כל פועל נוצר מ"אותיות שורש" שנכנסות לתבנית המשקל של הבניין.
למשל השורש חש"ב, משמעותו הבסיסית היא פעילות מנטלית מסוימת. הוא מופיע בשבעת הבניינים:
אתמול הוא: חשב, נחשב, החשיב, הוחשב, חישב, חושב או התחשב.
כל בניין מפיק ממנו משמעות שונה במקצת.
רוב השורשים אינם מופיעים בכל הבניינים, אלא רק חלקם.
למשל: השורש קל"ט נוטה בארבעה בניינים: קלט, נקלט, הקליט, הוקלט [אבל אין: קילט, קולט והתקלט].
בכל בניין יש כ-30 צורות משנה, הקובעות ארבע תכונות של הפועל:
מין, מספר, זמן וגוף (ממז"ג).
מין: האם זכר או נקבה? מספר: האם יחיד או רבים? זמן: האם בעבר, בהווה או בעתיד? גוף: האם אני, אתה או הוא?
צורות העבר בבניין פעל, שהוא הבניין המופיע בד"כ ראשון ברשימה (נקרא גם בניין קל), הן:
חשבתי, חשבת, חשבת, חשבנו, חשבתם, חשבתן, חשב, חשבה, חשבו. לפי הצורות האלה אתה יכול לדעת אם מישהו מספר על עצמו או על מישהו אחר (גוף), אתה יכול לדעת שהפעולה נעשתה בזמן עבר, וכן בחלק מהצורות תדע אם מדובר בזכר או נקבה שחשבו ואם מי שחשב היה יחיד או רבים.
תבנית המשקל קובעת את המיקום של אותיות השורש, את הניקוד שלהן, אותיות נוספות (תי, תם) שנוספות לפועל להגדרת הממז"ג, את ההטעמה ועוד כמה פרטים.
כל אלה מאלצים את אותיות השורש להסתדר באותה התבנית. את זה תבין אם תבחין בדמיון שבין שני השורשים הבאים, שניהם בבניין פעל בזמן עבר:
קפצתי, קפצת, קפצת, קפץ, קפצה, קפצנו, קפצתם, קפצתן קפצו.
לקחתי, לקחת, לקחת, לקח, לקחה, לקחנו, לקחתם, לקחתן, לקחו.
הצורות זהות, רק אותיות השורש שונות.
דובר עברית רגיל משתמש בבניינים באופן טבעי בלי לדעת זאת.
אבל בשלב מסוים של תהליך הלימוד שלו הוא לומד לנתח את הבניינים והתופעות הרבות הקשורות בהם.
זה יכול להועיל כשאתה מתלבט בבחירת צורה: לפחד או לפחוד? מה ההבדל ביניהם? "לפחד" הוא בניין אחד, "לפחוד" הוא בניין אחר. כשאתה יודע על קיומם של בניינים תוכל להבין את שיקול הדעת הכרוך בבחירה הנכונה בין שתי הצורות האלה.
