דוברי עברית רבים אינם יודעים היום לבחור בין הצורות מכיר/מכיר makir-mekir
כרגיל במצבים דומים יש שתי דעות מובהקות על המצב.
יש שאומרים: יש שני מבנים שונים, maxit, mexit (מפיל / מבין), כל מבנה נכון לקבוצת שורשים אחת, ואסור לטעות ביניהם.
ויש האומרים: המבנים האלה נוצרו מתוך מבנה יסודי mazxit (מקפיץ), אבל היום ההבחנה לא ברורה, והיא כבר לא כל כך נחוצה, כי שפה היא מערכת חיה שדובריה מעצבים אותה לאט לאט לפי צורכיהם.
כי הרי מי יצר את ה"גזרות"? (כלומר צורות המשנה של המבנה היסודי של בניין הפועל?
מישהו קיבל אותן מסיניי והעבירן למשה שהעבירן לזקנים שהעבירן לאקדמיה ללשון עברית?
לא ולא! היה איזשהו קושי לבטא איזשהם צירופי עיצורים, והעם, כן העם קשה העורף הזה, לאט לאט סידר לעצמו פתרונות משניים, נוחים יותר, מהמבנה היסודי ("גזרת השלמים"). ואם היום המבנים המשניים האלה (הגזרות) לא נחוצים לו, למעשה לא נוחים לו, אז העם, כן העם הנבחר הזה, יכול לסדר לעצמו מחדש את המערכת, ולבטל את הגזרה האחת, ולהכליל אותה בגזרה השנייה. וכך אם יהיו אנשים רבים מספיק שיחליטו שבשבילם עדיף שתהיה צורה אחת, אז הגזרה המיותרת תיעלם לאט לאט מהשפה המדוברת! כבר לא יגידו makir, mapil, mabit, אלא יגידו mekir, mepil, mebit [[ ודרך אגב, גם לא יכאב להם, ולא ידיר את שנתם בלילות, שטעמו של הדגש הזה (שבכל מקרה ניכר רק בבגדכפתיות), הוא בגזרה אחרת, ושהם פוגעים בהיגיון המבני כשהם לא את ההשלכה המתבקשת, להגיד כביכול mekhir, שמבחינה מורפולוגית הוא הנכון, אך גורר טשטוש משמעויות בגלל קרבתו הפונטית ל"מחיר"]] או אולי יעבירו רק חלק מהשורשים, העם יחליט, והבלשנים יסכמו את ההחלטה, והאקדמיה תיכנע, ושלום על ישראל.
על זה כתבתי תגובה באתרו המקסים של גבי דנון (בלשנות אונליין), שסיפר על מבוכתו של זמר כלשהו, כשהכפישו אותו על בורותו כביכול, כשהוא שר mekir, והרי ידוע לכול (כלומר לשלושה אחוז מהאוכלוסייה) שצריך להגיד makir, כי השורש הוא נכ"ר, והוא נוטה בגזרת חסרי פ"ן, ואין שום צורך להאריך את תנועת הפתח היסודית בבניין -- מה, לא ידעתם את זה? כולם יודעים, כלומר לפחות שני אחוז באוכלוסייה. הנה תגובתי מועתקת לשימושכם:
מחאת האקדמיה בעניין הנ"ל היא תפקידה של סיירת מטכ"ל שלה המגנה על אחד המעוזים שעליהם היא נלחמת בחירוף נפש, והוא הצורך - לתפיסתה - לשמור על ההבחנה בין גזירות נכונות של שורשי פ"נ לאלו של שורשי ע"ו.
דא עקא שבשביל לדעת אם MAKIR או MEKIR עליך לרדת לשורש השורש ולדעת אם כו"ר או נכ"ר. על זה דודה שלי אומרת: נו, באמת!
את זה רוב הציבור לא יודע לעשות, ויתרה מזה, אדם נורמלי אינו מבזבז אנרגייה מנטלית על בדיקת מסמכי הזיהוי של שורשי המילים שהוא משתמש בהן. הרי בשביל להחליט למשל על אחת משלוש צורות של "ה?שיב" תשובה, "ה?שיב" רוח והוריד גשם, "הושיב" את הילד על ברכיו, באמת צריך להפסיק לדבר ולהתחיל ברפלקסייה מדיטטיבית על היחס בין הבניין, המשקלים, הגזרות והשורשים. ברוב המצבים אין מצב שזה יקרה.
מן הסתם כל צורות הגזרות נולדו מסחף לצורות משנה של משקלים בגלל קשיים בהגייה, כלומר מוקשים פונטיים. מן הסתם כל הגזרות הן פשרות של זמרים ונואמים ודוברים סתם, שבמקום לבנות את הצורה לפי המשקל "מרחו" אותה בשביל שהשורש יוכל לשרוד בקסרקטין של משקלי הבניין.
לכן מן הסתם זוהי פשרה. לכן דווקא הגזרות הן עדות לנכונותה של השפה להתפשר לפי צורכי נוחותו של הדובר, כלומר דווקא הן הוכחה לכך שטעותו של הראל מויאל אינה מביכה כלל וכלל.
זאת ועוד, מי שאומר MEKIR מזהה שהצורה אינה סדירה, שכן חסרה אות שורש.
מי שאומר MAKIR מן הסתם או זוכר את לימוד מערכת הפעלים והגזרות, או, מה שנראה לי סביר יותר, ברוב המקרים אינו מבחין שהוא משתמש בצורה לא סדירה של המשקל. אזיי מקרב מי שאינם זוכרים את לוחות הפעלים, דווקא מי שאומר MEKIR ניחן בהבחנה חדה יותר. אלו דברים ששייכים ספציפית למקרה הזה, ומחזקים עוד יותר את טיעונך שלעיל.
הניחוש שלי: בעוד זמן לא רב, כל חפ"ן תיהגה ב"הפעיל" כמו נעו"י, ולא יעזרו לא משמרות האקדמיה, לא משמרות רשות השידור ולא בין דין.
שירותי עריכה לשונית בעברית ותרגום מאנגלית לעברית:
ספרים, מאמרים ועבודות אקדמיות (לתוארי מוסמך ודוקטור) במדעי הרוח והחברה, ובין היתר -- היסטוריה, פילוסופיה, חינוך, אנתרופולוגיה, אמנות ותרפיה;
טקסטים במגוון תחומים מקצועיים, דפי תדמית, יחסי ציבור ועוד;
* שירות ללקוחות פרטיים, למו"לים, לעמותות ולחברות;
* ניסיון רב בעריכת תרגומים;
* מעריכת ליטוש עד עריכת עומק;
* רמה גבוהה של ליטוש סגנוני בתרגומים.
ספרים, מאמרים ועבודות אקדמיות (לתוארי מוסמך ודוקטור) במדעי הרוח והחברה, ובין היתר -- היסטוריה, פילוסופיה, חינוך, אנתרופולוגיה, אמנות ותרפיה;
טקסטים במגוון תחומים מקצועיים, דפי תדמית, יחסי ציבור ועוד;
* שירות ללקוחות פרטיים, למו"לים, לעמותות ולחברות;
* ניסיון רב בעריכת תרגומים;
* מעריכת ליטוש עד עריכת עומק;
* רמה גבוהה של ליטוש סגנוני בתרגומים.
