מדוע אהבה רומנטית היא בסופו של דבר אהבה אנוכית? 

מדוע אהבה רומנטית היא בסופו של דבר אהבה אנוכית?

ההילה המופרכת של האהבה הרומנטית

הרבה כתרים נקשרו סביב ראשה של האהבה הרומנטית. מה לא נכתב עליה? אולם, בסופו של דבר ערכה הועצם והוגזם במידה רבה ביותר, אולי אף עוות.

מצד אחד, אהבה רומנטית נתפסת כביכול כפסגת כל האהבות. אולם מצד שני, במבט מעמיק מתחוורת תמונה מעט שונה. אהבה רומנטית אינה נמצאת בפסגת כל האהבות אלא היא דווקא ממוקמת בתחתית, שם למטה, במקום נמוך ובסיסי ביותר של יצרים, קנאה ורכושנות. 

אגואיזם טהור

אהבה רומנטית יונקת את כוחה מאגואיזים טהור, מאנוכיות, מרכושנות ומקנאה. היא אינה מבוססת על ערכים גבוהים כמו חמלה, קבלה, שחרור ואלטרואיזים.

כאשר אדם הוא מאוהב - הוא מאדיר את בן או בת הזוג שלו וכרוך אחריו מאוד. הוא חושב רק עליו וכל מעייניו נתונים לו. הוא משבח אותו וכמה אליו. אבל ברגע שאותו בן זוג חפץ לעזוב אותו, רוצה לנתק את קשריו עימו, מאוהב במישהו אחר או סתם רוצה "חופש" או "זמן לחשוב על הקשר" - התמונה מתהפכת ב-180 מעלות והאהבה הופכת לשנאה, ההערצה הופכת לבוז, ההאדרה הופכת לכעס והרכושנות נחשפת במלוא מערומיה.   

הניגוד בין אהבה רומנטית לבין חמלה, ויתור ושחרור

אהבה רומנטית שורדת ונושמת כל עוד היא הבעלים. ברגע שהיא מאבדת את "הרכוש" שלה - היא משתנה לפתע והופכת למשהו אחר לגמרי. מרוך וקירבה היא הופכת למפלצת של קנאה, לנחשול של כעס והאשמות, לרוע לב ולרצון שלצד השני יהיה רק רע.

אנשים אוהבים מבחינה רומנטית כל עוד זה "שלהם". ברגע שישנה בעיה, ברגע שיש צורך להתעלות ולקבל, להכיל ולהבין, להיות הומני לשם שינוי - האמת לגבי האהבה הרומנטית מתגלה ופרצופה האמיתי נחשף - כיעור, רוע לב, אנוכיות, שתלטנות, בוז, זלזול בצד השני וחשיבה שהיא אגוצנטרית לחלוטין.

המאפיין הברור ביותר של האהבה הרומנטית הוא בעלות, רכושנות וקנאות 

באהבה רומנטית לא קיימת אכפתיות אמיתית כלפי הצד השני. חוסר האכפתיות הזה נחשף ברגע שהצד השני רוצה להיות שונה, רוצה ללכת בדרך אחרת, רוצה לממש ולהגשים את עצמו בצורה הפוכה או אחרת מזו שהייתה.

מה שמתחיל כפסגת האהבה מתגלה במשך הזמן כתחתית האהבה. זו הסיבה מדוע אהבה רומנטית בדרך כלל שורדת זמנים קצרים, שבועות וחודשים. היא אינה מסוגלת להתמודד עם קשיי החיים, עם השוני בין בני זוג, עם רצונות שונים ועם הצורך להתעלות, לחמול, לרחם ולאפשר קיום למישהו שכבר לא אוהב אבל עדיין זכאי לחיות, להיות מאושר ולמצוא את דרכו העצמאית.

וטיפ לסיום: אם אתם באמת אוהבים מישהו - אתם תאפשרו לו גם ללכת מכם בדרכו שלו. אם העזיבה הזו גורמת לכם לשנוא אותו - אינכם אוהבים אותו באמת, אלא אתם רכושניים כלפיו והוא החפץ שלכם.