האם עסק חייב להופיע באינטרנט? 

האם האינטרנט הוא קניון קניות אחד גדול?

או אולי הוא מקור אינפורמציה בכדי להחליט היכן קונים?

או אולי הוא ספר הטלפונים הגדול של העולם?

מה הוא באמת האינטרנט? 

יש כול כך הרבה ספקולציות על תפקידו של האינטרנט בחיינו, מה שברור שהאינטרנט הוא מרכז חיינו בכול תחום. אבל האם באמת  הוא מרכז קניות אחד גדול למכירת מוצרים או שירותים. 

הסטטיסטיקה האחרונה שראיתי לאחר אין ספור של סטטיסטיקות בתחום מראה כי "99% מהצרכנים ברשת  לא קונים בסוף. הם עושים מחקר, משווים מחירים, בודקים מתחרים, ומחפשים. רק 1% קונה בסופו של דבר וגם זה רק אחרי חמישה ביקורים בממוצע" והשאלה היא איך באמת להתייחס לנתון הזה, ויותר נכון כיצד הוא נבדק בכלל? 

כ-יועץ עסקי אני מסכים לעובדה שהרשת בתחום הצריכה הצרכנית שלו הוא יותר ספר טלפונים דמוי "דפי זהב" אלקטרוני אשר הלקוח  מוצא את המוצר או השירות שחיפש, ומתחיל תהליך של רכישה. לא בטוח שאחוז הרכישה הוא גבוהה כי עדיין אנשים לא יוותרו על חווית הקניה, בטח כאשר מוצע להם שפע ענק של מרכזי קניות פתוחים ומקורים, משופעים בשפע אדיר של מוצרים ביחד עם בילוי מעניין וחטיף נפלא. 

כמי שעוסק ב ייעוץ עסקי אני כן חושב שהרשת בהיבט הצרכני שלה הוא לאותם צרכנים אשר עיניהם יוצאות למרכזי קניות  עולמיים כמו EBAY ו-ALIBABA או AMAZONE  או חברות ומותגים בינלאומיים המעניינים את הצרכנים הישראליים. כאן אני בטוח שאם היו מחלקים את הרכישות ברשת האינטרנט מספקים בישראל לספקים עולמיים היינו רואים פער עצום בין ריבוי הרכישה מחו"ל למיעוט הרכישה מבפנים. 

כ-יועץ אסטרטגי אני רוצה להתייחס רק להיבט המסחרי של האתרים ולתפקידם במוח האנושי ולהוציא את התובנה כי הריצה והחשיבה הכול כך מוקפדת של בעלי עסקים בישראל הבונים אתרים מתוך תקווה כי האתר שלהם ימכור כאן בישראל הפך לחשיבה מרכזית באסטרטגיה השיווקית שלהם, וכגודל הצפייה כך גודל האכזבה. 

אני דווקא חושב שהאתרים המופיעים ברשצ הם יותר לאינפורמציה וקבלת החלטות בשטח הצרכני מאשר ביצוע רכישות בפועל. אני רוצה לעשות הבחנה בין שני אלמנטים להתייחסות הצרכן לרשת האחד הוא הנוחות של הזמנות בתחום הבידור, התחבורה, האירוח, לבין רכישות בפועל של אלמנטים צרכניים אישיים וביתיים. אני מאמין שהחלוקה לשני קטגוריות שהזכרתי היא החלוקה הנכונה בשימוש צרכני בעולם הוירטואלי.

בכלל, אני חושב שבעלי עסקים לא עושים את ההפרדה בין הרצון שלהם למכור דרך האתרים לרצון של הלקוח להשתמש  ברשת כספר טלפונים פרסומי, פעם זה היה דפי זהב והיום זה פשוט "גוגל" 

יכולים לבוא הציניקנים ולהכריז "מהיכן הביטחון הזה שאנשים ממעטים לרכוש מוצרי צריכה ישראלים באינטרנט"? והתשובה  תהיה פשוטה למרות שאני חוזר עליה פעם שנייה במאמר " האדם, בן התמותה, בן האנוש, חייב לחוש את חווית הקניה. העולם הוירטואלי לא ישנה לו תובנה זאת.