלין?

זאת היתה פגישה רגילה באי. בי. סי. קבוצת אנשים שנפגשת על מנת לחלוק עם חבריהם מהידע שלהם, ולנסות לקדם את העסק שלהם בעזרת חברים אלו.

מנשה בחור בן שישים החל לספר על החוויה שהוא חווה עם אמא שלו. היא עברה להתגורר בביתו לאחר לא מעט התלבטויות. האפשרות להיות במסגרת שמאפשרת חוויות מעשירות לא נראתה לה. כיום, היא יושבת בביתו עם הפליפינית, עם פרצוף נרגן לא מאושר ומשבשת לו את החיים. היא מרחיקה את הילדים והנכדים שלא מרגישים נוח לבוא לביתו. הורסת את היחסים שלו עם אשתו שהיא לא ממש במיטבה וגם הוא עצמו מרגיש שאל אף כל הירידה באיכות חייו הוא לא זוכה לשום תודה או הוקרה על השינוי שחולל בחייו מאמו. את החלטתו שהנה עתה הגיע לרוויה עם הדיירת החדשה (האם) ועתה הוא שוכר לה דירה הוא מספר בתיסכול רב, אך בהבנה שאת הטעות חייבים לתקן.

חבר שהקשיב לו סיפר אף הוא על היחסים עם האבא שלו, שלא ידע להגיד אף פעם תודה. תמיד טרק את הטלפון בפני כולם. תמיד שידר שהוא יודע טוב מכולם על הכל. שלא ניתן היה לקיים אתו מערכת יחסי גומלין. שלמרות שהוא כיבד אותו הוא גם התקשה שלא לכעוס עליו.

אח"כ נסעתי לביתי עם רינה מאי. בי. סי. לעשות "אחד על אחד". ביטוי לפגישה שבה מכירים יותר לעומק האחד את השני מתוך כוונה לעזור אם בבקשה לעבודות מאותו חבר ואם בהפניות. פתאום הכלב שלי התחיל לשגע אותי ולהציק. ואז רינה סיפרה לי על החיות שהשתלטו לה על הבית שלה ועל הזמן שלה שמתבזבז על מנת לרצות את החיות הללו. הכי מעצבן בשבילה הוא הכלב שלא מוכן בשום פנים להיות בצד האחד של הדלת. כאשר הוא בפנים הוא מבקש להיות בחוץ, כאשר הוא בחוץ הוא מבקש להיות בפנים.

אז מה המשותף לחיות הללו ולהורים המבוגרים (לא כולם) ביחסי הגומלין שלהם איתנו? או מה המשותף למערכות היחסים שלנו עם סוג אנושי אגוצנטרי שלא מוכן ללמוד את הצרכים שלנו? שמשתלט לנו על הזמן הפנוי והלא פנוי ואינו מאפשר לנו לקבל את איכות החיים שלה אנו ראויים?

המשותף לשני מערכות היחסים הללו היא הנכונות לאפשר לאחרים למרר לנו את החיים מבלי להגיב ומבלי לקחת את המושכות לידים ולייצר גבולות. גבולות להורים וגבולות לחיות. אז תגידו שזה קל להגיד! שבשטח זה לא עובד! שצריך אנרגיות שאין לנו!

אז לא! מסתבר שאנרגיות דווקא יש לנו. הבעייה היא שצריך איזה שהוא משבר. הרגשה שאי אפשר יותר. ופתאום יש אנרגיות! פתאום אפשר לייצר שינוי! פתאום הפיתרון מופיע על השולחן! רק צריק ליישם. רק צריך להסכים לנהל את הדברים ולא שהם ינהלו אותנו.

ניהול הסביבה שלנו תלוי מאוד בנכונות שלנו להכיר בבעיות שלנו. בנכונות לדבר עליהם. בנכונות לשים על השולחן. בנכונות להבין שאיכות הזמן שלנו תלויה מאוד גם בנו.

אז איך יוצרים שינוי? קודם כל מבודדים את הבעיה וכותבים אותה. אח"כ כותבים מה יקרה כתוצאה מעשיית כל האפשרויות הקיימות. מחפשים עוד שתי אפשרויות שלא חשבנו עליהם. ואז מתמודדים. פשוט מתמודדים. כן מת מו ד דים!!!!