עכשיו עושים חשבון נפש - המשנה לראש הממשלה והיו"ר המודח , שמעון פרס , אין ספק שלהתמודד לראשות העבודה עוד פעם לא אקטואלי ולא רציונאלי וסתם עוד 'התאבדות' פוליטית , פרס אולי עשה טעות שהחליט בכלל להיכנס לכול העניין הזה של הבחירות מאחר וזה באמת בצורה כזו או אחרת חיסל אותו פוליטית מבחינת המנהיג 'הצעיר והמתחדש' שחשב שהוא של מפלגת העבודה , שמעון פרס יוכל בשלב הזה לעמוד עוד פעם מנגד למרכז המפלגה כמו ב-97 ובמקום ה-'לוזר' לקבל על עצמו את תפקיד נשיא המפלגה במידה ועמיר פרץ כיו"ר מפלגת העבודה ואחרים יחפצו בכך או לעבור ולהמשיך הלאה למפלגה עם אריאל שרון שיכול להיות שזה בהחלט אקטואלי ואז שמעון פרס מפצל את מפלגת העבודה ומפרק אותה וכן יש את האופציה ששמעון פרס אומר 'די!' לחיים הפוליטיים , אני הולך הביתה , למרות שבכול מצב שכזה אפשר לומר 'לא אל נא תילך שמעון פרס Te?n Vepa" (בצרפתית ששמעון מדבר) כי בכול זאת הוא איש של "נוסטלגיה עשייה ופעילות עתידית ועכשווית" ולכן בכול זאת צריך אותו , אבל השיקולים של פרס מה הוא יעשה לאחר ההפסד שבאמת מחץ לו כול אפשרות לחזור ולהתמודד על ראשות העבודה צריך לעמוד מנגד עיניו בלבד .
לעניינו של אדון "המהפכים" ההסתדרותיים , עמיר פרץ , כיו"ר מפלגת העבודה הוא צריך לחשוב ולחשוב , הוא זעזע את כול המערכות הקיימות במפלגת העבודה עם ניצחונו , אך אפשר תמיד לומר חד משמעית פרץ מול אריק שרון אין שום סיכוי שבעולם שיהיה כאן "מהפך" .
עמיר פרץ תמיד מדגאה במהפך "מנחם בגין-77" אבל זה בסדר אני אומר זכותו ! , יוצאי עדות המזרח , תמיד ראו ב"פולני הרוויזיוניסטי" שהתחיל את הדרך מ'אלטלנה' ועד סופו ב'שלום הגליל' משהו מיוחד ! אבל למה - כנראה שיש להם את הסיבות שלהם , מנחם בגין עשה וחתם על השלום עם מצרים פורמלית כאשר משה דיין ועזר וייצמן בנו אותו לפרטי פרטים (את ההסכם מול סאדאת ואנשיו) ומפלגת העבודה חתמה על חצי ההסכם ב-75 שבנה את תהליך השלום עם המצרים ובכול זאת המשיכו קדימה , עמיר פרץ טוען כי זה ב-77 מהפך חברתי , אני בהחלט מסווג לגבי העניין הזה, המהפך היה בשל התאכזבות העם משלטון מפא"י והפצע הפתוח והכואב של מלחמת יום הכיפורים בלעדי הדברים הללו שהתחילו והסתיימו ביום הכיפורים וגרמו לעם להבין זאת בצורה יותר מחודדת עם תוכניות הסטירה הראשונות כגון "ניקוי ראש" ואחרות שהבליטו זאת בצורה קשה לעין שחברי הכנסת ובממשלה לא אהבו אותה בכלל , זה גרם לתוצאה של רק לחפש אלטרנטיבה חדשה והעם מצא את חירות והליכוד בהמשך הדרך והחליט לתת להם את השלטון . אומנם 'המערך' או מפלגת העבודה לא תפסו ברוב ה-30 שנה האחרונות את השלטון אלא רק במקרים בודדים כגון 92 עם רבין ו-99 עם ברק לתקופת קצרות מאחר ורבין נרצח וברק נכשל טוטאלית בניהול המדינה גרמו לעם להבין שהליכוד הוא טוב יותר במהלך השנים הללו וכן אין אני מחשיב את ממשלת הרוטציה והאחדויות הלאומיות כי אין זה מראה על מי בשלטון .
עמיר פרץ כיו"ר מפלגת העבודה אומנם היה חבר כנסת ואומנם כיהן כיושב-ראש הסתדרות העובדים הכללית החדשה אך בדיוק על אותו סירה עם עמרם מצנע , הקפיצה של יותר מידי מדרגות תגרום לו לבעיה קשה , ועוד עמיר פרץ בסכנה קיומית הרבה יותר גדולה משמעון פרס מאחר והפסד של מפלגת העבודה בראשותו של עמיר פרץ בבחירות לכנסת ה-17 לליכוד עם שרון או לליכוד עם נתניהו/לנדאו או למפלגת א.א.א. עם שרון (ואולי גם פרס?!) תגרום לזה שעמיר פרץ יתחיל בהידרדרות קשה לעבר הלא נודע וזאת לאחר שיפוטר או יתפטר מתפקידו כראש המפלגה וידרדר מטה מטה כמו "כדור שלג" הולך וגדל עד שהוא 'יתפוצץ' ויעלם וכך עמיר פרץ במידה ויפסיד הוא פשוט יעלם מהמפה הפוליטית וימשיך ואולי להיות חבר כנסת ועקב כול הסיטואציה הזו גם את ההסתדרות הוא איבד בגלל ניצחונו . הוא טוען כי העבודה בראשותו תיכנס לערים של "עדות המזרח" ותיקח משם את המנדטים שתמיד היו באים לליכוד אליה ובמידה ובאמת שוב צריך להדגיש הוא ייכשל גם בזה במסגרת הבחירות כמו שהדגשתי לפני כן זה הסוף , יש לו המון מה להפסיד ולפחד ואף אחד לא אמר שגם היום משהו מקבל במפלגת העבודה את מרותו כיו"ר! עמיר פרץ איננו אלטרנטיבה לשרון .
אני כולי תקווה שמר פרץ לא יהפוך את מפלגת העבודה לעוד סניף של 'עם אחד' שנעלמה לנגד עניינו אך עדיין רוחה חיה וקיימת .
עמיר פרץ הוא לא "המהפך" בשום אופן ! אין "מהפך" לא היה "מהפך" וגם לא "יהיה" יש רק דבר אחד וזה ! ה'אלטרנטיבה' ומה היא ה'אלטרנטיבה' - בזאת נכשלו בשנים האחרונות רוב ראשי המפלגה ובזה צריך לעמוד למבחן גם עמיר פרץ! כאשר נהיה בלילה של יום הבחירות לכנסת ה-17 תוכלו כולכם לראות במפורש מה יעלה גורלו של עמיר פרץ ולכן נחכה ליום הבחירות הקרב ובא ובהצלחה .
רועי גולדשלגר : מתמחה בענייני גרמניה , לשעבר שגריר כנסת צעירה , חבר נוער העבודה .
