כמה היה הבנק למסחר מוכן לשלם...
"ברגע זה, בו אתם קוראים כתבה זו, כמו בכל רגע נתון, מתבצעות לפחות 5 מעילות במערכת הבנקאית". כך אמר רו"ח יהודה ברלב, בהרצאה שנשא במכללת שערי משפט בהוד השרון. רו"ח ברלב הוא מומחה בחקירה ואיתור מעשי הונאה בחברות. בין שאר התפקידים הרבים שביצע, הוא זה שביצע את החקירה החשבונאית בפרשת הבנק למסחר, באיתור חשבונותיהם העלומים של קורבנות השואה ועוד.
לדבריו, העובדה, שאיננו שומעים בכל יום דיווחים על מעילות אלה, נובעת מכך שמערכת הבקרה אינה טובה מספיק. כלומר, המעילות כלל לא מתגלות. סיבה אחרת שיתכן וקיימת- לכאורה כמובן- היא שכאשר נחשפת מעילה כזו מעדיפים הבנקים לתקן אותה ולהשתיק את הסיפור בתוך תחומי הבנק.
מה מביא בני אדם לבצע מעילה שכזו? מה גורם לעובדים ולעיתים מנהלים בחברות שונות להגיע למצב שבו הם מחליטים לבגוד בערכים ובנורמות ההתנהגות שלהם עצמם, אלה שעליהן גדלו וחונכו, ולשקר, לגנוב, לרמות ולבגוד?
חברות עסקיות רבות בארץ כמו בעולם כולו שומרות בצורה קפדנית על סודותיהן המסחריות. מה הן שומרות בסוד? למשל את מערכת המו"פ (מחקר ופיתוח) של החברה. המו"פ של החברה הוא הגורם שאמור להביא את החברה לנצח את החברות המתחרות. מוצר חדש או שירות חדש שאין לאחרות הוא זה שיאפשר לחברה לשרוד בתחרות הקשה ואולי אף להצעיד את החברה קדימה לעבר ההצלחה והרווחים. עובד ברמה כזו או אחרת שימסור את הסודות הללו לחברה מתחרה, עלול לשמוט את השטיח מתחת לרגליה של החברה ולהביא לקריסתה. אבל גם דברים פשוטים הרבה יותר מצויים בתוך ה"כספת" של החברה. למשל: רשימת לקוחותיה, מהלכיה הכספיים (הישרים והפחות ישרים...), תוכניותיה העסקיות ועוד ועוד. ולכן אחד החששות העיקריים, כיום, בעולם העסקים, הוא הריגול התעשייתי. אנו רגילים מאד לקבל את העובדה שבחברות ביטחוניות כמו בשאר הגופים הביטחוניים במדינת ישראל מקיימים בדיקת ביטחון. אותן הבדיקות שרבים מאזרחי המדינה עוברים בשלב כזה או אחר של חייהם, חלקם במסגרת השירות הצבאי חלקם כתנאי לקבלתם לעבודה באותם גופים ביטחוניים. הבדיקות הללו מקנות להם בסופן את הסיווג הביטחוני המיוחל.
כולנו זוכרים את המעילה המפורסמת של אתי אלון, ששימשה סגנית ראש המחלקה להשקעות בבנק למסחר. או המעילה המפורסמת של מנכ"ל חברת הביטוח הראל. פרשיות אלה שבו והעלו לכותרות את נושא הסיכון אליו חשוף כל גוף עסקי כתוצאה מפעולה לא מורשית של עובד בודד. הניסיון מלמד כי מרבית הארגונים פועלים לצמצום החשיפות רק לאחר שכבר התרחשה מעילה. פעולות רבות ננקטות בניסיון לסתום את הפרצה שהתגלתה ושקיומה קרא לגנב. ידוע, שהחברות משקיעות משאבים רבים בבנייתה של מערכת אבטחת מידע. מושקעים מאמצים וכספים מוצבים אמצעים טכניים, כוח אדם ונהלים שונים ומסובכים לצורך כך. אך האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם הנושא? האם לא היו מעדיפות החברות לדעת את מי הן מקבלות לעבודה לפני שהעובד נכנס לתוכן ומתמקם בתפקידו? לפני שהוא מקבל את הרשאות המחשב שלו ונחשף למידע הרגיש?
לחברות העסקיות יש קושי רב בביצוע בדיקות של עובדים בגלל הנגישות למידע אישי על העובדים ועל המועמדים לעבודה. אחת הדרכים לעקוף את החוק (יותר נכון - לדרוך עליו), שבהן נוקטות החברות היא פנייה למשרדי חקירות פרטיים.
כך פורסם באתר NRG של מעריב בספטמבר 2006: הבוקר הותרה לפרסום פרשיית ריגול תעשייתי במשרדי הביטוח הלאומי ובמס הכנסה. עובדים בשני המשרדים דאגו להעביר, כך על פי החשד, מידע לאדם שתיווך בינם לבין קבוצה של חוקרים פרטיים. בימים האחרונים נעצרו המעורבים בפרשה, וכעת מתחילים במשטרה להבין כיצד הוזרם המידע. גורמים במשטרה סבורים כי מדובר בפרשייה רצינית. "יש לנו עשרות, אם לא מאות ראיות, בכל מה שקשור לתצפיות ומסמכים", אמרו. גורמים המעורבים בחקירה סיפרו כי "מדובר בפרשייה בהיקף של פרשת הסוס הטרויאני". 4 חשודים נוספים עוכבו היום לחקירה.
"ברגע זה, בו אתם קוראים כתבה זו, כמו בכל רגע נתון, מתבצעות לפחות 5 מעילות במערכת הבנקאית". כך אמר רו"ח יהודה ברלב, בהרצאה שנשא במכללת שערי משפט בהוד השרון. רו"ח ברלב הוא מומחה בחקירה ואיתור מעשי הונאה בחברות. בין שאר התפקידים הרבים שביצע, הוא זה שביצע את החקירה החשבונאית בפרשת הבנק למסחר, באיתור חשבונותיהם העלומים של קורבנות השואה ועוד.
לדבריו, העובדה, שאיננו שומעים בכל יום דיווחים על מעילות אלה, נובעת מכך שמערכת הבקרה אינה טובה מספיק. כלומר, המעילות כלל לא מתגלות. סיבה אחרת שיתכן וקיימת- לכאורה כמובן- היא שכאשר נחשפת מעילה כזו מעדיפים הבנקים לתקן אותה ולהשתיק את הסיפור בתוך תחומי הבנק.
מה מביא בני אדם לבצע מעילה שכזו? מה גורם לעובדים ולעיתים מנהלים בחברות שונות להגיע למצב שבו הם מחליטים לבגוד בערכים ובנורמות ההתנהגות שלהם עצמם, אלה שעליהן גדלו וחונכו, ולשקר, לגנוב, לרמות ולבגוד?
חברות עסקיות רבות בארץ כמו בעולם כולו שומרות בצורה קפדנית על סודותיהן המסחריות. מה הן שומרות בסוד? למשל את מערכת המו"פ (מחקר ופיתוח) של החברה. המו"פ של החברה הוא הגורם שאמור להביא את החברה לנצח את החברות המתחרות. מוצר חדש או שירות חדש שאין לאחרות הוא זה שיאפשר לחברה לשרוד בתחרות הקשה ואולי אף להצעיד את החברה קדימה לעבר ההצלחה והרווחים. עובד ברמה כזו או אחרת שימסור את הסודות הללו לחברה מתחרה, עלול לשמוט את השטיח מתחת לרגליה של החברה ולהביא לקריסתה. אבל גם דברים פשוטים הרבה יותר מצויים בתוך ה"כספת" של החברה. למשל: רשימת לקוחותיה, מהלכיה הכספיים (הישרים והפחות ישרים...), תוכניותיה העסקיות ועוד ועוד. ולכן אחד החששות העיקריים, כיום, בעולם העסקים, הוא הריגול התעשייתי. אנו רגילים מאד לקבל את העובדה שבחברות ביטחוניות כמו בשאר הגופים הביטחוניים במדינת ישראל מקיימים בדיקת ביטחון. אותן הבדיקות שרבים מאזרחי המדינה עוברים בשלב כזה או אחר של חייהם, חלקם במסגרת השירות הצבאי חלקם כתנאי לקבלתם לעבודה באותם גופים ביטחוניים. הבדיקות הללו מקנות להם בסופן את הסיווג הביטחוני המיוחל.
כולנו זוכרים את המעילה המפורסמת של אתי אלון, ששימשה סגנית ראש המחלקה להשקעות בבנק למסחר. או המעילה המפורסמת של מנכ"ל חברת הביטוח הראל. פרשיות אלה שבו והעלו לכותרות את נושא הסיכון אליו חשוף כל גוף עסקי כתוצאה מפעולה לא מורשית של עובד בודד. הניסיון מלמד כי מרבית הארגונים פועלים לצמצום החשיפות רק לאחר שכבר התרחשה מעילה. פעולות רבות ננקטות בניסיון לסתום את הפרצה שהתגלתה ושקיומה קרא לגנב. ידוע, שהחברות משקיעות משאבים רבים בבנייתה של מערכת אבטחת מידע. מושקעים מאמצים וכספים מוצבים אמצעים טכניים, כוח אדם ונהלים שונים ומסובכים לצורך כך. אך האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם הנושא? האם לא היו מעדיפות החברות לדעת את מי הן מקבלות לעבודה לפני שהעובד נכנס לתוכן ומתמקם בתפקידו? לפני שהוא מקבל את הרשאות המחשב שלו ונחשף למידע הרגיש?
לחברות העסקיות יש קושי רב בביצוע בדיקות של עובדים בגלל הנגישות למידע אישי על העובדים ועל המועמדים לעבודה. אחת הדרכים לעקוף את החוק (יותר נכון - לדרוך עליו), שבהן נוקטות החברות היא פנייה למשרדי חקירות פרטיים.
כך פורסם באתר NRG של מעריב בספטמבר 2006: הבוקר הותרה לפרסום פרשיית ריגול תעשייתי במשרדי הביטוח הלאומי ובמס הכנסה. עובדים בשני המשרדים דאגו להעביר, כך על פי החשד, מידע לאדם שתיווך בינם לבין קבוצה של חוקרים פרטיים. בימים האחרונים נעצרו המעורבים בפרשה, וכעת מתחילים במשטרה להבין כיצד הוזרם המידע. גורמים במשטרה סבורים כי מדובר בפרשייה רצינית. "יש לנו עשרות, אם לא מאות ראיות, בכל מה שקשור לתצפיות ומסמכים", אמרו. גורמים המעורבים בחקירה סיפרו כי "מדובר בפרשייה בהיקף של פרשת הסוס הטרויאני". 4 חשודים נוספים עוכבו היום לחקירה.
צחי לב - מומחה בתחום בדיקות מהימנות בשיטת "הראיון התיחקורי" ותחקירים ביטחוניים.
יוצא מערכת הביטחון.
יוצא מערכת הביטחון.
