הגשם הראשון
הגשם הראשון הוא משאת נפשם של כולם. החקלאים מייחלים לו, הילדים מצפים לו וכך גם הכנרת שהולכת ומתאדה לנגד עינינו. לעומת זאת הגשם הראשון מכניס אותי לחרדה וכבר מאמצע הקיץ אני מכין את עצמי נפשית לרגעים הקשים שמחכים לי עם הגעת היורה.
הדבר קורה בגלל שבעיתוי הזה כול שנה אשתי קוראת לי לחדר השינה, לא בשביל לישון וגם לא בשביל "המשחק המקדים" אלא בשביל לסדר את חדר הארונות ולהחליף בגדי חורף בבגדי הקיץ.
פה לא מדובר רק בהחלפת הבגדים אלא בהפקה שלימה שלפעמים עורכת שעות. אם זאת הייתה עבודה בקבלנות, הייתי מסיים תוך שעה מבלי לקטר, אך המשימה קשה מנשוא לגבר הישראלי המצוי. לא קל לעמוד על סולם ולשמוע סיפור על כול חולצה וכול מעיל. יש דילמות הרות גורל כמו האם להוריד גם מכנסיים שבע שמיניות? או האם כדאי להוריד את המעיל בצבע ירוק שהשנה לא באופנה? או מה לעשות עם החולצות המעטפה עם המחשוף כמעט עד הפופיק? כך במשך שעות אני שומע סיפור על כול פריט ופריט במרומי הסולם, מה שגורם לי לעיתים לסחרחורת קלה. אתגר נוסף שאשתי מציבה לפני הוא לקפל יפה סדינים עם גומי מסביב. לדעתי עוד לא נולד האיש שמסוגל לקפל ולערום ארבע סדינים כאלו בצורה שתרצה את אשתי.
בעבר ניסיתי להתחמק מעבודת הפרך הזאת בדרכים שונות ומשונות. כך יצא לי לעשות מילואים בעיתוי המתאים וכך גם תיאמתי את נסיעותיי העסקיות לחול. עכשיו כפנסיונר, נגמרו התירוצים ואין לי כול ברירה אלא להתייצב למשמרת.
דבר נוסף שמעיב על חיי הוא הצורך להחליף מצעים בחורף. אף פעם לא הצלחתי להכניס את שמיכת הפוך לציפה היות וזאת משימה בלתי אפשרית בעליל לאדם בודד. גם עבודת הצוות דורשת מיומנות רבה ואם אין תיאום מקסימאלי בין אנשי הצוות, יכול להיווצר מצב, שקרה לי בעבר, בו רכסתי את אשתי בתוך הציפה עם הפוך. אני לא זוכר שבמבדקי הקצונה נתקלתי בתרגיל מורכב כזה. פה בא לידי ביטוי לא רק מיומנות טכנית וראייה מרחבית אלא גם מנהיגות. לדעתי כול מי שמסוגל לבצע לבדו את מבחן הפוך והציפה, יעבור בקלות את מבדקי הטייס.
ברשימת המטלות הקשות ביותר אפשר לציין סיוט אמיתי והוא מסע הקניות האין סופי של אשתי בקניונים.
ברגע שאשתי מכריזה שהיא מחפשת נעליים שיתאימו לשמלה החדשה, אני מבין מייד שבימים הקרובים אבקר בכול הקניונים בגוש דן ובחנויות המפעל.
בכול אחד מנקודות המכירה, היא תמדוד שלשים וחמש אחוז מהסטוק. במשך שנים היא למדה אותי ולא שואלת את דעתי היות והיא הפנימה שהמשחק מכור ואני מאשר כול דבר ובלבד שתגמור למדוד את החנות. אם בחנויות הנעלים יש אפשרות לשבת ולנמנם לעיתים, הרי שבחנויות אופנת נשים אין אפשרות כזאת. במקומות האלו יודעים שגבר ממוצע לא מסוגל לעמוד יותר מעשרים דקות מה שגורם לו ללחוץ על אשתו לסיים את חווית הטרטור של המוכרת.
אני חושב שמבחינה סטטיסטית, ביליתי חצי מחיי הבוגרים מחוץ לתאי המדידה. לדעתי מדובר פה בהתעללות של ממש. לכן חשבתי לנכון לשתף את הפסיכולוג שלי בטראומה הקשה שאני חווה כול שנה. ד"ר פישר שמע אותי מספר דקות והחל לנוע על כורסתו באי נוחות. לפתע קטע את דבריי ובעיניים דומעות סיפר לי על הסיוט הפרטי שלו בו הוא נגרר אחרי אשתו כבר יותר מחודש לחנויות המעצבים במטרה למצוא שמלת ערב מפוארת לחתונת בתם. הוא סיפר גם על החרדה בה הוא נתון לאור העובדה שאחרי השמלה הם יתחילו לחפש נעליים, תיק תואם ותכשיטים.
לבסוף יצאתי מהטיפול ברגשות מעורבים. מצד אחד שילמתי תשע מאות שקל לפסיכולוג בכיין, אך מצד שני התנחמתי בעובדה שאני לא לבד בסיפור הזה.
הבנתי שבגילי המתקדם אין אפשרות מעשית לשנות דבר ו מה שנותר רק זה להיזהר לא ליפול מהסולם.
לפיכך, אני מציע לכל הזוגות שרוצים למסד את קשריהם, לעשות הסכם ממון משודרג, כזה שבאמת דואג לאינטרסים החשובים ביותר של הישראלי המצוי.
בהסכם אני ממליץ להעביר את כל תקציב המשפחה לטיפולה הבלעדי של האישה. עליה לשלם מים, חשמל, טלפון וארנונה. לתת לה עצמאות מוחלטת בקניות, בבחירת החוגים לילדים, בבחירת נופשונים וחברים ובכלל שתעשה כל דבר העולה על רוחה.
בתמורה על הגבר לדרוש את הדברים הבאים:
- שחרור גורף מכל עבודות הכפייה של סידור חדר הארונות והחלפת מצעים.
- שחרור מחוויות הקניה עם האישה.
- פטור מהשתתפות באספת דיירים.
- שליטה מוחלטת על הפלזמה הגדולה בסלון.
- תנועה חופשית במטבח.
- צמצום מקסימאלי של זמן האיכות עם החותנת.
- בסיכום, לטובת בריאותך הפיזית והנפשית, אל תפריע לאשתך לנהל את חייך.
גבי רמני
