הסכם ממון 

חוק יחסי ממון קובע מה יקרה בעת פקיעת הנישואים בין בני הזוג. חוק יחסי ממון קובע כי במידה ובני הזוג ייפרדו, יאוזנו שווי הנכסים ביניהם. זאת ועוד סעיף 5 לחוק קובע מספר נכסים ופיצויים אשר לא יאוזנו בין בני הזוג במקרה של פרידה כמו: דירה שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג בטרם הנישואים, ירושה, פיצויים של אחד מבני הזוג בגין נזקי גוף ועוד.

כל זוג רשאי לעצב לעצמו בהסכם ממון את אופן חלוקת הרכוש בעת פקיעת הנישואין. ברגע שזוג עושה הסכם ממון באחת הדרכים שקבע המחוקק – זהו ההסדר הרכושי שבין בני הזוג.

הסכם הממון בעצם צופה את תום הנישואין.

בני זוג שלא עושים הסכם ממון עושים זאת בעיקר משלוש סיבות עיקריות: רומנטיקה – לא נעים לדבר על הכסף לפני החתונה, רגישות ההסכם ותוכנו העתידי, וכי הסיבה שרוב הזוגות מגיעים לנישואין בלי ממון משמעותי.

חוק יחסי ממון קובע זוגות שלא עשו הסכם ממון ייראו אותם כאילו כן חתמו על הסכם ממון שהתוכן שלו הוא הסדר איזון המשאבים שבחוק (פרק ב' בחוק יחסי ממון). זאת ועוד, בעת פקיעת הנישואים, השווי יהיה בזכויות כלונר אם ישנם 6 מליון שקל, החלוקה תיהיה 3 מליון לצד א' ו-3 מיליון לצד ב'. 

אז בעצם כן לעשות הסכם ממון? רוב האנשים לא רוצים את החוק, רוצים את ההסדר שהם בעצמם קובעים. חוק יחסי ממון הוא הסדר לא מספיק טוב כי הוא לא צופה את בעיות העתיד קרי, הוא נותן פתרונות לבני הזוג ברגע הפקיעה אך לא מעבר-דבר בעייתי לכשעצמו. בהסכם ממון יעוגנו זכויות הקיימות והעתידיות של בני הזוג אשר למרות אי הנעימות בהתחלת החיים, עדיף למנוע התרחשותן של בעיות עתידיות אשר בשלבים מוקדמים תבאנה אתכם, לחרטה על אי קיום של הסכם ממון שכזה.

יש לזכור בשורה התחותנה, כי חוק יחסי הממון קובע יש הפרדה רכושית כל זמן שהזוג נשוי- לאמור,  עצם הנישואין לא יוצרים שותפות.

האם הסכם ממון צריך תוקף של ביהמ"ש בכדי לתת לו תוקף? התשובה היא חיובית. בהתאם לסעיף 2 לחוק יחסי ממון, ישנה הבחנה במצב בני הזוג הרוצים לאשר את הסכם הממון. במידה ובני הזוג הם בני זוג נשואים או הרוצים להינשא הם יצטרכו לאשרו בבית משפט לענייני משפחה או בבית דין דתי. במידה והם טרם הנישואין, בני הזוג יוכלו לאשרו בפני נוטוריון.

הסכם ממון לפי חוק, חייב לאשר בבית משפט על מנת לתת לו תוקף משפטי.