הרבה גדולים ממני בכמה מידות נכבדות כבר דנו בשאלה החשובה הזאת. אני רק רוצה להביע את נקודת המבט שלי בנושא. האם צילום הוא אמנות? מתי הוא יחשב אמנות?
צילום, בעיקרו, הוא פעולה של העתקת חלק מהמציאות אל הנגטיב או אל החיישן הדיגיטלי, ומשם-לנייר. זה אולי כמו דרך קיצור לעצלנים שאין להם כח או כישרון לצייר, סוג של אמנות אינסטנט?
מה הופך ציור לאמנות? האם המיומנות של האמן בהעתקת המציאות אל הנייר? זו יכולה להיחשב מיומנות, לא אמנות. מיומנות היא יכולת טכנית גבוהה, אפילו גבוהה מאוד, אבל היא לא אמנות. אמנות אינה עניין טכני. אז מה שעושה את הציור לאמנות זה היכולת של האמן להביע רגש מסויים או דעה באמצעות הציור. לעולם אין האמן מעתיק את המציאות כמות שהיא, בצורה אובייקטיבית לחלוטין, כי אם כך הוא לא היה אמן, הוא היה מצלמה אנושית. האמן תמיד יביע את עצמו, את המתחולל בתוך נפשו דרך הציור, לעולם יעביר את צורת המבט שלו על המציאות. וזה יקרה גם כשלא יתכווין לכך- זה יגיע מאזור תת המודע שלו. זו הסיבה שמשתמשים בציורי ילדים כדי לאבחן את מצבם הנפשי.
במובן זה כולנו אמנים. כל מי שלוקח עט או מכחול ליד ומצייר משהו, מביע משהו מעצמו בציור, הגם שאין הוא מודע לכך כלל. זה כמו גרפולוגיה, נכון! זה עובד ממש כמו בכתב היד שלנו. לשם המחשה, במקצוע של עיצוב פונטים בתקשורת חזותית, המעצב בעצם מתאמץ לחקות את התכונות של כתב היד, במובן שכל האותיות של הפונט יהיו בעלי אופי דומה, בעלי גנים משותפים, דבר שמתקיים באופן טבעי בכתב יד, מאחר והכותב יוצק את תכונות האופי שלו בכל אות ואות. (אלא אם כן הוא בעל כמה אישיויות נפרדות אבל זה כבר נושא לקטגוריה אחרת...)
אז מה מבדיל אדם שאינו אמן מהאמן? המודעות. האמן יודע למה הוא מכוון ביצירתו, הוא יודע מה הוא רוצה להעביר דרך היצירה, והוא יודע להשתמש נכון בכלים ובאפשרויות שלרשותו כדי להעביר את זה. הוא מוצא דרכים יצירתיות כדי להעביר את המסר שלו, את נקודת המבט שלו. זה יכול להיות ביטוי לדינמיקה נפשית בתוכו או משהו שהוא מצביע על קיומו במציאות או בתרבות שאנחנו לא שמים לב אליו.
במובן זה, האמנות היא שפה. היא עוד דרך ואמצעי להעביר רעיונות שלא תמיד אפשר להעביר באותה עוצמה באמצעות מילים. גם באצמעות צילום אפשר להעביר מסרים בדרך זו. ההבדל הוא שבצילום מגוון האפשרויות היצירתיות העומדות בפני האמן הוא שונה. הוא יכול לבחור את זווית הצילום, את גובה החשיפה, את רגע הצילום, ובעיקר את המבנה של הפריים, הקומפוזיציה, איזה חלק מהפריים יתפוס מקום וכמה (אלא שזה ישנו גם בציור). לעומת זאת בציור האמן יכול להמציא מציאות חדשה לחלוטין מפרי דמיונו, למרות שתמיד יהיה קשר כלשהו בינה לבין המציאות. במובן זה ישנם גם צילומים מופשטים שמזכירים יותר ציור מאשר צילום.
דבר נוסף שמייחד את הצילום הוא היכולת להציג את אותה מציאות ממש שאנו כולנו מכירים, ולצלם אותה באופן שיעביר הרגשה שונה לגמרי על אותה מציאות. זאת אומרת, שדווקא תחושת האמינות והתיעוד המוחלט שהצילום נותן לנו יוצר את הקסם שגורם לנו להסתכל אחרת על מציאות מסויימת לפעמים בלי שנהיה מודעים לרושם הזה בכלל, כי אנו בטוחים שאנו רואים פשוט את המציאות כמו שהיא. זהו מקור הכח העצום שיש לצילום בפרסום, וזה מה שהופך אותו לכלי עוצמתי להחדרת מסרים.
לסיכום, אם נשארתם ערים עד כאן :) בוודאי הבנתם שהצילום הוא אמנות אם (כאן יש להתחיל לקרוא את המאמר מהתחלה :))
נחום אינדורסקי, צלם
