מאמר שביעי בסדרה: לפסיק או לא לפסיק? וזו השאלה! 

הגישה המומלצת כיום היא להמעיט בפסיקים ככל האפשר. להלן תמצית הכללים: 

א: כן או לא? בחר בשיקול דעת! 

העניין החשוב ביותר נוגע להבדל משמעות, ואת הסעיף הזה באמת כדאי להבין.  

יש הבדל משמעות עקרוני בין שני המשפטים האלה:

"הילדים שיגיעו אחרי עשר יקבלו סנדוויץ'",

ולעומתו: "הילדים, שיגיעו אחרי עשר, יקבלו סנדוויץ'".  

בראשון, רק הילדים שיגיעו אחרי עשר יקבלו סנדוויץ', ובשני, כל הילדים יגיעו אחרי עשר, וכולם יקבלו סנדוויץ'.  

לכן תוספת המידע "שיגיעו אחרי עשר" במקרה הראשון נקראת "פסוקית מצמצמת" (כי היא מצמצמת את מספר הילדים שיקבלו סנדוויץ'), ובמקרה השני "פסוקית בלתי מצמצמת".   

איך אדם מן השורה זוכר כלל כזה? הנה עצתי: 

אם אתה יכול להחליף את המשפט בצורה "אותם ילדים שיגיעו" וכו', אל תשים פסיק.  אם אינך יכול להחליף כך, ובמקום זאת יכול להגיד: "הילדים יגיעו אחרי עשר ויקבלו סנדוויץ", תמיד שים פסיק. דרך אגב, במקרה הזה הנוסח החלופי יפה יותר. כיום מרבים יתר על המידה להשתמש ב"ש..." בשביל להוסיף מידע שאפשר להוסיפו בצורה המסורתית באמצעות וי"ו החיבור.

ב. כן! צריך פסיק במקרים האלה:  

היו לו צאן, בקר ועבדים. (חלק כולל.)

לתאוריית היחסות, שפרצה את הדרך לפיזיקה המודרנית, מלאו זה לא כבר מאה שנים.

(פסוקית לוואי [זיקה] שאינה מצמצמת, שהרי הייתה רק תאוריה אחת, כמו הדוגמה השנייה לעיל על הילדים).

הגשמים ייפסקו, הרוחות ייחלשו, והטמפרטורות יהיו גבוהות יותר (איברים מחוברים).

אדוני, הכניסה אסורה. (אחרי פנייה, אם אין סימן קריאה.)

ג. עדיף! רצוי להפריד בפסיקים את אלה:

אדרבה, אם כן, אכן, עם זאת, לעומת זאת, יתר על כן, יתרה מזאת = ביטויים שמסתיימים ב"כן", וב"זאת".           

ד. לא! אל תטיל פסיק במקרים האלה: 

1. לפני הנשוא השני (ואלה שאחריו) במשפט עם חלק כולל עם כמה נשואים:

הכוכב התקרב מאוד למערכת השמש והקיף אותה שלוש פעמים בעשרת אלפים שנים. 

2. אין להפריד תיאור בפסיק, אף אם הוא ארוך:

בשנים הראשונות של המאה העשרים דיברו על השלמת תהליך לימוד העולם ועל סוף תפקידה של הפיזיקה. 

3. אין להפריד נושא מנשוא בפסיק:

ימי הזוהר המופלאים ומעוררי הגעגועים של החלוציות ושל הגבורה חלפו לבלי שוב.  

כמובן, ייתכנו פסיקים בדרך מהנושא לנשוא אם יש בה חלקי משפט המחייבים זאת. 

4. אין להטיל פסיק אחרי אמנם, כלומר, דהיינו (= היינו), קרי, אולם, ?ברם ו"להלן", ואין להפריד את אפוא בפסיקים. 

ה. ושוב, בחר מתוך שיקול דעת: 

תנו דעתכם להבדל בין "אלא" ל"אלא" בשני המקרים האלה: 

אין להטיל פסיק במקרה של שלילה כפולה, שמשמעותה חיוב מודגש:

עניין זה אינו אלא פיתוח של הנושא הקודם. 

אבל להדגשת ניגוד בחלק כולל (הדגשה של "גם וגם") הפסיק מותר (לא הכרחי), לפי הטעם:

הכניסה מותרת לא רק ילדים ולילדות, אלא גם לכלבים ולחתולים. 

ו. לא נחוץ, אבל לא אסון, ולפעמים עדיף:  

1. אין צורך בפסיק לפני פסוקית! (ובכך נפלה "חומת ברלין" של כללי הפיסוק שהיו נהוגים עד ההמלצות החדשות של האקדמיה ללשון עברית, משנת תשנ"ה):

הדבר נהוג באזורים שבהם אנשים מרבים לבקר איש אצל רעהו.

אבל אפשר להטילו אם היא "ארוכה במיוחד" (7-9 מילים ויותר).  

2. אין צורך בפסיק בתבניות האלה, אך הוא מותר בהן, ולפעמים רצוי:

חומת ברלין נפלה, אך נראה שטרם הגיעה תורן של החומות במזרח התיכון. (איברים מחוברים, גם אם יש ביניהם מילת חיבור, במיוחד אם יש ביניהם יחס של ניגוד - אפשר, אלא אם המשפט השני קצר.)

הנגינה נמשכה שעה ארוכה והייתה יפה מאוד, והמאזינים לא עייפו לרגע עד סוף הערב. (איברים מחוברים, לכל אחד נושא משלו [הנגינה, המאזינים], והם ארוכים למדיי].

כשהגיע הנשיא עם פמלייתו אל העיר, קיבלה את פניו הפגנה סוערת (אחרי פסוקית יכול לבוא פסיק אלא אם היא קצרה ביותר).

עניין זה, לדעתם של חכמים וגדולים ממני, לא נעשה מתוך שיקול דעת מספיק (הסגר ארוך, הפסיק רצוי).

הפסיק, סימן פיסוק קטן שיכול לחרוץ משמעות, מצריך לפעמים שיקול דעת יסודי (תמורה ארוכה, הפסיק רצוי).

מקורה של ההחלטה אינו רק בטעמים פונקציונליים, אלא גם בשיקול אסתטי (להדגשת ניגוד בחלק כולל.)

אין בידינו, כמובן, להדביר את המחלה (הסגר קצר).        

ראש המחלקה, הפרופ' סמוחה, הבטיח לטפל במקרה. (תמורה). 

הגיעה העת להפסיק!