להשתנות: פשוט אבל לא קל! ...על תהליך השינוי, ולמה זה כל-כך קשה.מאת: סמדר פרגר © נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות ופונה לבני שני המינים כאחד
למה, למרות כל הכוונות הטובות וההחלטות הנחושות, כל-כך קשה להשתנות? כי שינוי הוא תמיד קשה. אבל לא רק בגלל שאנחנו אוהבות את המוכר ומעדיפות אותו על פני הלא ידוע, אלא בעיקר מכיוון שלמוח שלנו לוקח הרבה זמן להבין את ההתנהגות החדשה שלנו ולהפוך אותה אוטמאטית.בואי נגיד שאת רוצה לעשות שינוי בחייך: להחליף מקום עבודה, להוריד כמה ק"ג, לשפר את מערכת היחסים הזוגית שלך (או ליצור אחת, או לשנות אחת...), להיות הורה טוב יותר, להתחיל ללמוד, לקחת קורס או להשקיע בתחביב, וכו' וכו'. בעצם, את נמצאת כיום במקום מסויים ורוצה להיות במקום אחר. או במילים אחרות, את מעוניינת לזוז מנקודה א' לנקודה ב'. ולמרות שאנחנו רגילות לחשוב על שינוי כאילו היה מעבר ממקום למקום, דרך קווית ישירה כנסיעה על כביש: יוצאים מת"א, עולים על כביש החוף, ומגיעים לחיפה... הוא ממש לא כזה. לא רק ששינוי אינו קווי, הוא בכלל לא דרך ישירה, אלא תהליך.
טבעו של תהליך השינויתהליך דומה הרבה יותר להליכה במבוך מאשר לנסיעה על דרך קווית ישירה כעל כביש.כמו במבוך, גם לגבי תהליך השינוי את יודעת איפה את נמצאת כיום: איפה את מתחילה, הפתיחה, נקודת ההתחלה; ולאן את מעוניינת להגיע: איפה את מעוניינת לסיים, הגמר, המטרה, נקודת הסיום.אלא שבתהליך השינוי, כמו במבוך, הדרך מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום איננה קו ישיר. כבר בהתחלה את נעצרת. את צריכה לבחור אם לפנות ימינה או שמאלה, או אולי פשוט ללכת ישר. ויש ביננו כאלה שבמקום הזה ייעצרו ולא יוכלו להחליט לאן לפנות הרבה מאוד זמן, אולי אפילו כל חייהם. כי לא בטוח שהבחירה בזה או בזה היא אכן הבחירה הנכונה. כי הם כל כך חוששים לטעות (מה שבעיניהם הוא כישלון, דופי אישיותי), שהם פוסחים על שני הסעיפים ולא זזים לשום מקום.ואחרי שהתחלת, בהרבה מן המקרים עליך לחזור לאחור, לנקודת ההתחלה, ולבחור בפניה אחרת, מכיוון שב??המשך הפנייה הראשונה שעשית לא היתה לך אפשרות להתקדם, דרכך נחסמה. וגם כשאת כבר מתקדמת, נראה לך לפעמים שאת הולכת בכיוון המנוגד או ממש לאחור, רק כדי שתוכלי להתקרב לנקודת הסיום. ולפעמים זה מרגיש כאילו איבדת את דרכך, כאילו הלכת לאיבוד, ואולי אפילו כאילו את במקום גרוע יותר ממה שהיית בו לפני שהתחלת...והרבה פעמים במהלך הדרך את נתקלת במכשולים שעליך לעקוף, או ביציאות שמתבררות ללא מוצא, ועליך לסוב על עקבייך, ולחזור לאחור, כדי לבחור ביציאה אחרת שתקדם אותך באופן יעיל יותר.בכל מקרה, כשאת בתוך המבוך, בתוך תהליך השינוי, זה מרגיש הרבה פעמים כאילו את הולכת על עיוור, כאילו את מסתובבת במעגלים, כאילו לעולם לא תמצאי את הדרך החוצה לנקודת הסיום. מה שגורם לך להמשיך ולהתעקש ולא לוותר היא האמונה שלך שאת יכולה לעשות את זה, שמחכה לך בסוף משהו טוב יותר ממה שעזבת בהתחלה, שזה שווה את המאמץ, שאת שווה את זה: את הבילבול, את חוסר הביטחון הזמני, את הקושי, את התיסכול, את חוסר האונים הרגעי, את הגעגוע למה שהשארת מאחור, את עצב הפרידה מהמוכר, את כאב האובדן. וגם אם כל זה היה לך יותר מידי, והרגשת שאת לא יכולה לשאת זאת יותר, ובחרת לחזור לנקודת ההתחלה, זה עדיין לא אומר שוויתרת לעולם ועד. זה רק אומר שאת אוספת מחדש את עצמך ומטעינה את האנרגיות שלך כדי לקחת על עצמך שוב את האתגר הזה, כדי שהפעם - ת??צלחי אותו.
התעייה במבוך חיונית לתהליך השינויאבל הצעידה הזו בסבך המבוך, הלוך וחזור, קדימה ואחורה, שוב ושוב על עקבותיך, היא התנהלות חשובה ביותר ואקוטית לתהליך. מכיוון שבלעדיה לא ייתכן שינוי אמיתי וקבוע. דמייני גבעה קטנה של חול ים שאת מניחה בראשה גולה (כזו של משחק, מזכוכית), ומזיזה אותה קלות, בעזרת האצבע, לכיוון מסויים. הגולה תגלגל במורד הגבעה ותשאיר אחריה שביל רדוד מתמשך מהקצה העליון עד לתחתית הגבעה. אם תחזרי על אותה פעולה שוב ושוב, השביל שתשאיר אחריה הגולה יהפוך עמוק יותר ויותר, עד שתגיעי למצב שברגע שאת מניחה את הגולה בראש הגבעה לא תצטרכי כלל להזיז אותה באצבעך - היא מיד תתמקם בשקע שהיא יצרה, והיא תתגלגל מעצמה במורד הגבעה בשביל שכבר נחרט בחול - והנה ההתנהות האוטומאטית.בשלב הזה, את מחליטה שאת מעוניינת לעשות שינוי. עכשיו את רוצה שהגולה תתגלגל מראש הגבעה לכיוון אחר, כשאת מניחה אותה בראש הגבעה, תצטרכי לדחוף אותה קלות באצבעך לכיוון האחר שבחרת כי אחרת היא תטה ותתמקם אוטומאטית אל השקע העמוק והמבוסס שכבר קיים.ותצטרכי לעשות זאת הרבה מאוד פעמים. לפחות אותו מספר פעמים - אם לא יותר - שעשית זאת בפעם הראשונה, כדי שהשביל החדש יהיה עמוק יותר, כדי שהגולה תתמקם מעכשיו בשקע החדש ותגלגל מעצמה במורד הגבעה בכיוון החדש. וזה לא כיף. זה דורש השקעת אנרגיה. זה דורש מודעות. זה דורש התכוונות, וזה דורש התמדה.שינוי הוא אמנם מאוד לא נוח, ואנחנו ממש לא אוהבות כשלא נוח לנו - אבל החזרה והה?יש?נות המאוד לא נוחות האלה מבטיחות את היווצרותו והתקבעותו של השינוי. באופן פסיכולוגי אנחנו אוהבות ומעדיפות את המוכר. זה שאנחנו יכולות לחשוב על עצמנו בצורה מסויימת, ולשמר זהות יציבה, נוסך בנו, ובסובבים אותנו, ביטחון רב. לכן שינוי חייב לבוא בהדרגה.תארי לעצמך מה היה קורה אם היית משתנה בין לילה? לא רק שאנשים מסביבך היו נבהלים מאוד, גם את לא היית מסוגלת לתפקד כלל עקב הכאוס והבילבול הרב שהיה נוצר בתוכך. כדי שנוכל באמת להשתנות אנחנו חייבות להביא את עצמנו למקום שבו לא רק שאנחנו מרגישות חוסר נוחות, אלא גם מודעות אליו*. לדוגמא, אם לא תהיי מודעת לאי הנוחות שאת חשה כשהרגל מתחילה להרדם כשאת ישובת ב?ש??יכ?ו?ל רגליים, לא תשני תנוחה, ולא תזיזי אותה. כל מה שיקרה הוא שהרגל נרדמה וזה כואב: את תמשיכי לשבת בתנוחה זו של ש??יכ?ו?ל רגליים, ולסבול בכל פעם מחדש - רק בגלל שלא שינית תנוחה כי לא היית מודעת לאי הנוחות הראשונית עוד לפני שהרגל נרדמה. בכדי שתוכלי לגרום לשינוי, את תצטרכי קודם כל להיות מודעת לכך שבכל פעם שאת יושבת הרגל נרדמת לך. אח"כ את תצטרכי לבדוק האם באמת בכל פעם שאת יושבת זה קורה או רק כשאת יושבת בתנוחה מסויימת. בהמשך הבדיקה המודעת את תגלי שזה קורה רק כשאת יושבת ב?ש??יכ?ו?ל רגליים. ואז תצטרכי באופן מודע לא לשכל רגליים בכל פעם שאת יושבת, למרות שאת רגילה לשבת ב?ש??יכ?ו?ל, וזה הכי נוח לך, ואת מאמינה שככה אישה צריכה לשבת, כדי שלא תרדם לך הרגל, כדי שלא יכאב לך יותר. ואם נחזור לגולה... לפעמים את לא תשימי לב והגולה תחמוק ותתגלגל בשקע הישן. זה נורמלי. זה טבעי. וזה ממש לא נורא. כי החדשות הטובות הן, שבזמן שאת משקיעה מאמץ מודע לנווט את הגולה לכיוון החדש כדי שלא תתגלגל בכיוון הישן, מגיעים עם הרוח הקלה (זו שאת ככל הנראה לא ממש שמה לב אליה), גרגירי חול שלאט לאט ממלאים ומעלימים את השקע הישן - גם אם מידי פעם הגולה חומקת מאצבעותיך אליו. וכאילו לפתע, הגולה מתמקמת מעצמה בשקע החדש ומתגלגלת ללא עזרתך במורד הגבעה בכיוון החדש. השקע הישן היה כלא היה.זהו האופן שבו פועל המוח שלנו. המוח שלנו לא שופט. הוא לא מקטלג מחשבות, רגשות והתנהגויות לטוב או רע, חיובי או שלילי, מוסרי או לא מוסרי, נכון או לא נכון וכיוב'. הוא פשוט מתוכנת כך שהוא מגיב לבחירות החוזרות ונשנות שלנו. ככל שאנחנו מתמידות בדרך מסויימת של התנהגות, כך גם מתחזקים הקשרים העצביים היוצרים תבנית מסויימת הנטבעת במוחינו. וככל שאנחנו משתמשות פחות בדרך מסויימת של התנהגות, כך גם נחלשים הקשרים העצביים והתבנית המסויימת הולכת ומתפרקת.מה שנבחר בתדירות גבוהה יותר, יוטבע עמוק יותר - ומה שנבחר בתדירות נמוכה יותר, לא יוטבע או יוטבע באופן חלש ורדוד יותר.בכל פעם שאנחנו דוחות עשייה של דברים שאנחנו רוצות לעשות, משקרות לעצמנו או שופטות את עצמנו לחומרה, המוח שלנו יוצר את הקשרים העצביים הנחוצים ויוצר תבניות של התנהגות או של השהיית התנהגות, של הכחשה ושל ביקורת עצמית. עם כל חזרה וה?ישנות נוספת של אותה מחשבה, הרגשה או התנהגות הקשרים העצביים מתהדקים, והתבניות מתעקשות, מתחזקות ומוטבעת עמוק יותר. אז אפשר אולי להסיק מזה שבגלל שהמוח שלנו כל-כך נוח לתכנות זה רק מקשה עוד יותר על תהליך השינוי, ובעצם כל ניסיון להשתנות די נתון לכישלון. וזה נכון. כי אנחנו בני אדם, עם רגשות, ומחשבות, ונטיות, וגישות, ורצונות, וצרכים, ופחדים, ו....זה קשה.אבל זה גם לא נכון, כי דווקא בגלל שאנחנו נוחות לתכנות זה פשוט, כי כך השינוי הוא אפשרי: יש לו, לשינוי, סיכוי.
מה גורם לנו לחזור על אותה התנהגות שוב ושוב?כל הבחירות שלנו, כל ההתנהגויות המעשים והפעולות שאנחנו עושות מקורם באמונות ובתפיסות העולם המאוד ייחודיות של כל אחת מאיתנו. זו הסיבה שאנחנו חוזרות עליהם שוב ושוב: כי כולם מתחילים מאותן אמונות ותפיסות עולם בלתי מודעת, שהתגבשו עוד בשנות הילדות, והבגרות המוקדמת.כלומר, כל הרגשות והפעולות (ההתנהגות) שלך הם פועל יוצא של האמונות ותפיסות העולם שלך.המנגנון הזה הוא בלתי מודע, ומתרחש בשבריר שניה. כמו בהגדה של פסח, אפשר לזכור זאת בראשי תיבות:
א.פ.ר.ת - א=אירוע, פ=פירוש, ר=רגש, ת=תגובה.ננסה להבין את זה יותר לעומק בעזרת דוגמא:
א=אירוע: משהו אובייקטיבי שקורה. לדוגמא, בעלך חוזר הבייתה מהעבודה והוא שותק, מכונס בעצמו וקצר רוח.
פ=פירוש: איך האמונות ותפיסות העולם שלנו גורמות לנו לפרש את מה שארע. כלומר, על סמך ניסיון העבר שלנו, והאופן שבו הקשרים העצביים במוח שלנו תוכנתו נפרש את הארוע בדרך זו או אחרת. לדוגמא, אישה א' תפרש כך: עשיתי משהו לא בסדר, הוא בטח כועס עלי. אישה ב' תפרש כך: היה לו יום רע בעבודה.
ר=רגש: איזה רגש מתעורר כתוצאה מהפירוש שנתנו לארוע. לדוגמא, אישה א' תרגיש כתגובה לפירוש שלה: אשמה, פחד, בלבול... אישה ב' תרגיש כתגובה לפירוש שלה: אמפטיה, חמלה, רוך...
ת=תגובה: הפעולה או ההתנהגות הננקטת כתוצאה מהרגש שהתעורר. לדוגמא, התהגותה של אישה א' תהיה: הליכה על קצות אצבעות, ניסיון לר?צות, עודף נחמדות... התנהגותה של אישה ב' תהיה: עוזבת אותו לנפשו, נותנת לו מרחב להתעשת ומחכה שיחזור לעצמו...
בשביל מה בכלל צריך אמונות ותפיסות עולם?אמונות ותפיסות עולם מתקבעות בגיל מוקדם ונמצאות בדר"כ עמוק מתחת למודע, ומאפשרות לנו לראות את העולם בתבניות צפויות ובטוחות. בלעדיהן החיים יהיו בלתי נסבלים, מבולגנים ומפחידים.אמונות ותפיסות עולם:? עוזרות לנו להבין ולראות את העולם שסביבינו בצורה הגיונית. למשל, חברתי מאחרת כי בודאי נתקעה בפקק.? עוזרות לנו להתמצא מבחינת זמן ומרחב. למשל, השמש זורחת, הגיע הבוקר.? מספקות לנו הכרות עם העולם עם תחושה של יציבות רגשית, ואפשרות לנווט את דרכנו בעולם עם קורטוב ביטחון והגנה. למשל, אם אקח מטריה לא ארטב.
איך אמונות ותפיסות עולם משפיעות על ההתנהגות?מנגנון ה"א.פ.ר.ת" מתרחש כל הזמן, בכל מקום, על כל צעד ושעל בחיי היום יום שלנו. לדוגמא: את יושבת במסעדה ומחכה למנה שהזמנת. בינתיים מביא המלצר האדיב סלסלת לחמים ושתיה. בלי ששמת לב את מוצאת את עצמך שולחת יד אל הסלסלה ונוגסת בלחם המתפצח והמתובל בשמן זית ושום. כשהמנה מגיעה את כבר לא באמת רעבה, אבל את אוכלת כי את כבר כאן, וחיכית, וזה מה שרצית לאכול כשהזמנת והיית רעבה...מה קרה כאן?יכול להיות שלבעלת היד היה יום לחוץ וקשה בעבודה ותפיסת העולם שלה מקשרת לחם עם רגיעה והיא מאמינה על סמך ניסיון העבר שלה שעליה לאכול את הלחם כדי להרגע.יכול להיות שבעלת היד רעבה מאוד ותפיסת העולם שלה מקשרת רעב עם כאב וחסך נפשי והיא מאמינה על סמך ניסיון העבר שלה שזה מאוד מפחיד ומסוכן בשבילה להיות במקום הרגשי הזה, אז היא אוכלת את מה שמונח לפניה רק כי זה שם, רק כדי להתחמק מהכאב הרגשי.יכול להיות שבעלת היד עצבנית כי היה לה ריב עם בעלה/חברה/אחד הילדים ותפיסת העולם שלה מקשרת לחם עם שלווה ורגיעה והיא מאמינה על סמך ניסיון העבר שלה שכדאי לה לאכול את הלחם כדי להרגע.ויכולים להיות עוד הסברים. בכל מקרה התוצאה זהה: הכל התחיל מבחירה לא מודעת המתבססת על אמונה ותפיסת עולם מסויימת של בעלת היד.
תכנות מחדש, או איך משתנים בפועל? מהדוגמאות אפשר לראות בבירור שהפירוש של הארוע הוא זה שבשורה התחתונה מכתיב את ההתנהגות. ושההתנהגות היא תוצאה ישירה של הרגש שהתעורר כתוצאה מהפירוש המאוד ייחודי של מי שנותן את הפירוש לארוע. כלומר, אנשים שונים, עם אמונות ותפיסות עולם שונות יגיבו אחרת לארועים זהים. אם אישה א' שפירשה את איך שבעלה הגיע הביתה כמשהו שקשור אליה ולעובדה שבודאי עשתה משהו לא בסדר שגורם לו להתנהג כך רוצה להשתנות, היא חייבת קודם כל וראשית לכל לעבוד על האמונות ותפיסות העולם שלה. כלומר, היא חייבת להיות מודעת אליהם.והדרך היחידה להיות מודע למשהו שחבוי עמוק מתחת למודעות הוא לתפוס את קצה החבל של התוצאה, כלומר, לזהות איזה רגש היה זה שהוביל לתוצאה (להתנהגות), ובאמצעותו לגלות מהי האמונה ותפיסת העולם שעומדת מאחוריו. בפועל, היא תצטרך לזהות את הרגשות שלה (אשמה, פחד, בלבול...) ולהבין שמקורם בעובדה שהאמונות ותפיסות העולם שלה גורמים לה לקחת אחריות באופן אישי על רגשות והתנהגות של אנשים אחרים. ושאם הייתה מפרשת את התנהגותו אחרת, לא הייתה מרגישה את כל הרגשות השליליים האלה שהרגישה אלא רגשות אחרים, ורוב הסיכויים מכאיבים פחות. בנוסף היא תצטרך לחשוב על אפשרויות אחרות לפרש את הארוע הספציפי, ובאופן מודע לבחור בהן בפעם הבאה למרות שהן לא הפירוש שבא לה באופן טבעי. באופן הזה יתפתח בה רגש אחר, והתנהגותה תשתנה בהתאם. עם הזמן והתרגול, הפירושים החדשים יהפכו להיות חלק ממערכת האמונות ותפיסות העולם שלה, וההתנהגות החדשה תהפוך אוטמאטית.כשהשינוי הרצוי קשור למערכת היחסים שלנו עם אוכל, יש לנו כל יום כמה הזדמנויות לעבוד על שינוי. מתי? בכל פעם שהרעב מתעורר. והוא מתעורר, מכיוון שכל בני האדם תלויים במזון לצורך הישרדות..אם נחזור לדוגמא של בעלת היד במסעדה, היה שלא משנה מה הייתה אמונתה ותפיסת עולמה, בשורה התחתונה היא אכלה הרבה יותר ממה שהיא באמת הייתה צריכה, והיא יוצאת מהמסעדה מלאה יתר על המידה ובאי נוחות: גם באוכל וגם ברגשות אשמה וכעס על כך ש"שוב לא היה לה מספיק כוח רצון".אם בעלת היד רוצה לשנות את ההתנהגות שלה, היא חייבת לשנות קודם כל את האמונות ותפיסות העולם שלה. ואת זה היא תוכל לעשות רק אם תהיה מודעת אליהם. כי ללא המודעות לא ייתכן שינוי - ההתנהגות הלא מודעת תימשך אוטומאטית, כי כך מתוכנת המוח שלה בשלב זה, לשם מתגלגלת הגולה שלה.אם בעלת היד תוסיף אופציות נוספות למאגר הפירושים שלה, היא תרגיש אחרת ועקב כך תנהג גם אחרת. אם בעלת היד למשל תלמד את עצמה להאמין שאוכל הוא רק אוכל ואין לו שום מטרה מלבד השבעת רעב פיזי, שהלחם הוא רק חלק מהארוחה שתיכף תגיע, היא הייתה ממשיכה לחכות בסבלנות למנה שהיא בחרה. עם הזמן והתרגול, ועל סמך ניסיון העבר החדש שלה, היא תפתח מערכת חדשה של אמונות ותפיסות עולם בקשר לאוכל, והיא לא תצפה שאוכל יוכל באמת לפתור לטווח הארוך את הלחץ והעצבנות שלה. היא תאמין שמגיע לה לאכול, להרגיע את הרעב הפיזי שלה, ולשבוע ממשהו טעים ומזין. חשוב לזכור שהמודעות אמנם מאפשרת שינוי אבל היא גם גוררת אי נוחות. יחד עם זאת חשוב לזכור שאי הנוחות של המודעות - עם כל כמה שהיא אולי מפחידה מעצם היותה בלתי מוכרת - נעימה הרבה יותר מאי הנוחות של הנשים שבדוגמאות. כי אי הנוחות שלהן מצטברת למאגר שלילי של כאב, ופחד, וייאוש, ו... בעוד שאי הנוחות של המודעות בתהליך השינוי מצטברת למאגר חיובי של תקווה, ושמחה, והישג, וקבלה עצמית, ו....ולמרות שבהתחלה החשיבה המודעת על אפשרויות נוספות לפירוש אירועים בחיים תרגיש מאוד לא טבעית, לא נוחה, זרה, מוזרה, לא אמיתית..., כמו הגולה שעומדת בראש גבעת החול, אם האצבע שדוחפת לכיוון החדש תהיה מספיק עקבית ועיירנית, גם זה יהפוך עם הזמן לטבע שני, לחלק בלתי נפרד ממערכת האמונות ותפיסות העולם. והשינוי התרחש. -------------------------------------* זהו גם תפקידם של מטפל/ת טובים. אם את מעוניינת שהם יעזרו לך ליצור שינוי בחייך הם לא יעשו את תפקידם כראוי אם לא יגרמו לך חוסר נוחות מודע. -------------------------------------
מאת: סמדר פרגר, מנחת קבוצות מוסמכת / הרזיה שפויה© כל הזכויות שמורות ©
