טיול בפלופונז 

הפלופונז שבדרום יוון הוא הדבר הקרוב ביותר לסטריאוטיפ היווני:  חצי אי, שמאז שנכרתה התעלה הקורינטית, הפך לאי לכל דבר.   אזור גירני, שהמשקעים היורדים בחורף מחלחלים דרך סלעיו ומותירים אותו צחיח, למעט ברכסים הגבוהים ובערוצי הנחלים.  כאן פרחה התרבות המיקנית, כאן התרחשו מרבית האירועים המיתולוגיים.  זהו למעשה גרעינה של יוון הקדומה, שאין בה מקום שהוא רחוק מהים יותר מחמישים קילומטרים.  הים, עבור היוונים – פונטוס (Pontos), מזכיר את המילה "פוונטוס", שהוראתה גשר.  ואכן עבור יורדי הים היוונים, היה הים גורם מגשר ולא מפריד.

אתרים מומלצים
להלן, מסלול של טיול מעגלי בן 10-8. ניתן להגיע לפלופונז בנסיעה מאתונה, דרך התעלה הקורינטית, או בשייט, דרך האי הידרה (Hydra) שבמפרץ הסרוני, אל ארגוליס (Argolis) שבמזרח הפלופונז, אל דרום הרחוק, הליס (Halis) וחוזר ממנה לאתונה,

מיקנה (Mykeines)
השריד הארכיאולוגי החשוב ביותר בארגוליס - חצי האי המפריד בין המפרץ הסרוני למפרץ הארגולי.  שרידים גדולים אלו, מרשימים וקודרים מעט, הם מה שנותר מאחת הערים החשובות ביותר בתקופה המיקנית, הקרויה על שמה (1200-1550 לפנה"ס).  העיר מיקנה, "עתירת הזהב", המוזכרת בסיפורי הומרוס, הציתה את דמיונם של חוקרים ורומנטיקנים.  אחד מהם, הנריך שליימן, חשף בחורבותיה ממצאים מרשימים.  שיא הביקור באתר הוא החומות העבות ("קיקלופיות"), שער האריות המפורסם וקברי המלכים.  כאן חשף שליימן את תגליתו המדהימה: שלדיהם של מלכי מיקנה ובני משפחותיהם, כשפניהם מכוסות במסיכות?מוות עשויות זהב.  אחד הקברים, ששמו הוא "אוצר אטראוס" קיבל בטעות את הכינוי: "קבר אגממנון", למרות ששוכניו נטמנו כאן כ-400 שנה טרם מלחמת טרויה.  האתר נמצא כ-2 ק"מ מצפון-מזרח לכפר המודרני מיקנה, 12 ק"מ מצפון לארגוס.  ביתו של שליימן, בקצה הכפר, הפך למלון קטן (Belle Helene).

נפפליון (Nafplion)
אחת היפות והרומנטיות בערי יוון.   בתיה האלגנטיים בנויים על חצי אי צר ומצוקי בראשו של מפרץ ארגוליס ומשמרים את אווירת המאה הקודמת.  העיר היא בירת המחוז ארגוליס ושימשה כנמל חשוב מאז תקופת הברונזה. מיקומו של המבצר הוא כה חשוב מבחינה אסטרטגית, עד שנבנו בו שלושה מבצרים.  היפה שבהם מתנשא בהדר מעל העיר - המצודה הוונציאנית פלמידי (Palamidi).  מן המצודה נשקף נוף מרהיב של העיר, מפרץ ארגוליס מעברה האחד ורכס הפארנון מעברה האחר.  משני צדי רחובותיה הצרים בנויים בתים וונציאניים וארמונות קטנים בסגנון נאו-קלאסי.  לאחר העצמאות שימשה לזמן קצר כבירת יוון, אך לאחר ההתנקשות בקאפודיטריאס, ראש הממשלה הראשון של יוון, הורחקה נפפליון מאור הזרקורים והפכה להיות מקום מושבם של רומנטיקנים.  נפפליון היא מקום קסום, בעיקר בערבי הקיץ.  כיכר העיר וסמטאותיה נקיות מכל רבב, והומות תיירים ומקומיים.

אפידאוורוס (Epidavros)
אחד האתרים היפים ביוון.  נמצא על החוף המזרחי של ארגוליס, שלושים ק"מ מזרחית לנפפליו. הנרי מילר כתב בספרו The Colossus of Morussi:  "מיקנה מקופלת בתוך עצמה, אך אפידאורוס פתוחה, חשופה ומוקדשת לרוח".  בראש הפוליס עמד מספר תושבים מיקירי העיר. הגוף המוציא לפועל היה מורכב מפקידים, שנקראו "ארטינים".  לאוכלוסיית הכפרים לא היה חלק בהנהגת העיר והם כונו "בעלי הרגליים המאובקות".  כינוי המעיד על הזלזול הרב שהשכבה האריסטוקרטית נהגה בהם.  
עיקר פרסומה בא לה מתוך פולחן א?ס?ק?ל?פ?יו?ס, אל הרפואה, שנולד כאן ואפידאורוס שימשה לו מרכז ויעד לעולי רגל.  האתר זכה לחשיבות פאן הלנית החל מהמאה ה-4 לפנה"ס.  במקום היה אסקלפיון: אחד מ-300 מרכזים רפואיים-מקדשים, שהוקמו לכבודו של א?ס?ק?ל?פ?יו?ס [פולחן אסקלפיוס נעלם עם התקדמות הנצרות ליוון].  סביב המקדש, שהיה מוקף חומה, התקבצו חשוכי מרפא, כדי לבקש נסים.  עם הזמן נהרו למקום גם רופאים והוא החל לקבל צביון של בית חולים.  מקדש אסקלפיוס היה מוקף חומה, ומשני צדי הדרך הקדושה ניצבו קברים.  המקדש המרובע היה נשען מכל צד על שורה של עמודים דוריים ועיטוריו היו מעשה ידי הפסל תימותאוס האתונאי.  בדרך למקדש עברו עולי הרגל על פני לוח אבן, שבו נחקק: "כשאתה נכנס לבית האל, שבו ניחוחות עשבים, עלייך להיות טהור".   מחוץ לתחום מקדש אסקלפיוס נמצאו בנייני האכסון לעולי הרגל וכן גימנסיון, פאלסטרה, אצטדיון ותאטרון עצום.  במאה ה-4 לפנה"ס היה כאן מרכז רפואי שכלל:  לבירינט לטיפול בהלם; חדרי ניתוח; חדרי הבראה; תאטרון; בתי מרחץ וגימנסיון.  בנוסף לשרידי המקדש כדאי לבקר גם בתו?לו?ס, מבנה מעוגל ששרידיו בצפון מערב המקדש, והוא נחשב לאחד מהבניינים היפים ביוון:  26 עמודים חיצוניים בעלי כותרות דוריות ו-14 עמודים פנימיים בעלי כותרות קורינטיות;  מעשה ידיו של הפסל הנודע פוליקלייטוס.  התולוס נבנה במאה ה-4 לפנה"ס - לא ברור למה שימש.   אך הוא היה חלון הראווה של אפידאורוס, מפואר במבנהו ובפסליו.
התיאטרון נבנה במאה ה-4 לפנה"ס, והיו בו 14,000 מקומות ואקוסטיקה יוצאת דופן.  נחשב לתאטרון היווני השמור ביותר בעולם.  מדי שנה, מתקיים במקום פסטיבל אפידאורוס למחולות, בין ה26- ביולי ל-30 באוגוסט.  

מיסטרס (Mistras)
מיסטרס הייתה בירתה של ממלכה ביזנטית עצמאית, 7 ק"מ מערבית לחורבותיה של ספרטי (Sparti), בשיפולי הר טייגטוס, אשר ממנה לא שרד כמעט דבר,.  מתחת למבצר הפראנקי שעל הפסגה נמצאת העיר העליונה, ומתחתיה העיר התחתונה.  העיר הביזנטית התקיימה גם לאחר שקונסטנטינופול נפלה בידי הלטינים במסע הצלב ה-4 (1204).  לאחר שכבשו הפראנקים את ספרטה ב-1248, הקימו כאן עיר חדשה ומבוצרת בשם מיזתרה (ביוונית: גבינת עזים).  העיר המבוצרת התאימה יותר למציאות החדשה.  מבצר מיסטרס נבנה ב-1249 על ידי הצלבני גיום דה וילארדואן.  ב-1259 חזרו הביזנטים לאזור, שבו את המלך הפרנקי ואת אציליו, וקבעו בעיר החדשה את בירת הדספוטיה של מיסטרס, וזו הייתה אחד המרכזים החשובים של מיכאל ה-8 פליאולוגוס, קיסר ביזנטיון.  עד מהרה אוכלס המקום על ידי תושבי המישורים שנמלטו אליה מאימת הפולשים הסלאביים.  מתקופה זו, נסיכים מבית פליאולוגוס, המשיכו לשלוט במיסטרס, עד שהרודן האחרון דימיטריוס, נכנע לתורכים העות'מאניים.  במאה האחרונה לקיום הביזנטי, הייתה מקום מושבו של דספוטאט יווני ומרכז אמנותי ומדעי.  בעוד האימפריה הולכת ושוקעת במקומות אחרים, שגשגה מיסטרס תחת שלטון הרודנים.  נבנו בה כנסיות שעוטרו בתמשיחים (פרסקו) מפורסמים בתולדות האמנות הביזנטית.  בשנת 1834, עברו התושבים לספרטי.
מיסטרס משמרת חיים של עיר שנשלטה על ידי נסיך יווני, שנישא לשתי נשים ממערב אירופה, ושמשה כמפגש בין ביזנטיון לתרבות המערבית.  בכנסיות מיסטרס תמשיחים מפורסמים בתולדות האמנות הביזנטית בימי הפליאולוגים (מאות 13 ו-14), רוב התמשיחים נשתמרו בכנסיות אפנטיקו, פאנאאסה ופריבלפטוס.  הם מדגימים את התחייה הביזנטית מימי הפליאולוגים, תוך שילוב יסודות מסורתיים וחידושים בפרספקטיבה ובתנועתיות.

מונומווסיה (Moniemvasia)
מילולית: כניסה יחידה, משום שקיימת רק כניסה אחת לעיר זאת, שנוסדה בימי הביניים.  הגישה היא בכביש הצר המחבר את הצוק לכפר החוף הקטן יתירה (Gethira) ובו חדרים להשכרה. זוהי עיר הנמל והמרכז המסחרי הראשי של חבל מוראה - כפי שנקרא הפלופונז בתקופה הביזנטית - כהשלמה למיסטרס - המרכז הרוחני.  שמו של המקום התפרסם ברחבי אירופה בשל היין שיוצר בו.  זוהי עיר ביזנטית שמורה היטב, משום שלא ננטשה מעולם.  מונומווסיה הנמצאת 99 ק"מ מזרחית לספרטי היא סלע ענק, המזדקר בדרמטיות מהים, מול החוף המזרחי של הפלופונז.  המקום, המכונה "גיברלטר של יוון" הוא למעשה אי, שהופרד מהיבשת ברעידת אדמה בשנת 375. אמנם המקום הומה תיירים, אך אסור לוותר על המראה המרהיב, כפי שכתב המשורר יאניס ריצוס, שנולד וחי במקום: "נוף זה קשוח כמו השתיקה".  במאה ה-13 הפך המקום לעיר גדולה ונמל הומה.  כדאי לטייל בסמטאות של העיר המדייבאלית.  ברחוב הראשי הצר והמרוצף נמצאות חנויות למזכרות וטברנות רבות.  כדאי לטפס בגרם מדרגות אל המבצר ואל העיר העילית.  למעט כנסיית אגיה סופיה (Agia Sophia) השוכנת על קצה מצוק תלול, נותרו במקום רק עיי חורבות, אך הנוף משכר חושים.

הרי טאייטוס  (Tagyatos)
הרכס החוצה את הפלופונז, מיתמר לגובה של 2,407 מ' מעל פני הים.  זהו אחד האזורים היפים ביותר ביוון לטיולי רגל.  המדרונות הנמוכים נטועים עצי חרוב וזית, מעליהם גדלים עצי אלון וערמון, והמדרונות העליונים מכוסים ביערות של אשוח ואורן שחור.  נמליץ כאן על טיול נחמד אל הכפר ההררי אנאוורטי (Anavreti) הצופה על ספרטי.  הכפר הקסום שוכן בעמק מבודד ומעפילים אליו (ברכב) בפיתולים חדים.  לאחר סיור בכפר ושיחה עם תושביו הטוענים כי הם צאצאי העברים, יורדים למנזר פאנרומני (Faneromeni).  משם אין לרדת בדרך העפר, אלא להמשיך ברגל בשביל נסתר (לשאול את אחד הנזירים), עד לבתי הקפה שבמעיינות פארורי(Parori) , שליד מיסטרס.

ואטיה  (Vathia)
כפר מגדלים מהמם בראש גבעה, בדרומו של חבל המאני ;(Mani)חבל מוזר ומעניין, בין הרים תלולים במזרח וים במערב, שעשו אותו לבלתי חדיר.  מאות בשנים נמלטו לכאן יוונים, מאימת נגישות ורדיפות.  בין אם היו אלו הספרטנים שנסו מפני הסלאבים ובין אם היו אלו פליטי רדיפות העותמאנים במאה ה-19.  אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, הרי ניתן לומר כי המצוקים התלולים והאדמה הטרשית עצבו במהלך הדורות את רוחם העיקשת של ה"מאניוטים", בני חבל המאני. בגלל הבידוד והיעדר שלטון מרכזי, התפתחה בחבל חברה של איכרים-צמיתים, שנהגו להילחם זה בזה, על קרקעות ופרנסה.  בעת מלחמה התבצרו הלוחמים במגדלים משפחתיים, שצמחו במהלך השנים לגובה של 5-4 קומות.  חלק מבתי המגדלים העתיקים שופצו ומושכרים לתיירים.

פילוס (Pylos)
פילוס  הינה עיירת חוף בדרום-מערב הפלופונז, 51 ק"מ מדרום-מערב לקאלאמטה. שוכנת בראש הקצה הדרומי של מפרץ עצום. מפרץ זה היה זירת הקרב הימי נאווארינו, שבמהלכו הפגיזו הצי הבריטי, הרוסי והצרפתי את הצי של איברהים פאשה ממצרים, שנשלח על ידי אביו, מוחמד עלי, כדי לסייע לעות'מנים במלחמת העצמאות היוונית. בהפגזה האירופאית, שעליה פיקד אדמירל קודרינגטון, טובעו 53 ספינות ונהרגו 6,000 איש. פילוס היא עיירה ציורית, שנבנתה במאה ה-19 בהשפעה צרפתית, עם פלטיאה (כיכר מרכזית) יפה מוקפת עצים, שתי טירות ונמל טבעי ענק. מומלץ מאוד לצאת לשיט במפרץ, בין השרטונים העולים מן הים, ולבקר באי הקטן ספאקטריה(Sfaktiria)  שמול. ניתן לצאת ולבקר בארמון נסטור (Nestor) המיקני, השוכן 17 ק"מ מצפון לפילוס ובמוזיאון הארכיאולוגי הקטן והמרתק שבכפר חורה. כדאי מאוד לראות את ציורי הקיר מחדר כס המלכות של ארמון נסטור.
מתוני (Methoni) הנמצאת 12 ק"מ מדרום לפילוס היא עיירה נחמדה בעלת חוף חולי שהאטרקציה העיקרית בה - מבצר וונציאני מפואר, הבנוי על צוק, המוקף משלושת עבריו בים ומופרד מהיבשה בתעלת מגן. המבצר יפה, רומנטי ושמור היטב. הכניסה ללא תשלום.  

פירגוס דירו (Pirgus Diru)
מערת נטיפים יפהפייה, שבעבר הרחוק יושבה בבני התקופה הנאוליתית ונתגלתה מחדש
 ב-1900. נהר תת קרקעי עמוק (15 מ') שהתחתר בסלעי הגיר, יצר כאן אולמות, מנהרות, נטיפים וזקיפים, המתגלים תוך כדי שיט מהמם בסירת משוטים. השיט אורך כחצי שעה ועובר בין אלפי אשכולות של נטיפים, שזכו לכינויים רומנטיים כגון "שלושת החכמים", "פרח הבדולח" ועוד. הכניסה למערה נמצאת לחוף הים ממש. זהו אתר הטבע המפורסם ביותר בפלופונז ולטעמי גם אחת ממערות הנטיפים היפות באגן הים התיכון. כביש הגישה למערות פונה מערבה מהכפר פירגוס דירו; שמונה ק"מ מדרום לאריאופולי  (Areopoli) וידוע בזכות מגדליו הנישאים.
המערות פתוחות מדי יום ביומו, בחודשים יוני-ספטמבר, בשעות18:00-08:00  ובחודשים אוקטובר-מאי, בשעות 16:30-08:00. בקיץ משתרך במקום תור ארוך!

אולימפיה (Olimpia)
אתר המשחקים האולימפיים המפורסמים. שוכנת בעמק ירוק ופורח למרגלות הר קרוניון, באלטוס, בחבל הליס ההיסטורי. השם הנכון לאתר: "המתחם הפולחני לכבוד זאוס האולימפי והרה אשר באלטוס".
המסורות השונות אומרות שכאן התקיים פולחן לקרונוס ולריאה, לפני הולדת זאוס. פלופס Pelops) ), נכדו של זאוס ומלך אולימפיה, היה הנערץ ביותר באזור. פולחן פלופס היה חשוב והוקצה לו מקום ליד מזבח האש של זאוס. פלופס היה הרוח הארצית בעוד שזאוס שמר על אופיו המלחמתי. באולימפיה יש גם תל מלאכותי לכבוד פלופס - מעין טומולוס (מבנה עגול), שהיו עובדים אותו כקבר.
העמק של אולימפיה תחום במזרח ובצפון בהרים של ארקדיה. בצפון, שלוחה מהרי אליס מגיעה למתחם עצמו, והר קרונוס הוא מרכז המתחם. יתר השטח המקודש משתרע ממזרח לנהר קלדאוס. מקומה של אולימפיה באזור של שפע, והרוח שנשבה בה תכופות, היו אידיאלים לפולחן זאוס. העמק מושקה על ידי שני נהרות אלפאוס ממערב וקלדאוס ממזרח, שמתאחדים באולימפיה. השפעת הנחל הרסנית. חלק מהמבנים נהרסו על ידי האפיק. האתר עבר 800 שנה של עיצובים ארכיטקטוניים. המשחקים האולימפיים, שהחלו בשנית ב-776 לפנה"ס, התקיימו ברציפות מדי ארבע שנים והיו האירוע החברתי הפוליטי החשוב ביותר ביוון העתיקה ואף היוו סיבה להפסקת אש כללית ברחבי יוון כולה. החפירות הארכיאולוגיות הן הישג מרשים. זהו אתר הייצוג המפורסם והמעולה של האסכולה הארכיאולוגית הגרמנית. [בעת המשחקים האולימפיים שהתקיימו במינכן (1972) חגגו 100 שנה לחפירות באולימפיה[.   
הגיאוגרף הרומי פאוזניאס במאה ה-2 לספירה, מתאר טקסים שנערכו כל חודש ב-70 מזבחות. כל האלים השתתפו בכל מיני צורות. כל חודש הוקרבו קורבנות לכל האלים, על ידי אותו כהן ובאותו אופן, אך הכל תחת תהילתו של זאוס. בחפירות נמצא שרוב המתנות היו דומות באופיין. בנוסף לפולחן זאוס והרה, עבדו כאן גם לגאיה, פלופס, אתנה, אפולו, ארטמיס, פאן, אפרודיטה ועוד.
בשנים 270-265 פלשו ליוון שבטים גרמניים שגרמו לאתר נזק רב. המשחקים, שהיו חלק מפולחן זאוס, הופסקו בשנת 393 לספירה, בפקודת הקיסר תאודוסיוס. בשנת 426 הועלה המקדש המרכזי באש ובית המלאכה של פידיאס הפך להיות כנסייה.


דיאקופטו  (Diakofto)
כפר גדול למדי (2,500 נ'), השוכן במרחק של 55 ק"מ מפאטראס ו-80 ק"מ מקורינטוס ,שבתיו טובלים בירק ופרדסים והוא מושך אליו נופשים יוונים. ספק אם היינו ממליצים כאן על הכפר החביב, אלמלא הטיול הנפלא ברכבת אל קאלאווריטה(Kalavrita) , לאורך קניון וואראיקוס  (Vouraikos). אמנם, קטר הקיטור הנוסטלגי הוחלף זה מכבר בקטר דיזל מיניאטורי ובצמד קרונות מתכת, אך המסע שווה כל רגע. הנוף משתנה במהירות מפרדסים לחורשות אורן, עצי אלון ודולב. הרכבת חולפת במהירות על פני גשרים, בין מפלי מים ולאורך קירות סלע זקופים. הרכבת עוברת הפרשי גובה של 700 מ', לאורך 22.5 ק"מ.  רכבת זו נבנתה על ידי חברה איטלקית בשנים 1895-1885, והיא יצירה הנדסית ראויה לציון. מומלץ לרכוש כרטיסים למחלקה הראשונה. המושבים בה זהים לאלו שבמחלקה השנייה, אך התצפיות הנשקפות ממנה, טובות לאין ערוך. הנסיעה אורכת כשעה וחצי. אפשר לוותר על הקטע האחרון של הנסיעה, העובר בעמק רחב יותר, אל קלאווריטה, ולהסתפק בכפר הקטן זאכלורו.  אפשר לטפס רגלית מהתחנה אל מנזר מגה ספיליו(Mega Spileion)  טיפוס האורך 45 דקות.  מבנה חסר השראה, שנבנה בשנות ה-30, לאחר שהמבנה הישן והיפהפה עלה באש. למרות זאת, כדאי לבקר במנזר ולצפות ממנו על הסביבה. אפשר גם לרדת חזרה לזאכלרו, דרך המנהרות. זהירות!
לממשיכים לקלאווריטה. זוהי עיירה בעלת מראה אפרפר עם היסטוריה עגומה:  ב-1943 טבחו הגרמנים 436 גברים ונערים בכיכר העירייה, כמעשה נקם על פעולות גרילה.