לגעת או לא לגעת? זו השאלה! 

לגעת או לא לגעת?

זו השאלה! בילדותי, נהגתי לבלות חלק מחופשות בית-הספר אצל סבא וסבתא שלי, טוביאס ופאולינה גוטמן (הורי אימי). סבא וסבתא עלו מארגנטינה לישראל והתיישבו ברמת-גן. היה להם בית עם גינה גדולה סביבו שאותה סבא אהב לטפח, וסלון מרוהט כמיטב המסורת הבורגנית בריהוט כהה ומכובד.

אהבתי את הביקורים אצל סבא וסבתא. סבא לקח אותי איתו לבילוי בים של תל-אביב, וסבתא הכינה תבשילים מיוחדים בניחוח איטלקי-ארגנטיני, כמו "קנלונס" – שהם חביתיות ממולאות בגבינה מלוחה, ומוכנסות אל התנור כשהן מצופות בשכבות של רוטב לבן, רוטב עגבניות וגבינה צהובה.

סבא וסבתא לא ידעו הרבה על אומנות, אבל היה בביתם פסל קטן ומיוחד שמשך את תשומת ליבי: פסל שיש חלק ולבן של אישה היושבת על מושב שחור. פניה מעוצבות בעדינות, שערה קשור במטפחת, רגליה שלובות זו על גבי זו, וניתן ממש לראות איך הן מכוסות בבד השמלה העדין והשקוף. שתי ידיה מונחות על גב המושב השמאלי. כיום נמצא הפסל הזה בביתי, ירושה מסבא וסבתא האהובים שלי.

אהבתי להעביר את ידי על גבי גופה הלבן של הדמות המפוסלת, ולחוש את תחושת האבן החלקה והמשויפת היטב. מבחינתי, תמונת הפסל ללא המגע עם החומר, איננה מעבירה את החוויה השלמה. אל המראה הלבן והעדין חייבת להצטרף תחושת החלקלקות והקרירות של האבן ממנה עשוי הפסל.

השלט "נא לא לגעת" מוכר לנו ממוזיאוני אמנות רבים בעולם. מזהירים אותנו שלא לגעת על מנת שלא נפגע ביצירות היקרות. מקובל לחשוב שאת האמנות מכירים דרך העיניים בלבד, אולם עבור אמנים רבים היצירה כוללת הרבה מעבר לחוש הראייה, וההנאה ממנה דורשת שימוש בכל החושים, כולל חוש המישוש.

אם תשאלו על כך אמנים העוסקים בפיסול או בקרמיקה, תגלו שמבחינתם החוויה שאנחנו מפיקים מיצירת האמנות חייבת להתבסס גם על מגע. בעשורים האחרונים, השתנתה הגישה לתצוגה בחלק גדול מהמוזיאונים לאמנות: פסלים רבים מוצבים כיום בחצר פתוחה, או ב"גן פסלים" (כמו במוזיאון ישראל שבירושלים), ומותר לגעת בהם, למשש, לחבק ועוד. החוויה המתקבלת באמצעות המגע עם הפסל, מלאה ועשירה יותר מזו שמתקבלת רק באמצעות חוש הראייה.

מעניין גם לחוש את הטמפרטורה של הפסל, המשתנה בהתאם לחומר ממנו הוא בנוי. פסל מתכתי, מעביר היטב את החום ולכן הטמפרטורה שלו דומה לזו שבאולם או בחצר. כאשר הפסל עשוי מאבן, שאיננה מעבירה חום במהירות, ניתן להרגיש בקרירותו של הפסל גם כשבחוץ חם מאוד. כיף להתחבק ולהתקרר באמצעותו.

כאשר יצירת האמנות היא כלי המיועד לשימוש, כמו צלחת, כוס או קערה, הבחירה בכלי היא רב חושית. גם לאמן וגם למשתמש חשובה התחושה הפיזית שהכלי מעביר. השימוש בכלי אמור לענג אותנו דרך כל החושים. חשוב לנו שהוא יהיה יפה, אך חשוב לא פחות לברר איזה תחושות הוא גורם לנו. האם הוא חלק או מחוספס? האם הוא קל או כבד? מה ההרגשה כשמחזיקים אותו ביד? איך הגודל שלו מתייחס לגודל היד שלנו? וכד'.

אחת הפעילויות המעניינות שניתן להציע בגן פסלים היא לעצום את העיניים ולהתרשם מהעבודות אך ורק באמצעות חוש המישוש. כפי שעיוורים "רואים" את היצירות האלה. כאשר עלינו להתבסס על חוש המישוש ללא תמיכת הראייה, שעליה אנחנו רגילים להסתמך, לעיתים קרובות אנחנו מגלים פרטים שלא "ראינו" קודם לכן.

מוזמנים להרשם בכל החושים מעבודותי