האם לאפשר נוכחות עורך דין בחדר חקירות עם הלקוח ? 

בין היתר לאור פסיקת בית המשפט העליון בפרשת "יששכרוב" (ע"פ 5121/98 טור' (מיל') רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח') התחדש הפולמוס הציבורי בדבר זכותו של חשוד לנוכחות עורך דין פלילי בחדר החקירות ובדבר הצורך לאמץ במשפט הישראלי כלל של פסילת ראיות שהושגו שלא כדין ("פרי העץ המורעל")

כוח השלטון וגורמי האכיפה הינו כוח אדיר מימדים כאשר בוחנים אותו אל מול היחיד, כוח אשר לצערו של הכותב מעטים מידי הם אנשי האכיפה אשר מכירים באמת ובתמים במעמדם  אשר מטבעו עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים בבואם לבצע פעולות חקירה ואכיפה כלשהן.

אין חולק על כך כי חקירות צריכות להתנהל ובמרץ רב, כל זאת כמטרה חברתית למיגור נזקי הפשע על כל צורותיו, דא עקא, מטרה חברתית נעלית לא פחות היא היכולת לחיות בכפיפות לגופי אכיפה אשר מבצעים את פעולותיהם בדווקנות חוקית תוך ביטול המונח "המטרה מקדשת את האמצעים".

קידוש האמצעים החוקיים להשגת המטרה היא חובתם החוקית והמוסרית של רשויות אכיפת החוק ועל כך ניטש ויכוח מר בין אלו אשר מוכנים "לעגל פינות" על מנת להשיג מטרות תוך רמיסת זכויות וחובות חוקיות בדרכם לבין אלו אשר נלחמים בתופעות פוגעניות כגון דא.

גם בבתי המשפט ניטש ויכוח ארוך שנים בין השופטים אשר ראו בראיות אשר הושגו שלא כדין בבחינת קדושת המלחמה בפשע לבין אלו אשר לא היו מוכנים לעולם לקבל התנהלות פוגענית של חוקרים מפירי חוק.

בפרשת "יששכרוב" קיבל בית המשפט העליון החלטה אשר יש בה כדי לאותת לכל אלו אשר ראו בהפרות החוק במהלך אכיפתו עניין "למשקל ראייתי", אשר ניתן לקבלו ולחבקו ובסופו של דבר להשתמש בו על מנת להרשיע,  כי נגמר עידן עצימת העיניים וביטול סעיפי חוק שלמים כאבן שאין לה הופכין.

הגיע העת להעביר את כל מערכת אכיפת החוק למצב נפשי שבו חוקרים ידעו כי קיימת סנקציה אחת ויחידה לפעולה לא חוקית והיא פסילת אותה ראייה, הא ותו לא.  באם ידעו אוכפי החוק כי במצב דברים זה עסקינן, סמוך ובטוח הכותב כי העיסוק החקירתי ישנה פניו ויהפוך למקצועי יותר, הגון יותר ובסופו של דבר יביא לתוצאות מעולות לא פחות מעיגול פינות והפרת חוק.

אמנם בפרשת יששכרוב עסקינן בזכות ההיוועצות בעורך דין פלילי ותוצאות הפרתה, אולם קיימות עוד חובות רבות על גורמי החקירה ולדוגמא: - חובת צמצום העיכוב עד 3 שעות, חובת החיפוש עם שני עדים, חובת האזהרה בגין החשדות והאפשרות לשמור על זכות השתיקה ועוד.  הפרות החוק מצד חוקרים לא זוכות כמעט לכל התייחסות מצד בתי המשפט ומתקבלות "כקריצת עין" לצורך קידם המטרה הקדושה מכל והיא פיענוח פשעים.  הודאת שווא של נאשם הינה הרת אסון ומעמדה אינו שקול אל מול הרצון לפענח פשע כזה או אחר.

על המחוקק להעביר תיקון לחוק סדר הדין הפלילי אשר יחייב בית משפט שלא לקבל ראייה אשר הושגה תוך הפרות חוק מצד חוקרים, תהא הפרה זו אשר תהא, יש לשמור בדווקנות אין קץ על הוראות החוק ועל כך נאמר "נאה דורש נאה מקיים".

ניתן בהחלט לחייב את גורמי האכיפה לאפשר שהיית  עורך דין פלילי בחדר חקירות, זאת לפחות בעבירות פשע חמור שהעונש בצידן מעל 10 שנים.  מצב זה יגרום לחוקרים להתאמץ פחות כדי "לחלץ" הודאה מחשוד ולהתאמץ יותר בחקירה אמיתית של העבירה והראיות הקיימות לגביה.  כיום המצב הוא שחוקרים עסוקים משך זמן רב מידי בניסיונות שונים ומשונים לגרום לנחקר להודות והדבר פסול מעיקרו.

ראיות אשר הושגו שלא כדין ובכללן הודאות חשוד עליהן להיות מחוץ לתחומי התיק המשפטי ועל בתי המשפט לדחות אותן כחלק מהנחיית ביהמ"ש העליון בפרשת יששכרוב.

חברה טובה מתהדרת בשוטריה ושופטיה אשר בשעריה ולא דואגת שמה שמירת החובה לציית לחוק שונה בין שוטר לאזרח.