האם מוביל ימי חייב לשנות שם נשגר בשטר מטען, לבקשת לקוחו? 

לאחרונה, ניתן פסק-דין בבית המשפט העליון, בפרשה שכללה שלושה גלגולים (החלה בבית משפט השלום, הגיעה למחוזי ולאחר מכן לעליון), הנוגעת ליחסים שבין יצואן לבין חברת ספנות, במקרה שבו היצואן מבקש את שינוי שם הנשגר בשטר המטען.

למען הגילוי הנאות נציין כי היצואן יוצג על ידי משרדנו.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת ספורט ר.מ.מ. ביקשה לייצא משלוח של מצעי וכלי מיטה מישראל לרוסיה, וחברת הספנות הנפיקה שלושה שטרי מטען מקוריים למשלוח.

בשל איחור שנגרם, הודיע הקונה ברוסיה כי אינו מעוניין לקבל את הסחורה משום שאינו יכול למכור אותה לפני חג המולד.

היצואן איתר קונה חלופי לסחורה, וביקש מחברת הספנות להסכים לשנות את שם הנשגר (consignee) בשטר המטען.

מאחר ואחד ושטרי המטען המקוריים לא נמצא, דרשה חברת הספנות ערבות בגובה של 200% משווי הסחורה כתנאי לשינוי שם הנשגר בשטר המטען וטענה כי בשל אובדן שטר המטען המקורי היא עומדת בסיכון והערבות נדרשת לצורך כך.

היצואן ניסה לשכנע את חברת הספנות כי מדובר בתנאי בלתי סביר, בין היתר משום שמדובר בשטר מטען בלתי סחיר (non-negotiable), אך חברת הספנות עמדה בשלה.

לנוכח זאת, נכשל נסיונו של היצואן למכור את הסחורה לקונה חלופי, והוא נאלץ להשיבה לישראל ומכר אותה ב-50% מהמחיר המקורי שתוכנן.

בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת היצואן והורה לחברת הספנות לפצותו בכ-88,000 ש"ח. ערעור חברת הספנות התקבל בבית המשפט המחוזי והחיוב בוטל.

היצואן הגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון.

הכרעת בית המשפט העליון והערות פרשנות:

בית המשפט העליון קבע כי מאחר ומדובר בפרשה בגלגול שלישי, אין הוא מוצא עילה להתערב במה שנפסק בערכאות הקודמות, אף שנפלה ביניהן מחלוקת.

אחת השאלות המרכזיות שעמדה לדיון בבית המשפט המחוזי הייתה האם המוביל הימי חייב להיענות לבקשת לקוחו היצואן ולשנות שם נשגר בשטר המטען.

המחוזי פסק שהמוביל הימי אינו חייב לעשות זאת אלא מדובר במעשה לפנים משורת הדין.

בית המשפט העליון כרסם בעמדה נחרצת זו, והסכים לומר בהערת אגב, כי יתכנו מצבים בהם יחויב המוביל הימי לשנות שם נשגר, והדבר יידון במקרים עתידיים, שהושארו בצריך עיון.

לדעתנו, מדובר באמירה מרעננת אשר הינה מאוזנת יותר ושקולה יותר מאשר קביעתו הנחרצת של בית המשפט המחוזי.

בנסיבות המקרה, פסק בית המשפט העליון כי שאלה זו אינה מצריכה הכרעה במסגרת הערעור בעליון, משום שהמוביל הימי במקרה הנוכחי הסכים לשנות את שם הנשגר בשטר המטען, אלא התנה זו בערבות בשיעור 200% משווי המטען.

שאלה מרכזית נוספת שהוצבה לדיון בבית המשפט העליון הייתה, האם במקרה בו שטר מטען בלתי סחיר אובד, רשאי המוביל הימי לדרוש בטוחה לצורך שינוי שם הנשגר.

בית המשפט העליון העיר כי אמנם מדובר בשאלה משפטית שאינה עוסקת רק בנסיבות הספציפיות של המקרה, אלא שחסר בה המימד העקרוני או הכללי המצדיק ערעור בגלגול שלישי.

בית המשפט העליון קבע למעשה שהשאלה העומדת לדיון אינה האם מוצדק היה שהמוביל הימי ידרוש ערבות גם בגין שטר מטען לא סחיר, אלא האם ערבות בשיעור 200% הייתה מופרזת אם לאו, וזוהי שאלה שאינה בעלת השפעות רוחביות אלא שהיא נוגעת לצדדים הספציפיים בלבד, ואינה מצדיקה ערעור בגלגול שלישי.

המחוזי התעלם מההבדל בין שטר מטען סחיר לבלתי סחיר וקבע כי שניהם מהווים מסמך קנייני, וכי הנשגר המקורי, אם היה מאתר את שטר המטען שאבד, היה יכול לעשות בו שימוש, למשל, באמצעות שעבודו לבנק לצורך קבלת אשראי.

בית המשפט העליון בחר שלא לקבל קביעה נחרצת זו של המחוזי, ולמעשה בחר שלא לדון בשאלה האם שטר מטען בלתי סחיר גם הוא מהווה מסמך קנייני, והשאיר שאלה זו בצריך עיון.

[ההליך בעליון: רע"א 2972/11 ספורט ר.מ.מ. (1999) בע"מ נ' Mediterranean Shipping Company S.A ואח', השופטים דנציגר, הנדל ושוהם, פסק-דין מיום 8.11.12. ב"כ הצדדים: ליצואן- עו"ד גיל נדל. לחברת הספנות- עו"ד דן מרויץ;

ההליך במחוזי: ע"א (מחוזי תל-אביב) 47605-05-10, הרכב השופטים שנלר, ורדי ולבהר שרון, ניתן ביום 28.2.11;

ההליך בשלום: ת.א. (שלום הרצליה) 400/05, השופטת מני-גור, ניתן ביום 7.4.10]